רשב"ם:
יי'
ניסי
-
שהמטה
של
הקדוש
ברוך
הוא
היה
לנס
על
הגבעה
,
וגם
לעתיד
ירים
אותו
הקדוש
ברוך
הוא
לנס
על
ההרים
להלחם
בעמלק
,
שהרי
אמר
לו
עכשיו
"כי
מחה
אמחה
את
זכר
עמלק"
(לעיל
,
יד);
וזהו
שמפרש
והולך:
ויאמר
כי
יד
על
כס
יה
וגו'
-
לכך
אני
קורא
שם
המזבח
יי'
ניסי
,
דוגמת
שם
אדם
ששמו
"אליעזר"
(שמ'
יח
,
ד)
או
"עמנו
אל"
(יש'
ז
,
יד)
,
שהרי
הרים
הקדוש
ברוך
הוא
את
ידו
על
כסאו
ונשבע
כי
מלחמה
לו
בעמלק
מדר
דר;
דוגמת
"כי
אשא
אל
שמים
ידי"
(דב'
לב
,
מ).
זהו
עיקר
פשוטו.
ויש
מפרשים
(ראה
סנה'
כ
,
ב):
כשתהיה
יד
וחוזק
על
כסא
יה
,
שזהו
כסא
מלכי
ישראל
,
אז
תהיה
מלחמה
בעמלק;
ואין
נראה
כלל
בעיני
,
ש'כי
תהיה
יד'
היה
לו
לומר!
אבל
למעלה
הוא
מוסב
,
כמו
שפירשתי
,
ופירושו:
שהרי
יד
על
כס
יה.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
ולזכר
זה
הנס
שעשה
השם
יתעלה
לישראל
,
בנה
שם
משה
מזבח
על
ראש
הגבעה
,
וקרא
שמו
'יי'
נסי'.
והרצון
בזה
,
שהוא
נלחם
בעבורי
,
ולא
אצטרך
לנס
להרים
במלחמה
,
לשמור
שלא
תהיה
חרב
איש
באחיו
(ע"פ
יח'
לח
,
כא).
ויאמר
כי
יד
על
כס
יה
-
קבלתי
בפירוש
זה
הפסוק
מהרב
אדוני
אבי:
שהוא
אמר
,
כי
היד
שהוא
על
הכסא
יהיה
ממנה
מלחמה
ליי'
בעמלק
מדור
דור
מישראל
שיהיו
נלחמים
עם
עמלק
,
כי
יד
השם
יתעלה
תהיה
אתם
תמיד
לעזרם.
והנה
הכסא
הוא
השמים
,
כטעם
"השמים
כסאי"
(יש'
סו
,
א).
והנה
השם
יתעלה
הוא
מושל
על
מה
שיסודר
מהגרמים
השמימיים
,
להפֹך
הסדור
ההוא
כאשר
היה
מסודר
ממנו
רע
מה
לאוהביו
הדבקים
בו;
ובזה
הכח
,
אשר
יש
לו
על
הכסא
,
היה
נלחם
בעמלק
,
כי
לפי
המערכת
היה
עמלק
מנצח
את
ישראל
לולי
עזר
השם
יתעלה.
וכן
תמצא
בימי
המן
,
כי
לולי
עזר
השם
יתעלה
היו
ישראל
נופלים
ביד
העמלקים.
והנה
זה
הפירוש
הוא
נכון
מאד.
ואפשר
שנאמר
לפי
הפירוש
הזה
,
כי
זאת
המלחמה
היתה
מן
היד
אשר
על
כס
יה
,
ולזה
קרא
שם
המזבח
'יי'
נסי';
ובזה
האופן
תהיה
המלחמה
ליי'
בעמלק
מדור
דור
מישראל
הנלחמים
עמו
,
כי
תמיד
היה
עמלק
מנצח
לפי
המערכת
,
לולי
עזר
השם
יתעלה.
(חקירה
בענין
מלחמת
עמלק)
יש
לשאול
בזאת
הפרשה
שאלות
קשות:
האחת:
מה
ראה
עמלק
לעורר
מלחמה
לעם
רב
כזה
,
ואיך
לא
פחד
מהנפלאות
שעשה
השם
יתעלה
לישראל
בים
סוף
ובמצרים
,
שהיו
מפורסמות
לכל
האומות
,
כמו
שהתבאר
בזאת
הפרשה
(שמ'
טו
,
יד
-
טו)?
והשנית
היא:
למה
היתה
זאת
המלחמה
על
יד
יהושע
ולא
על
יד
משה
רבינו?
והשלישית:
אי
זה
דבר
הכריח
שלא
ישלם
ההתגברות
לישראל
כי
אם
בעת
שהיה
משה
מרים
ידו
,
עד
שכבר
הוצרכו
אהרן
וחור
לתמוך
בידיו
עד
בא
השמש
,
ולא
מצאנו
שהוצרך
משה
לכמו
זה
הפועל
בשאר
הנפלאות
הקודמות;
עם
שהוא
מבואר
בנפשו
שלא
היה
רושם
בהרמת
ידי
משה
לנצח
עמלק
,
כמו
שאמרו
רבותינו
ז"ל
בשני
ממגִלה
(?
ראה
ר"ה
כט
,
א).
והרביעית:
מדוע
בחר
משה
להיות
במקום
גבוה
,
בהרימו
ידיו
להתפלל
לשם
יתעלה
בעד
ישראל?
