תנ"ך - ראו
כי־ה'
נתן
לכם
השבת
על־כן
הוא
נתן
לכם
ביום
הששי
לחם
יומים
שבו׀
איש
תחתיו
אל־יצא
איש
ממקמו
ביום
השביעי:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
רְא֗וּ
כִּֽי־יְהוָה֘
נָתַ֣ן
לָכֶ֣ם
הַשַּׁבָּת֒
עַל־כֵּ֠ן
ה֣וּא
נֹתֵ֥ן
לָכֶ֛ם
בַּיּ֥וֹם
הַשִּׁשִּׁ֖י
לֶ֣חֶם
יוֹמָ֑יִם
שְׁב֣וּ׀
אִ֣ישׁ
תַּחְתָּ֗יו
אַל־יֵ֥צֵא
אִ֛ישׁ
מִמְּקֹמ֖וֹ
בַּיּ֥וֹם
הַשְּׁבִיעִֽי:
(שמות פרק טז פסוק כט)
רְאוּ
כִּי־יְהוָה
נָתַן
לָכֶם
הַשַּׁבָּת
עַל־כֵּן
הוּא
נֹתֵן
לָכֶם
בַּיּוֹם
הַשִּׁשִּׁי
לֶחֶם
יוֹמָיִם
שְׁבוּ׀
אִישׁ
תַּחְתָּיו
אַל־יֵצֵא
אִישׁ
מִמְּקֹמוֹ
בַּיּוֹם
הַשְּׁבִיעִי:
(שמות פרק טז פסוק כט)
ראו
כי־ה'
נתן
לכם
השבת
על־כן
הוא
נתן
לכם
ביום
הששי
לחם
יומים
שבו׀
איש
תחתיו
אל־יצא
איש
ממקמו
ביום
השביעי:
(שמות פרק טז פסוק כט)
ראו
כי־יהוה
נתן
לכם
השבת
על־כן
הוא
נתן
לכם
ביום
הששי
לחם
יומים
שבו׀
איש
תחתיו
אל־יצא
איש
ממקמו
ביום
השביעי:
(שמות פרק טז פסוק כט)
תרגום אונקלוס:
חֲזוֹ
אֲרֵי
יְיָ
יְהַב
לְכוֹן
שַׁבְּתָא
עַל
כֵּין
הוּא
יָהֵיב
לְכוֹן
בְּיוֹמָא
שְׁתִיתָאָה
לְחֵים
תְּרֵין
יוֹמִין
תִּיבוּ
אֱנָשׁ
תְּחוֹתוֹהִי
לָא
יִפּוֹק
אֱנָשׁ
מֵאַתרֵיהּ
בְּיוֹמָא
שְׁבִיעָאָה
:
עין המסורה:
על
-
כן
-
ב'
בטעמא
(תלישא
גדולה):
שמ'
טז
,
כט;
יהו'
ז
,
כו.
יומים
-
ה'
(ג'
מלא
וב'
חסר
,
בלישנא):
*שמ'
טז
,
כט;
כא
,
כא;
*במ'
ט
,
כב;
יא
,
יט;
הו'
ו
,
ב.
שבו
-
ה'
בתורה:
בר'
כב
,
ה;
לד
,
י;
שמ'
טז
,
כט;
כד
,
יד;
במ'
כב
,
יט.
אל
-
יצא
-
ג':
שמ'
טז
,
כט;
מ"ב
ט
,
טו;
י
,
כה.
ממקמו
-
ז'
חסר
(בלישנא
,
אינו
כולל
'למקמו'):
כל
אורייתא
(שמ'
טז
,
כט;
יח
,
כג;
דב'
כא
,
יט
-
כל
אלה
נמנים
כאחד);
שו'
כ
,
לג;
מ"א
כ
,
כד;
יר'
ד
,
ז;
עז'
א
,
ד;
דה"א
טז
,
כז;
דה"ב
כד
,
יא.
וכל
איוב
דכותהון
בר
מן
ב'
מלא:
איוב
כ
,
ט;
לז
,
א.
(ראה
ניסוח
אחר
של
ההערה
בשו'
כ
,
לג).
מסורה קטנה:
יומים
-
ה';
אל
-
יצא
-
ג';
ממקמו
-
ז'
חס'
וכל
איוב
דכות'
ב'
מ'
ב'.
