תנ"ך - ושפטו את־העם בכל־עת את־הדבר הקשה יביאון אל־משה וכל־הדבר הקטן ישפוטו הם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם בְּכָל־עֵ֑ת אֶת־הַדָּבָ֤ר הַקָּשֶׁה֙ יְבִיא֣וּן אֶל־מֹשֶׁ֔ה וְכָל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפּוּט֥וּ הֵֽם: (שמות פרק יח פסוק כו)

טקסט וניקוד:

וְשָׁפְטוּ אֶת־הָעָם בְּכָל־עֵת אֶת־הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל־מֹשֶׁה וְכָל־הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם: (שמות פרק יח פסוק כו)

טקסט בלבד:

ושפטו את־העם בכל־עת את־הדבר הקשה יביאון אל־משה וכל־הדבר הקטן ישפוטו הם: (שמות פרק יח פסוק כו)

תיקון קוראים:

ושפטו את־העם בכל־עת את־הדבר הקשה יביאון אל־משה וכל־הדבר הקטן ישפוטו הם: (שמות פרק יח פסוק כו)

תרגום אונקלוס:
וְדָיְנִין יָת עַמָא בְּכָל עִדָּן יָת פִּתגָם קְשֵׁי מֵיתַן לְוָת מֹשֶׁה וְכָל פִּתגָם זְעֵיר דָּיְנִין אִנוּן :

עין המסורה:
הקשה - ה' בלישנא: שמ' יח , כו; דב' לא , כז; ש"א כה , ג; יש' יט , ד; מח , ד. וכל - הדבר - ב': שמ' יח , כב , כו. הם - י"ב סופי פסוקים: *בר' מ , יב , יח; שמ' יח , כו; כט , לג; וי' יא , מב; *במ' א , טז; שו' ח , כד; מ"א כ , ג; יש' מט , כא; יח' יב , ב; עז' ב , נט; *נחמ' ז , סא.

מסורה קטנה:
יביאון - ל'; וכל - הדבר - ב'; ישפוטו - ל'; הם - י"ב סופ' פסוק'.

רש"י:
ושפטו - "ודיינין ית עמא" (ת"א). יביאון - "מייתין" (ת"א). ישפוּטו הם - [כמו: ישפוֹטו , וכן "לא תעבורי" (רות ב , ח) , כמו: לא תעבוֹרי , ותרגומו:] "דיינין אינון". מקראות העליונים הן לשון ציווי , לכך מתורגמין: "וידונון ייתין" , "ידונון" (לעיל , כב) , ומקראות הללו לשון עשייה.

רשב"ם:
ישפּוּטו הם - כמו "לא תעבוּרי מזה" (רות ב , ח). בכמה מקומות - אוּ במקום אוֹ.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ישפוטו הם - בשרק תחת חלם , כמו "לא תעבוּרי מזה" (רות ב , ח). ויתכן שלא הונע הפ"ה בשוא נע בעבור היותו 'סוף פסוק' , כי כמו מלה אחת היא עם הם.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ושפטו. ישפוטו הם - כמו "ישפטו הם" (לעיל , כב); "וגם לא תעבורי מזה" (רות ב , ה) - כמו 'ולא תעבְרי'. ורבינו שלמה רצה לפרש ביניהם , ולא עלתה בידו. ונוכל לומר דרך דקדוק , כי ראינו אָמְרוֹ "חָדְלוּ פרזון בישראל חָדֵלּוּ" (שו' ה , ז) , בדגשות הלמ"ד , בעבור שהוא ב'אתנח'; "קנה וסוף קָמֵלּוּ" (בנוסחנו ללא דגש; יש' יט , ו); "הרים נָזֹלּוֹ" (יש' סג , יט) - ב'סוף פסוק'. ואמרו "תְהָתֵלּוּ בו" (איוב יג , ט) , כי חשבוהו כמו 'סוף פסוק'; כי מלת 'בו' דבקה היא עם 'תהתלו' , ותנועה אחת לבדה. וככה ישפוטו הם. בעבור שיש להשיב , כי אין כח ב'אתנח' ככח 'סוף פסוק'; כי הנה "עמים תחתיך יִפְּלוּ" (תה' מה , ו); "יי' על יְמִינְךָ" (תה' קי , ה); "טוב עשית עם עַבְדְּךָ" (תה' קיט , סה); ורבים כאלה. וככה לא ימצא ב'סוף פסוק'.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה זכר , שכבר שמע משה לקול חותנו , וזכר עם זה שכבר לוה משה חותנו , לכבודו , והלך לו אל ארצו. והנה בפרשת 'בהעלותך' זכר בשלמות דברי משה לחותנו ובַקשוֹ ממנו שילך את ישראל וייטיבו לו (ראה במ' י , כט - לב). ואולם שאר דברי זה הספור הם מבוארים עם מה שקדם מדבריהם. (התועלות לשמ' יח , א - כז , בקובץ תועלות לרלב"ג).
ריכוז קישורים