עין המסורה:
עד
-
הבקר
-
ד'
בתורה:
שמ'
טז
,
כג
,
כד;
כט
,
לד;
וי'
ו
,
ב.
כאשר
צוה
משה
-
ג'
יחידין
(לא
כולל:
'כאשר
צוה
משה
עבד
יי''):
שמ'
טז
,
כד;
וי'
ט
,
כא;
דה"א
טו
,
טו.
(והשאר
צוה
יי'
למשה).
ורמה
-
ב':
שמ'
טז
,
כד;
איוב
כא
,
כו.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
כאשר.
רבים
,
חסירי
אמונה
,
השתבשו
בעבור
זה
הפסוק
ואמרו
,
כי
חייב
אדם
לשמר
יום
השבת
והלילה
הבא
אחריו
,
כי
משה
אמר:
כי
שבת
היום
ליי'
-
ולא
הלילה
שעבר;
גם
אמר:
"מחר"
(לעיל
,
כג).
ופירשו
"ויהי
ערב
ויהי
בקר"
(בר'
א
,
ה)
-
כרצונם
,
כי
יום
ראשון
לא
השלים
עד
בקר
שני.
ולא
דברו
נכונה.
כי
משה
לא
דבר
לישראל
,
רק
כנגד
מנהגם
,
כאשר
הזכרתי
לך
(שמ'
יב
,
ז)
,
כי
מנהג
ארץ
ערלים
אינם
כמנהג
ארץ
ישראל
וישמעאל
במאכלם
ומלבושם
ובנינם
ועניינם;
כי
אין
מנהג
שיאפה
אדם
או
יבשל
בקיץ
ובחרף
בלילה
,
רק
ביום
,
ולא
לעשות
מלאכה;
על
כן
אמר
"מחר"
(לעיל
,
כג).
ועתה
שים
לבך
להבין
טפשות
המפרשים
"ויהי
ערב
ויהי
בקר"
(בר'
א
,
ה)
אשר
הזכרתי;
כי
הכתוב
אומר
"ויקרא
אלהים
לאור
יום"
(שם)
,
והוא
מעת
זרוח
השמש
עד
שקעו;
"ולחשך
קרא
לילה"
(שם)
-
מעת
שקוע
השמש
עד
זרחו;
והנה
"לילה"
הֵפֶך
"יום"
,
כמו
שהוא
"חשך"
הֵפֶך
"אור";
אם
כן
איך
יקרא
מעת
ערב
,
שהוא
עריבת
השמש
,
עד
בקר
,
'יום'?
והלא
הוא
לילה!
והנה
על
אלה
כתוב
"לילה
ליום
ישימו"
(איוב
יז
,
יב).
ודע
,
כי
ה'יום'
בלשון
הקדש
על
שני
דרכים:
האחד
-
כאשר
הזכרתי:
כל
זמן
שאור
השמש
עומד
על
הארץ
כנגד
כל
מקום;
על
כן
כתוב
"לילה
ויום"
(אס'
ד
,
טז);
"ויום
ולילה"
(בר'
ח
,
כב);
"שלשה
ימים
ושלשה
לילות"
(יונה
ב
,
א).
כי
אילו
היתה
מדת
'יום'
כוללת
עמו
'לילה'
,
למה
הזכיר
'לילה'?
וזה
לא
יתכן
בראייה
גמורה
מחכמת
הדבר
,
ששֵם
דבר
יהיה
כולל
שני
דברים
,
שהאחד
הפך
שכנגדו!
והדרך
השנית
,
שמלת
'יום'
נופל
על
זמן
קרוב
או
רחוק:
"ביום
הכותי
כל
בכור"
(במ'
ג
,
יג);
"היום
הזה
יום
בשורה
הוא"
(מ"ב
ז
,
ט);
"אתה
עובר
היום"
(דב'
ט
,
א);
"אל
ארץ
אחרת
כיום
הזה"
(דב'
כט
,
כז);
"והיה
ביום
ההוא"
(יש'
ז
,
כא);
ורבים
ככה.
והנה
נניח
כל
אלה
הדברים
ונבקש
'יום'
התורה
כאשר
אמרתי
,
כי
שנותינו
אינם
קבועות
במהלך
הלבנה
והחמה
,
רק
בקביעות
בית
דין.
והנה
מצאנו
שאמר
"שבעת
ימים
מצות
תאכלו"
(שמ'
יב
,
טו)
,
ופרש
,
כי
זה
המספר
מ"ארבעה
עשר
יום
לחדש
בערב...
עד
יום
האחד
ועשרים
לחדש
בערב"
(שם
,
יח);
וכתוב
"מערב
עד
ערב
תשבתו
שבתכם"
(וי'
כג
,
לב).
ועוד
,
מי
שאירע
לו
קרי
בלילה
או
ביום
-
כי
כן
כתוב
"מקרה
לילה"
(דב'
כג
,
יא)
-
והנה
לא
יטהר
עד
בא
השמש
שהוא
סוף
היום
הראשון
,
הוא
בקר
שני;
היה
ראוי
שירחץ
בבקר
,
כי
הם
אומרים
,
כי
היום
והלילה
שהוא
אחריו
יקרא
'יום';
והנה
יהיה
חצי
היום
טהור
וחציו
טמא!
ואשר
יארע
לו
קרי
בתחילת
הלילה
,
חצי
יום
שעבר
טמא
,
גם
כן
חצי
יום
הבא!
ואלה
דברי
הִתולים.
וכבר
פירשתי
"ויהי
ערב
ויהי
בקר"
במקומו
(בר'
א
,
ה).
ויאמר
-
עתה
פירש
מה
יעשו
בעודף
המונח;
וגלה
להם
סודו
,
כי
לא
ימצאוהו
היום
,
כי
לא
ירד.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
והניחוהו
עד
הבקר
,
ולא
הבאיש
ורמה
לא
היתה
בו
,
כי
מאת
השם
יתעלה
נהיה
שיניחוהו
למשמרת.
ולזה
לא
קרה
בו
מה
שקרה
במן
שהותירו
ממנו
עד
בקר
בשאר
ימי
השבוע
,
כי
הוא
הבאיש
והיתה
בו
רמה
(ראה
לעיל
,
כ).
ויתכן
שהודיעו
למשה
שלא
הבאיש
ולא
היתה
בו
רמה
,
ואמר
להם
משה
אז
,
שיאכלוהו
ביום
השבת
ולא
יֵצאו
ללקוט
,
כי
לא
ימצאו;
וכל
זה
היה
להוסיף
להם
האמתה
בענין
השבת.