רש"י:
ראו
בעיניכם
,
כי
יי'
בכבודו
מזהיר
אתכם
על
השבת
,
שהרי
נס
נעשה
לכם
בכל
ערב
שבת
לתת
לכם
לחם
יומים.
שבו
איש
תחתיו
-
מכאן
סמכו
חכמים
ארבע
אמות
ליוצא
חוץ
לתחום
(ראה
מכיל'
בשלח
ויסע
ה).
אל
יצא
איש
ממקומו
-
אילו
אלפים
אמה
[של
תחום
שבת]
(ראה
שם)
,
ולא
כמפורש
,
שאין
תחומין
אלא
מדברי
סופרים
(ראה
עירובין
מו
,
א).
ועקרו
של
מקרא
-
על
לוקטי
המן
נאמר.
ראב"ע פירוש א - הקצר:
שבו
איש
תחתיו
-
צריכין
אנחנו
לדברי
קבלה
,
לדעת
פירוש
תחתיו
,
גם
ממקומו;
וכן
מה
שאמר
ישעיה
"אם
תשיב
משבת
רגלך"
(נח
,
יג)
-
כמה
הוא;
ומה
"מצוא
חפץ"
(שם)
,
ואי
זה
דיבור
אסור
ואי
זהו
מותר;
וכל
זה
מפורש
אצלינו
בתלמודינו
(שבת
קי
,
א
וערובין
נא
,
א).
והשם
יכפיל
שכר
הקדמונים
,
שהסירו
כל
ספק
,
והעמידו
כל
דבר
על
מתכונתו.
ועל
דרך
הפשט
,
שמצות
שבו
איש
תחתיו
-
שלא
יצאו
ללקוט
כאשר
עשו.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ראו
-
הטעם:
ראו
זה
המופת
שאתן
לכם
מאת
השם
,
שיתברר
לכם
,
כי
הוא
צוה
שתשבתו
כאשר
שבת
במעשה
בראשית;
על
כן
הוא
נותן
לכם
שירד
המן
היום
כפלים
ממנהגו
בכל
יום.
שבו
איש
תחתיו
-
באהלו;
ופירש
זה:
אל
יצא
איש
ממקומו
ללקט
המן
,
כאשר
עשו
אנשים
שיצאו
(ראה
לעיל
,
כז).
ר' יוסף בכור שור:
ראו
כי
יי'
נתן
לכם
-
יכולים
אתם
לראות
כי
מיי'
השבת:
שנתן
לכם
בשישי
לחם
משנה
,
ובשבת
אינו
יורד
,
וזה
אינו
אלא
בידי
שמים;
לכן:
אל
יצא
איש
ממקומו
וכבדו
את
השבת.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
שבו
איש
תחתיו
אל
יצא
איש
ממקומו
ביום
השביעי
-
הנה
במה
שאמר
שבו
איש
תחתיו
היה
די
למנוע
מהם
היציאה
ללקוט
המן
,
עם
שכבר
נתבאר
להם
שלא
ירד
המן!
ואולם
אמרוֹ
אל
יצא
איש
ממקומו
ביום
השביעי
היא
אזהרה
כוללת;
כאלו
הראה
להם
בזה
,
שגם
בהליכה
,
בזולת
לקיטת
דבר
,
יהיה
להם
אשם.
ואפשר
שנאמר
,
כי
באמרו
שבו
איש
תחתיו
לא
יותר
לו
להעתיק
הדבר
ההוא
משם
,
אך
יניחהו
תחתיו
,
רוצה
לומר:
במקום
האיש
ההוא
,
שהוא
ארבע
אמות
כשיפשוט
ידיו
ורגליו
(ראה
ערובין
מח
,
א).
וכבר
נתבאר
זה
ממה
שנזכר
במקושש
,
כמו
שיתבאר
במה
שיבא
(במ'
טו
,
לב).
ואם
היה
זה
כן
,
הנה
יהיה
הרצון
באמרו
אל
יצא
איש
ממקומו
זאת
הכונה
בעינה
,
לפי
פשטי
הדברים
,
ותהיה
מזה
המקום
אזהרה
למוציא
מתחלת
ארבע
אמות
לארבע
אמות
ברשות
הרבים
(ראה
שבת
צו
,
ב).
