תנ"ך - ויאמר אלהם הוא אשר דבר ה' שבתון שבת־קדש לה' מחר את אשר־תאפו אפו ואת אשר־תבשלו בשלו ואת כל־העדף הניחו לכם למשמרת עד־הבקר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לַיהוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כָּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר: (שמות פרק טז פסוק כג)

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת־קֹדֶשׁ לַיהוָה מָחָר אֵת אֲשֶׁר־תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר־תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל־הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד־הַבֹּקֶר: (שמות פרק טז פסוק כג)

ויאמר אלהם הוא אשר דבר ה' שבתון שבת־קדש לה' מחר את אשר־תאפו אפו ואת אשר־תבשלו בשלו ואת כל־העדף הניחו לכם למשמרת עד־הבקר: (שמות פרק טז פסוק כג)

ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת־קדש ליהוה מחר את אשר־תאפו אפו ואת אשר־תבשלו בשלו ואת כל־העדף הניחו לכם למשמרת עד־הבקר: (שמות פרק טז פסוק כג)

תרגום אונקלוס:

וַאֲמַר לְהוֹן הוּא דְּמַלֵיל יְיָ שַׁבָּא שַׁבָּתָא קֻדשָׁא קֳדָם יְיָ מְחַר יָת דְּאַתּוּן עֲתִידִין לְמֵיפָא אֵיפוֹ וְיָת דְּאַתּוּן עֲתִידִין לְבַשָׁלָא בַּשִׁילוּ וְיָת כָּל מוֹתָרָא אַצנַעוּ לְכוֹן לְמַטְרָא עַד צַפרָא :

עין המסורה:

עד - הבקר - ד' בתורה: שמ' טז , כג , כד; כט , לד; וי' ו , ב.

מסורה קטנה:

שבתון שבת - ל'; תאפו אפו - ל'; אפו - ל'.

רש"י:

את אשר תאפו אפו - מה שאתם רוצים לאפות בתנור , אפו היום הכל לשני ימים; ומה שאתם צריכים לבשל ממנו במים , בשלו היום. לשון 'אפייה' נופל בלחם , ולשון 'בשול' - בתבשיל. למשמרת - לגניזה.

רשב"ם:

ויאמר אליהם: הוא אשר דבר יי' מיום הראשון (ראה לעיל , ה) , ואני לא הגדתי לכם. ומשה נתכוון שיהיו תמיהים כשימצאו מִשְנֶה , להודיע להם עתה כבודו של יום השבת. אֵפו - אֱפו היה לו לומר , בחטף פתח קטן (חטף סגול) , כמו מן 'אכל' - אֱכל , מן 'אמר' - אֱמר , מן 'אפה' - אֱפה , לשון ציווי; אלא בשביל שאינו מחובר לאחוריו , אלא מנוגן ב'רביע' שהוא מניגוני המלכים , לכן ננקד בצרי; ולא מצאתי דוגמתו אלא "הֵבו": "אהבו הבו קלון מגיניה" בתרי עשר (הו' ד , יח).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

אפו - מלה זרה בדיקדוק; אולי באה כן בעבור האל"ף. והנה אסר בפסוק הזה לאפות ולבשל ביום השבת. ותחסר מלת 'אכלו כמנהגכם ממנו' , ואת כל העודף - הַנּיחוהו עד הבקר. ואנחנו לא נדע אם היו אוכלים המן פעם אחת ביום , או יחלוק העומר. וטעם שבתון שבת קודש - על דעת מפרשים: כמו "אדמת עפר" (דנ' יב , ב). והגאון אמר ששבתון - פחות משבת; ואנחנו מצאנו שיאמר "שבת שבתון היא לכם" (וי' טז , לא). ולפי דעתי , שפירוש שבתון - שביתה לכם , כי שבת דבק עם השם יי'; על כן יאמר בשבת "שבת היא ליי'" (וי' כג , ג). ובשנת השמיטה "שבת" (וי' כה , ד) , בעבור שהיא דומה ליום השבת , כי היא שביעית; גם נקרא צום העשור כן (ראה וי' כג , לב) , בעבור היותו בחדש השביעי; והאות , שתמצא על סוכות (ראה שם , לט) ויום תרועה (ראה שם , כד) כן , בעבור החֹדש.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויאמר - כבר אמר לי השם , כי אתם חייבים לשבות מחר , שלא תעשו מלאכה אפילו אוכל נפש , כי מחר הוא יום שבת ליי'; כי זה היום יסמך לשם , בעבור ששבת מכל מלאכתו ביום השביעי (ראה בר' ב , ב). וככה בשנת השמטה: "ושבתה הארץ שבת ליי'" (וי' כה , ב). ומלת שבת - דקדוקו קשה , כי איננה על משקל "גנב" (יר' ב , כו) , כי תי"ו שבת - סימן לשון נקבה; והעד: "שבת היא ליי'" (וי' כג , ג). ומלת שבת - שם , כמו 'שביתה' , וככה דקדוק המלה: היתה ראויה להיות 'שַבֶּתֶת' על משקל "דלקת" (דב' כח , כב); וכאשר חסרו התי"ו האחר , פתחו הבי"ת , להורות על לשון נקבה; כמו 'משרתת' , שלשון זכר הוא "משרֵת" (ש"א ב , יא) , ומלת "משרתת" לנקבה - פתחו הרי"ש להורות על לשון נקבה , ואמרו "מְשָרַת את המלך" (מ"א א , טו); וככה מלת "אחת" , כאשר אפרש (שמ' כו , ח). ומלת אפו - זרה , כי היה ראוי להיותו על משקל "עֲשׂוּ" (בר' מב , יח). והנה משה אמר לנשיאים מה יעשו: את אשר תאפו כמנהגכם , אפו , שתאכלו היום; וככה אשר תבשלו. והנה מהעמר האחת יעשו כל זה. ובשלו הכל אם ברצונכם , ואכלו מה שיספיק לכם; ואת כל העודף - הניחוהו עד הבקר , שאומר לכם מה תעשו בו. והנה לא הודיעם כי לא ירד מן ביום השביעי , רק בבקר הודיעם זה הסוד.

