תנ"ך - ויסר את אפן מרכבתיו וינהגהו בכבדת ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְהוָ֔ה נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם: פ (שמות פרק יד פסוק כה)

וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי יְהוָה נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם: פ (שמות פרק יד פסוק כה)

ויסר את אפן מרכבתיו וינהגהו בכבדת ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים: פ (שמות פרק יד פסוק כה)

ויסר את אפן מרכבתיו וינהגהו בכבדת ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי יהוה נלחם להם במצרים: פ (שמות פרק יד פסוק כה)

תרגום אונקלוס:

וְאַעדִּי יָת גִּלגְּלֵי רְתִכֵּיהוֹן וּמדַבְּרִין לְהוֹן בִּתקוֹף וַאֲמַרוּ מִצרָאֵי נִערוֹק מִן קֳדָם יִשׂרָאֵל אֲרֵי דָא הִיא גְבוּרְתָא דַייָ דַּעֲבַד לְהוֹן קְרָבִין בְּמִצרָיִם :

עין המסורה:

ויאמר - י"ב סבירין (ויאמרו): שמ' יד , כה; במ' לב , כה; יהו' כד , כא; שו' ח , ו; יא , טו; ש"א יב , ה (השני בפסוק); טז , ד; יט , כב (השני בפסוק); מ"א כ , ג; מ"ב ט , יא (הראשון בפסוק); הו' יב , ט; זכ' ו , ז.

מסורה קטנה:

אפן - ל' חס'; וינהגהו - ל'; בכבדת - ל' וחס'; אנוסה - ל'.

רש"י:

ויסר את אפן מרכבתיו - מכח האש נשרפו הגלגלים , והמרכבות נגררות , והיושבים בהם נעים ואיבריהם מתפרקים (ראה מכיל' בשלח ויהי ה). וינהגהו בכבדות - בהנהגה שהיא כבדה וקשה להם. במדה שמדדו: "ויכבד לבו הוא ועבדיו" (שמ' ט , לד) , אף כאן: וינהגהו בכבדות. נלחם להם במצרים - במִצְרִיִים. דבר אחר: במצרים - בארץ מצרים; שכשם שאֵילו לוקים על הים , כך היו לוקים אותם שנשארו במצרים (ראה מכיל' שם).

רשב"ם:

ויסר את אופן מרכבותיו - כשראו מצרים שנתהממו , היו טורחים את אופני העגלות להטותם אחריהם כדי לנוס ולברוח אחור , ולא יוכלו , אלא היו מנהגים ומטים אותם לפנות לאחור בכבדות ובקושי גדול , כי היו העגלות והרכב מריבות זו לפני זו. ולמה היו עושים כך? לפי שאמרו מצרים: אנוסה מפני ישראל , כי יי' נלחם להם עתה בנו , במצרים.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

ויסר - יש אומרים: מגזרת "סורר" (דב' כא , יח). והנכון להיותו כמשמעו: 'הסיר'; והטעם , שסר האופן מקישורו. או טעמו: כאלו סר , והוא נוהג בכבדות; והטעם , שלא יכלו לשוב לאחור.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויסר - מהבניין 'הכבד הנוסף'. והיה לו להיותו 'וַיָּסֶר' , בפתח קטן תחת הסמ"ך; וכבר הזכרתי דקדוקו (שמ' ח , כז). יש אומרים , כי טעם ויסר את אופן מרכבותיו - שהתירו קשר האופן מהסוסים , לברוח בהיותם קלים; ומהומת השם הכתובה למעלה (ראה פס' כד) נפלה עליהם ועל סוסיהם , ולא יכלו לנהגם , רק בכבדות. ואחרים אמרו , שהוא מגזרת "סורר" (דב' כא , יח) , שרצה ההולך לפנים להפוך המרכבה (ראה רשב"ם). נלחם להם במצרים - בעבורם. והתברר דבר השם "וידעו מצרים כי אני יי'" (לעיל , ד) - לפני מותם.

