תנ"ך - ויהי באשמרת הבקר וישקף ה' אל־מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַֽיְהִי֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּשְׁקֵ֤ף יְהוָה֙ אֶל־מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֔יִם בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ וְעָנָ֑ן וַיָּ֕הָם אֵ֖ת מַחֲנֵ֥ה מִצְרָֽיִם: (שמות פרק יד פסוק כד)

וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף יְהוָה אֶל־מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם: (שמות פרק יד פסוק כד)

ויהי באשמרת הבקר וישקף ה' אל־מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים: (שמות פרק יד פסוק כד)

ויהי באשמרת הבקר וישקף יהוה אל־מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים: (שמות פרק יד פסוק כד)

תרגום אונקלוס:

וַהֲוָה בְּמַטְרַת צַפרָא וְאִסתַּכִי יְיָ לְמַשׁרִיתָא דְמִצרָאֵי בְּעַמוּדָא דְאִישָׁתָא וַעֲנָנָא וְשַׁגֵּישׁ יָת מַשׁרִיתָא דְמִצרָאֵי :

עין המסורה:

באשמרת - ב': שמ' יד , כד; ש"א יא , יא. וישקף - ד': *בר' יט , כח; כו , ח; שמ' יד , כד; ש"ב כד , כ. ויהם - ב': שמ' יד , כד; שו' ד , טו.

מסורה קטנה:

באשמרת - ב'; וישקף - ד'; ויהם - ב' את סיסרא.

רש"י:

[באשמרת הבקר - שלשת חלקי לילה קרויים 'אשמורת' (ראה ברכות ג , א) , ואותה שלפני היום קורא 'אשמורת הבקר'. ואומר אני , שהוא חלוק למשמרות שיר מלאכי השרת , כת אחר כת , לשלש חלקים , לכך קרוי 'אשמורת'; וזהו שתרגם אונקלוס: "במטרות צפרא".] וישקף - ויבט , כלומר: פנה אליהם להשחיתם; ותרגומו: "ואסתכי" , אף הוא לשון 'הבטה' , כמו: "שדה צופים" (במ' כג , יד) - "חקל סכותא" (ת"א). בעמוד אש וענן - עמוד הענן יורד ועושה אותו כטיט ועמוד האש מרתיחו , וטלפי סוסיהם משתמטות (ראה מכיל' בשלח ויהי ה). ויהם - לשון 'מהומה'; 'אשטורדישון' בלעז; עירבבם , נטל סיגניות שלהם (ראה תנח' בשלח כג). ושנינו ב'פרק רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי' (ראה ל"ב מידות ב): כל מקום שנאמר 'מהומה' - הרעמת קול הוא , וזה אב לכולם: "וירעם יי' בקול גדול... על פלשתים ויהומם" (ש"א ז , י).

רשב"ם:

בעמוד אש ובענן - בקולות של ברד ואש מתלקחת וענן (ע"פ יח' א , ד) , כדכתיב "וירעם יי' בקול גדול... ויהומם" (ש"א ז , י). ויהם - מהומת קול.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

ויהי באשמרת הבקר - על דעתי , ששלש אשמורות הם בלילה (ראה ברכות ג , ב) , וזה היה באשמורת השלישית. ויאמר הגאון: אין 'בקר' עד שתזרח השמש , שנאמר "ויהי בבקר כזרוח השמש" (ראה שו' ט , לג). ולא דבר נכונה; כי אלו היה כל 'בקר' כן , מה צורך היה להוסיף "כזרוח"? והנה "ותשכב מרגלתיו עד הבקר , ותקם בטרם יכיר איש את רעהו" (רות ג , יד)! וטעם בעמוד אש וענן - הוסיף (על פס' יט) עמוד אש. ויהם - מהפעלים השניים הנראים; והוא פועל יוצא. ויתכן להיותו מפעלי הכפל , מהבנין 'הקל'.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויהי. אל"ף אשמורת - נוסף. וישקף - הטעם: מלאך יי' , הוא הנזכר (ראה לעיל , יט); וכמוהו בדבר גדעון (ראה שו' ו , יב ואי'). כי השליח יקרא בשם השולח; כי אחר שצוהו לעשות כן הוא עושה. בעמוד אש וענן - בין שני העמודים. ויהם - יתכן , כי בעבור זה אמר המשורר: "קול רעמך בגלגל" (תה' עז , יט); "וברקים רב ויהם" (צירוף של תה' יח , טו וש"ב כב , טו); ובמקום אחר: "ויהמם" (תה' יח , טו).