ר' יוסף בכור שור:

הוא אשר דיבר יי' - הוא אשר הראה , כי למחר יהיה שבת וצריכין אתם לשמרו , הניחו אותו למשמרת; וכן עשו. ולא הבאיש - וידעו קדושת שבת.

רמב"ן:

את אשר תאפו אפו - פירש רבנו שלמה: מה שאתם רוצים לאפות בתנור או לבשל במים , אפו ובשלו היום לשני ימים. ואם כן יאמר: את אשר תאפו - משני העמר אשר בידכם אפו היום , ואת אשר תבשלו - משניהם בשלו עתה , ואת כל העודף לכם משבעכם היום הניחו לכם למשמרת עד הבקר. ובבקר , כאשר ראו שלא הבאיש - באו לפניו , כי לא רצו לאכל ממנו מיום אל יום , אעפ"י שהתיר להם להניחו עד הבקר; ובבקר התיר להם: "אכלוהו היום" הזה בלבד (להלן , כה) , כי על כן אמרתי להניחו למשמרת. והודיעם בטעם המצוה (ראה שם) , כי היום לא ימצאוהו בשדה , כי השם יעשה כן בעבור שהוא שבת קדש ליי'. ומפני שאמר ואת כל העודף - יתכן שלא יתן להם מדה בזה , אבל יאכלו כרצונם בששי , כי העודף יספיק לשבת , כי ברכת יי' היא (ע"פ מש' י , כב). ורבי אברהם אמר: את אשר תאפו כמנהגכם - אפו לכם היום , והוא העומר הידוע להם; ואת כל העודף - שהוא העומר השני , הניחו לכם למשמרת עד הבקר; ולא הגיד מה יעשו ממנו , ובבקר אמר להם: "אכלוהו היום". ואם כן , יאכלוהו בשבת חי , מבלי שיאפו או יבשלו בפרור ועשו ממנו עוגות כמנהגם!? והראשון יותר נכון , וכן דעת אנקלוס.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה - יתכן שהיה זה על דרך פלא , כי לא מצאנו שצוה להם משה שילקטו לחם משנה. והנה , הם היו לוקטים לפי האומד "עומר לגולגולת" (לעיל , טז) , וכאשר מדדו בעומר , מצאו שכבר לקטו שני העומר לאחד. ולזה באו כל נשיאי העדה להגיד למשה הדבר הזה , לדעת מה זה ועל מה זה (ע"פ אס' ד , ה). ואפשר , כמו שכתב החכם אבן עזרא (בפירוש הארוך) , שמשה אמר להם שילקטו ביום הששי לחם משנה , ואם לא נזכר; ובאו נשיאי העדה לחקור עם משה מה יעשו ממנו. והנה הבאור הראשון הוא יותר נכון; שאם היה כפירושו , למה זה לא שאלו לו נשיאי העדה מה יעשו מזה הלחם המשנה ואיך יאכלוהו , כאשר צוה אותם שילקטו ביום הששי לחם משנה? ועוד , שלפי הפשט יראה , שהם לא ידעו שהיה לחם משנה עד שמדדו זה בעומר ומצאו שהיה שני העומר לאחד , ולזה תמהו הנשיאים מזה . והנה סבב השם יתעלה בזה האופן שזכרנו , שידעו ישראל כי ביום השביעי הוא שבת קודם שיצוה אותם משה בענין השבת , כדי שיאמינו יותר בענין השבת; כי הם ראו כי ביום הששי ירד להם לחם משנה , ולא ירד ביום השביעי , וזה לאות כי זה היום נבדל בענינו משאר ימי השבוע , ושהוא בלתי ראוי שתעשה בו מלאכה. ולזה אמר להם משה: זה שראיתם שירד ביום הששי לחם משנה , הוא אשר דבר יי': שבתון שבת קודש ליי' מחר - רוצה לומר , שהוא מחויב שישבתו בו מכל מלאכה , אין ראוי להתעסק בו כי אם בעבודת השם יתעלה; ולזה , אפו ביום השיש מה שיצטרך לאפות לצורך השבת ובשלו הצריך לבשל , והעודף הניחו למשמרת עד הבקר , לאכלו בשבת.