ר' יוסף בכור שור:

ויסר את אופן מרכבותיו - כיון שראו שהם בתוך הים , נפחדו; ודרך כל מים שהן גבוהות בשפתם ועמוקות באמצעיתן , והאופנין מגלגלין אותם בתוך העומק אל מורד המים , ולא היו יכולים להעמידם ולא למשכם אצל שפת הים , מפני שהיא גבוה והגלגל מתגלגל אל העומק. ויסר מצרים את אופן מרכבותיו - הסירו מרכבות האופנים מן המרכבות , שלא יורידום לעומק , וממשיכים אצל שפת הים; והיתה הנהגת המרכבות שהיו מושכין אצל השפה 'כבדה' עליהם , שלא היה שם אופן והשפה גבוה. ויאמר מצרים אנוסה - אמרו מצריים לנוס מתוך הים אל שפת הים. מפני בני (בנוסחנו ללא 'בני') ישראל כי יי' נלחם להם - מפני בני ישראל שרדפנו אירע לנו כך , כי נכנסנו בתוך הים; ועתה ננוס , אולי נִנצל; כי זו היא מלחמה שהקדוש ברוך הוא עושה עמנו בשבילם. ומשום רבינו שמואל (רשב"ם) שמעתי: ויסר את אופן מרכבותיו - כמו "ויסר אליה האוהלה" (שו' ד , יח): שרצו לסור את הדרך ולהחזיר המרכבה לאחוריהם כדי לנוס; והיה המקום צר עליהם , ולא היו יכולים לחזור זה מפני זה , והיו נדחקים זה בזה , והיינו: וינהגהו בכבידות; והיו צועקים זה לזה: סורה מפני! ולא היו יכולים.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

וישקף יי' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן - יתכן שהמציא השם יתעלה אז במחנה מצרים ענן עם איד קיטורי , היה יורד ממנו מטר וברקים לבהלם; עם שבזה נתלחלח המקום המגולה מהים אשר היו בו , ולזה לא היו יכולים הסוסים ללכת. והם הסירו אופן מרכבותיו להקל מהסוסים , כדי שיוכלו לברוח ולצאת מהים; ועם כל זה לא הועיל להם , כי כבר היו הולכים שם בכבדות לרוב הטיט שהיה בים. ואפשר שיהיה הרצון במה שאמר בעמוד אש וענן , כי במחנה מצרים - אשר הגביל אותו תמיד עמוד האש והענן , שהיה בין מחנה ישראל ובין מחנה מצרים - חדש השם יתעלה מה שיהם את מחנה מצרים; וזה , אם מטר סוחף וברקים , כמו שאמר דוד "שלח חיציו ויפיצם וברקים רב ויהמם" (ראה תה' יח , טו); או שהביא שם רוח מקבלת לרוח הראשונה , הפכה המים שבאו לצד המערבי על מחנה מצרים , ואז הסירו המצרים אופן מרכבותיהם לברוח; וזהו מה שאמר אחר זה נטה את ידך על הים וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו. וזה היה בתכלית הפלא , כי במקום שהיו בו ישראל היתה מנשבת רוח הקדים , ובמקום שהיו בו המצרים היתה מנשבת הרוח המקבלת לה , עד שנשלמה ההצלה לישראל בזה האופן בעת שהיו המצרים טובעים , כמו שאמר אחר זה וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים - רוצה לומר , כי בעת שהיו המצרים טובעים , היו ישראל הולכים ביבשה בתוך הים. וינער יי' את מצרים בתוך הים - הרצון בזה , כי הרוח , שדחה עליהם מי הים , בלבלם ונערם והוליכם אל עומק מי הים לרוב הדחיה אשר היתה שם; וזהו מה שאמר "ירדו במצולות כמו אבן" (שמ' טו , ה). ואפשר היותו מצעקה , כטעם "נערו כגורי אריות" (יר' נא , לח); והרצון בזה , שהם היו צועקים מאד בראותם בא עליהם מי הים. והנה בזה תועלת לישראל , להודיעם שהם היו אחריהם ושכבר היו טובעים. וזה , שאם לא היה הענין כן , הנה מפני שהיה הענן ביניהם לא היה מתברר לישראל שטבעו המצרים , כי אולי יחשבו שהם לא רדפו אחריהם בתוך הים , אבל שבו מרדוף אחריהם; ואולם כששמעו אותם צועקים , נתברר להם שהם היו בים אחריהם ושכבר טבעו שם כלם , כי לא ראו שנשאר מהמחנה ההוא דבר.