תנ"ך - וה' נתן את־חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את־מצרים: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיהוָ֞ה נָתַ֨ן אֶת־חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם וַֽיְנַצְּל֖וּ אֶת־מִצְרָֽיִם: פ (שמות פרק יב פסוק לו)

וַיהוָה נָתַן אֶת־חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת־מִצְרָיִם: פ (שמות פרק יב פסוק לו)

וה' נתן את־חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את־מצרים: פ (שמות פרק יב פסוק לו)

ויהוה נתן את־חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את־מצרים: פ (שמות פרק יב פסוק לו)

תרגום אונקלוס:

וַייָ יְהַב יָת עַמָא לְרַחֲמִין בְּעֵינֵי מִצרָאֵי וְאַשׁאִילוּנוּן וְרוֹקִינוּ יָת מִצרָיִם :

עין המסורה:

ויי' - כ"ב בתורה: ראה שמ' ט , כג. בעיני - ל"ג בתורה: ראה שמ' ג , כא. וינצלו - ב': *שמ' יב , לו; דה"ב כ , כה.

מסורה גדולה:

וינצלו ב' וינצלו את מצרים וינצלו להם לאין משא.

מסורה קטנה:

וישאלום - ל'; וינצלו - ב'.

רש"י:

וישאילום - אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם: אתה אומר אחד , טול שנים ולך (ראה מכיל' בא פסחא יג). וינצלו - "ורוקינו" (ת"א).

רשב"ם:

נתן את חן העם - לתת להם במתנה , כדכתיב ב'אלה שמות': "ונתתי את חן העם... בעיני מצרים" (שמ' ג , כא). וישאלום - מצרים לישראל; ישראל היו השואלים , ומצרים המשאילים השלימו שאילתם , ומתנה היתה. מי ששואל את הדבר קרוי 'פועֵל' , ומי שמוסר לו מה ששואל קרוי 'מפעיל'; 'משאיל' - נותן לו מה ששאל. וינצלו את מצרים - עדיי טוּב מלבושיהן שאלו , ונתנו על בניהם ועל בנותיהם (ראה שמ' ג , כב); וכדכתיב "ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב" (שמ' לג , ו).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

וישאילום - פועל יוצא לשני פעולים; שהיו המצרים מפייסים לישראל שישאלו מהם. וכבר פירשתי הטעם (שמ' יא , ד).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויי'. לא מצאנו גזרת 'הצלה' מבניין ה'קל' , רק מה'נוסף' או ה'דגוש'; ושניהם פעלים יוצאים , כי אין הפרש בטעם בין וינצלו את מצרים ובין "ויצל אלהים את מקנה" (בר' לא , ט); רק בבניין ה'נוסף' יזכיר הפעול , ולא כן ב'דגוש'.

רלב"ג - ביאור המילות:

וישאילום - רוצה לומר: מצרים היו מתעוררים מעצמם להשאיל אותם מה שלא שאלו מהם , כי נתן השם יתעלה את חן העם בעיני מצרים. וינצלו את מצרים - הוא מענין הפרשה והבדלה , כטעם "ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב" (שמ' לג , ו); "ויצל אלהים את מקנה אביכן (בנוסחנו: אביכם) ויתן לי" (בר' לא , ט). והרצון בזה , שהפרישו והבדילו מהם כל הדברים היקרים שהיו להם ונשאום , כמו שייעד השם יתעלה להם (ראה שמ' ג , כב).