וזה
,
כי
אין
לאומר
שיאמר
,
שיהיה
זה
בעבור
היות
המקום
ההוא
נבחר
אל
שידבק
בו
השפע
האלהי
,
כי
הוא
היה
באופן
מהדבקות
עם
השם
יתעלה
,
עד
שכבר
נאמר
לו
"מה
תצעק
אלי"
(שמ'
יד
,
טו);
כל
שכן
שלא
יצטרך
אל
התמדת
התפלה
ואל
שיבחר
המקום
היותר
נבחר
להגיע
אליו
השפע
האלהי.
וסוף
הדברים
,
כי
זה
הספור
כולו
הוא
חזק
הספקות
מאד.
ונֹאמר
כי
עמלק
,
מפני
היותו
מזרע
עשו
(ראה
בר'
לו
,
יב)
,
והיה
ידוע
להם
ענין
הברכות
שבירך
יצחק
את
יעקב
,
שהושם
בהם
זרע
עשו
עבד
לזרע
יעקב
(ראה
בר'
כז
,
כט
,
לז);
והיה
ידוע
להם
גם
כן
ענין
מה
שאמר
יצחק
לעשו
בברכו
אותו
,
שעל
חרבו
יחיה
,
והיה
כאשר
תהיה
לו
הממשלה
מצד
המערכת
,
יפרֹק
עול
זרע
יעקב
מעל
צוארו
(ראה
שם
,
מ)
-
הנה
התחכם
עמלק
להלחם
עם
ישראל
בעת
שהיה
ראוי
שינצח
את
ישראל
מצד
המערכת;
כי
זרע
עשו
היה
מצליח
בענין
החרב
והמלחמה
,
כמו
שברכו
יצחק
,
עם
שנפש
ישראל
היתה
אז
שפָלה
,
ולא
היו
מלומדי
מלחמה
,
והיו
במדבר
בזולת
לחם
ומזון
-
לפי
מחשבתו
-
והיו
עייפים
ויגיעים
(ראה
דב'
כה
,
יח);
ולזה
מהר
לעשות
זה
,
קודם
שתגיע
הצלחת
ישראל
באופן
שישים
זרע
עשו
לעבד
לו
.
והנה
נתחברה
לזה
גם
כן
סבה
אחרת
,
ואם
לא
כיון
אליה
עמלק
,
והוא
שישראל
לא
היו
יראים
מהשם
יתעלה
באופן
שיהיו
ראוים
שיעשה
להם
זה
הנס
,
כמו
שאמר
"ואתה
עיף
ויגע
ולא
ירא
אלהים"
(שם);
ויורה
על
מיעוט
יראתם
מהשם
יתעלה
,
מה
שהריבו
ונסו
את
השם
בזה
המקום;
ולזה
היו
ישראל
מפני
זה
כולו
בתכלית
הסכנה.
ולהראות
לישראל
,
כי
מאת
השם
יתעלה
היה
להם
עזר
להצילם
מיד
עמלק
,
וזרועם
לא
הושיעה
למו
(ע"פ
תה'
מד
,
ד)
,
כדי
שתהיה
להם
אמונה
שלימה
בשם
יתעלה
ויכנעו
לקבל
התורה
,
רצה
משה
שתעשה
המלחמה
על
יד
יהושע
,
ועמד
הוא
במקום
גבוה
,
כדי
שיראוהו
ישראל
ונתבאר
להם
,
כי
בעת
הָרים
משה
ידיו
היו
מנצחים
,
ובעת
הניחו
ידיו
היו
מנוצחים.
והיה
זה
על
צד
המופת
,
להביא
ישראל
אל
שיאמינו
,
כי
העזר
היה
להם
בזאת
המלחמה
מהשם
יתעלה.
ולזאת
הסבה
תמצא
,
כי
מפני
שלא
היה
יכול
משה
לעמוד
,
שָמוּ
אבן
תחתיו
,
באופן
שיהיה
במקום
גבוה
,
כדי
שיראוהו
ויראו
ענין
הרמת
ידיו.
והנה
באר
בסוף
הענין
,
כי
הרמת
ידי
משה
היתה
להורות
,
שהיד
אשר
היא
על
השמים
,
והיא
יד
השם
יתעלה
,
היא
היתה
הנלחמת
בעמלק.
וזהו
מה
שאמרו
במכילתא
(בשלח
עמלק
א):
וכי
ידיו
של
משה
מגברות
ישראל
או
שוברות
עמלק?
אלא
כל
זמן
שהיה
מגביה
ידיו
כלפי
מעלה
,
היו
ישראל
מסתכלין
בו
ומאמינים
במי
שפקד
משה
לעשות
כן
,
והקדוש
ברוך
הוא
עושה
להם
נסים.
ובכאן
הותרו
אלו
הספקות
כלם.
ולפי
שכבר
התחכם
עמלק
להכרית
ישראל
,
רצה
השם
יתעלה
שישולם
לו
מדה
כנגד
מדה;
עם
שבזה
ינצלו
ישראל
מידו
,
כי
הוא
היה
בהרבה
מהעתים
מתגבר
על
ישראל
לפי
המערכת
,
ואם
לא
ישתדלו
ישראל
למחות
זכרו
בהיות
לאל
ידם
,
יהיו
בסכנה
עצומה
בעת
שיהיו
בלתי
ראויים
שתדבק
בהם
ההשגחה
האלהית
,
ויהיה
עמלק
מתגבר
עליהם
מצד
המערכת.
והנה
השם
יתעלה
,
שנתן
זאת
התורה
השלימה
לישראל
להצילם
מכל
רע
נפשיי
או
גופיי
,
לפי
מה
שאפשר
,
צוה
לנו
לזכור
מה
שעשה
עמלק
,
למחות
זכרו
כשנוכל
על
זה.
(התועלות
לשמ'
יז
,
ח
-
טז
,
בקובץ
רלב"ג
תועלות).