ואולם
לפי
הבאור
הראשון
,
שהזהיר
על
ההליכה
,
אי
אפשר
שיובן
שתהיה
אזהרה
לבלתי
לכת
בשבת
יותר
ארבע
אמות
,
כי
לא
תמצא
שנענשו
מוצאי
המקושש
,
ואעפ"י
שהלכו
חוץ
מן
המחנה.
גם
בזה
המקום
לא
גנה
אותם
,
רק
על
צאתם
ללקוט.
ולזה
תהיה
הכונה
באמרו
אל
יצא
איש
ממקומו
-
שלא
יצא
חוץ
משדות
העיר
וכרמיה
,
כי
כל
זה
הוא
בכלל
המדינה;
כמו
שנתבאר
מערי
הלויים
,
שהיו
מתנים
להם
דבר
מוגבל
לאלו
הענינים
(ראה
במ'
לה
,
ה).
ולפי
שלפי
הנהוג
במדינות
,
לא
יהיה
זה
בכל
רוח
בפחות
משעור
המדינה
,
כי
עד
כמו
שעור
המדינה
לכל
הצדדין
ימשכו
לכל
הפחות
שדות
העיר
וכרמיה
ויעריה
,
והיה
מבואר
במחנה
ישראל
ממספר
האהלים
שהיו
שם
,
ששערו
היה
שלש
פרסאות
(ראה
ערובין
נה
,
ב)
,
הנה
לא
תשלם
ה'יציאה'
מהמקום
ההוא
בפחות
משלש
פרסאות.
וזהו
התחום
שנתחייבו
עליו
מן
התורה
מזאת
האזהרה.
ואולם
מדברי
סופרים
יתחייבו
על
יותר
מאלפים
אמה
,
כי
כן
היה
תחום
ערי
הלויים
(ראה
מש"ת
שבת
כז
,
א).
ולפי
שהבינו
מאֹמרו
אל
יצא
איש
ממקומו
שתי
אלו
הכונות
המתחלפות
שזכרנו
,
הוקשה
לקצת
רבותינו
ז"ל
בסוף
הראשון
מערובין
(יז
,
ב)
,
אם
לוקין
על
זה
ה'לאו';
כי
חשב
היותו
כמו
'לאו
בכללות'
,
אשר
יאמר
בשתוף
השם
על
הענינים
שיובנו
ממנו
,
שאין
לוקין
עליו
,
כמו
שזכרנו
(ראה
חקירה
בענין
'נא
ומבושל'
,
בקובץ
תועלות
לרלב"ג
,
שמ'
יב
,
א
-
יג
,
טז
,
תועלת
ו);
והאמת
הוא
שלוקין
על
'לאו'
זה
,
כי
עיקר
הכונה
בו
היא
למנוע
ההליכה
חוץ
מהמדינה
,
ואעפ"י
שלא
יצאו
ללקוט
(ראה
מש"ת
שבת
כז
,
א).
וידמה
שאל
זה
גם
כן
היתה
הכונה
במה
שאמר
שבו
איש
תחתיו;
רוצה
לומר
,
שלא
יצאו
מהמדינה
,
ואעפ"י
שלא
יצאו
ללקוט
,
וכל
שכן
שימנע
מהם
היציאה
ללקוט.
והנה
היוצאים
ללקוט
,
ידמה
שחפשו
בכל
המקום
שהיה
יורד
שם
המן
,
וזהו
אמרו
"ולא
מצאו"
(לעיל
,
כז);
כי
בזולת
זה
לא
יתברר
להם
שלא
ימצאו
שם.
והנה
יצאו
מפני
זה
חוץ
למחנה
ישראל
כשעור
המקום
שהיה
יורד
בו
שם
המן
,
והוא
,
לפי
מה
שזכרנו
,
עד
שלש
פרסאות;
ולזה
יהיה
אמרו
שבו
איש
תחתיו
,
שמי
שיצא
חוץ
לתחום
-
כמו
הענין
ביוצאים
ללקוט
המן
-
יחוייב
לו
שישב
תחתיו
,
כי
אין
ללכת
כי
אם
ארבע
אמות
שהוא
בהם.
ובזה
לבד
חטאו
היוצאים
ללקוט
,
כי
הם
לא
לקטו
דבר;
עם
מה
שהיה
בזה
הפועל
ממיעוט
האמונה
בדברי
השם
יתעלה
.