תנ"ך - ויאמר
ה'
אל־משה
עד־אנה
מאנתם
לשמר
מצותי
ותורתי:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּ֥אמֶר
יְהוָ֖ה
אֶל־מֹשֶׁ֑ה
עַד־אָ֙נָה֙
מֵֽאַנְתֶּ֔ם
לִשְׁמֹ֥ר
מִצְוֺתַ֖י
וְתוֹרֹתָֽי:
(שמות פרק טז פסוק כח)
וַיֹּאמֶר
יְהוָה
אֶל־מֹשֶׁה
עַד־אָנָה
מֵאַנְתֶּם
לִשְׁמֹר
מִצְוֺתַי
וְתוֹרֹתָי:
(שמות פרק טז פסוק כח)
ויאמר
ה'
אל־משה
עד־אנה
מאנתם
לשמר
מצותי
ותורתי:
(שמות פרק טז פסוק כח)
ויאמר
יהוה
אל־משה
עד־אנה
מאנתם
לשמר
מצותי
ותורתי:
(שמות פרק טז פסוק כח)
תרגום אונקלוס:
וַאֲמַר
יְיָ
לְמֹשֶׁה
עַד
אִמַתִּי
אַתּוּן
מְסָרְבִין
לְמִטַר
פִּקוֹדַי
וְאוֹרָיָתָי
:
רש"י:
עד
אנה
מאנתם
-
משל
הדיוט
הוא:
'בהדי
הוצא
לקיא
כרבא'
(ב"ק
צב
,
א)
-
על
ידי
הרשעים
מתגנים
הכשרים.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויאמר
יי'
אל
משה
-
כנגד
כל
ישראל.
והטעם
,
שיאמר
לישראל
ככה.
וטעם
מצותי
-
על
האנשים
שהותירו
ממנו
עד
בקר
(ראה
לעיל
,
כ).
וטעם
ותורותי
-
שהשם
הורה
להם
טעם
השבת
,
על
כן
לקטו
משנה
(ראה
לעיל
,
כב).
וטעם
לשון
רבים
,
מצותי
ותורותי
-
כי
כל
המצות
והתורות
הם
אמת
בלי
ספק
כמשמעם
,
ויש
להם
סודות
בדברי
הנשמה
,
ולא
יבינום
רק
המשכילים;
על
כן
כל
מצוה
היא
שתים.
ר' יוסף בכור שור:
עד
מתי
מאנתם
-
לפי
שלא
הזהירם
משה
שלא
לצאת
,
אלא
אמר
"לא
יהיה
בו"
(לעיל
,
כו)
,
כללוֹ
עמהם.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
לשמור
מצותי
ותורותי
-
רוצה
לומר
במצותי:
מה
שעברו
על
מצות
השם
יתעלה
,
להותיר
מהמן
עד
בקר
(ראה
לעיל
,
כ)
ולצאת
ביום
השבת
ללקוט
(ראה
לעיל
,
כז).
ואֵלו
המצות
הם
בעצמם
ה'תורות'
שזכר
,
כי
צוה
השם
יתעלה
אלו
הנמוסים
בענין
המן
והשבת;
ובזה
האופן
קראה
התורה
נימוס
אשר
צוה
השם
יתעלה
שיעשו
בו
דבר
אחד
מהדברים:
אמר
"זאת
תורת
החטאת"
(וי'
ו
,
יח);
"זאת
תורת
האשם"
(וי'
ז
,
א).
ואפשר
עוד
,
שקרא
אלו
המצות
'תורות'
,
לפי
שאין
הכונה
בהם
ענין
המצות
האלו
בעצמותו
,
אבל
הם
מכוונות
להורות
על
דברים
אחרים.
כאלו
תאמר
,
שמצות
השבת
היא
להורות
על
חדוש
העולם
או
על
יציאת
מצרים
גם
כן
,
כמו
שזכרה
התורה
זה
בפרשת
'וישמע
יתרו'
(שמ'
כ
,
יא)
ובפרשת
'ואתחנן'
(דב'
ה
,
טו).
ומה
שצוה
השם
יתעלה
שלא
להותיר
מהמן
עד
הבקר
היה
להורות
,
שראוי
לאדם
שיסתפק
בלחם
חקו
ולא
יפנה
לרבוי
אסיפת
הקנינים
,
שימנעוהו
מההשתדלות
בשלמות
הנפש;
עם
שכבר
היה
זה
להרגילם
שיאמינו
בשם
יתעלה
,
שכבר
יֵרד
המן
להם
בבקר
בבקר.