ר' יוסף בכור שור:

באשמורת הבוקר - בשעה שבני אדם משמרים ומצפין את הבוקר. בעמוד אש וענן - בשעה שעמוד אש מסתלק , עמוד הענן בא , ונתערבו זה בזה; ומצרים לא הרגילו לראות כך , וכשראו - נבהלו ונהממו , שהיו צועקים בקול גדול להשיב המרכבות לאחוריהם; כמו "ירעם... בקול גדול... ויהומם" (ראה ש"א ז , י). שכל זמן שהענן לפניהם , לא נתערב עמוד האש בו ולא נהממו , כי אמרו: הרבה לילות חשוכים הם; אבל כשראו האש בא לפניהם , אז נהממו. דכיון שהאיר היום , לא הוצרכו ישראל לא לעמוד הענן ולא לעמוד האש , כי המים להם חומה מימינם ומשמאלם (ע"פ פס' כט) ואין דרך לנטות ימין ושמאל (ע"פ במ' כב , כו) [הגה"ה].

רלב"ג - ביאור הפרשה:

וישקף יי' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן - יתכן שהמציא השם יתעלה אז במחנה מצרים ענן עם איד קיטורי , היה יורד ממנו מטר וברקים לבהלם; עם שבזה נתלחלח המקום המגולה מהים אשר היו בו , ולזה לא היו יכולים הסוסים ללכת. והם הסירו אופן מרכבותיו להקל מהסוסים , כדי שיוכלו לברוח ולצאת מהים; ועם כל זה לא הועיל להם , כי כבר היו הולכים שם בכבדות לרוב הטיט שהיה בים. ואפשר שיהיה הרצון במה שאמר בעמוד אש וענן , כי במחנה מצרים - אשר הגביל אותו תמיד עמוד האש והענן , שהיה בין מחנה ישראל ובין מחנה מצרים - חדש השם יתעלה מה שיהם את מחנה מצרים; וזה , אם מטר סוחף וברקים , כמו שאמר דוד "שלח חיציו ויפיצם וברקים רב ויהמם" (ראה תה' יח , טו); או שהביא שם רוח מקבלת לרוח הראשונה , הפכה המים שבאו לצד המערבי על מחנה מצרים , ואז הסירו המצרים אופן מרכבותיהם לברוח; וזהו מה שאמר אחר זה נטה את ידך על הים וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו. וזה היה בתכלית הפלא , כי במקום שהיו בו ישראל היתה מנשבת רוח הקדים , ובמקום שהיו בו המצרים היתה מנשבת הרוח המקבלת לה , עד שנשלמה ההצלה לישראל בזה האופן בעת שהיו המצרים טובעים , כמו שאמר אחר זה וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים - רוצה לומר , כי בעת שהיו המצרים טובעים , היו ישראל הולכים ביבשה בתוך הים. וינער יי' את מצרים בתוך הים - הרצון בזה , כי הרוח , שדחה עליהם מי הים , בלבלם ונערם והוליכם אל עומק מי הים לרוב הדחיה אשר היתה שם; וזהו מה שאמר "ירדו במצולות כמו אבן" (שמ' טו , ה). ואפשר היותו מצעקה , כטעם "נערו כגורי אריות" (יר' נא , לח); והרצון בזה , שהם היו צועקים מאד בראותם בא עליהם מי הים. והנה בזה תועלת לישראל , להודיעם שהם היו אחריהם ושכבר היו טובעים. וזה , שאם לא היה הענין כן , הנה מפני שהיה הענן ביניהם לא היה מתברר לישראל שטבעו המצרים , כי אולי יחשבו שהם לא רדפו אחריהם בתוך הים , אבל שבו מרדוף אחריהם; ואולם כששמעו אותם צועקים , נתברר להם שהם היו בים אחריהם ושכבר טבעו שם כלם , כי לא ראו שנשאר מהמחנה ההוא דבר.