תנ"ך - ויאמר
אליו
ה'
לך־רד
ועלית
אתה
ואהרן
עמך
והכהנים
והעם
אל־יהרסו
לעלת
אל־ה'
פן־יפרץ־בם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּ֨אמֶר
אֵלָ֤יו
יְהוָה֙
לֶךְ־רֵ֔ד
וְעָלִ֥יתָ
אַתָּ֖ה
וְאַהֲרֹ֣ן
עִמָּ֑ךְ
וְהַכֹּהֲנִ֣ים
וְהָעָ֗ם
אַל־יֶהֶרְס֛וּ
לַעֲלֹ֥ת
אֶל־יְהוָ֖ה
פֶּן־יִפְרָץ־בָּֽם:
(שמות פרק יט פסוק כד)
וַיֹּאמֶר
אֵלָיו
יְהוָה
לֶךְ־רֵד
וְעָלִיתָ
אַתָּה
וְאַהֲרֹן
עִמָּךְ
וְהַכֹּהֲנִים
וְהָעָם
אַל־יֶהֶרְסוּ
לַעֲלֹת
אֶל־יְהוָה
פֶּן־יִפְרָץ־בָּם:
(שמות פרק יט פסוק כד)
ויאמר
אליו
ה'
לך־רד
ועלית
אתה
ואהרן
עמך
והכהנים
והעם
אל־יהרסו
לעלת
אל־ה'
פן־יפרץ־בם:
(שמות פרק יט פסוק כד)
ויאמר
אליו
יהוה
לך־רד
ועלית
אתה
ואהרן
עמך
והכהנים
והעם
אל־יהרסו
לעלת
אל־יהוה
פן־יפרץ־בם:
(שמות פרק יט פסוק כד)
תרגום אונקלוס:
וַאֲמַר
לֵיהּ
יְיָ
אִיזֵיל
חוֹת
וְתִסַק
אַתּ
וְאַהֲרֹן
עִמָך
וְכָהֲנַיָא
וְעַמָא
לָא
יְפַגְּרוּן
לְמִסַק
לִקדָם
יְיָ
דִּלמָא
יִקטוֹל
בְּהוֹן
:
עין המסורה:
לעלת
-
ד'
חסר:
שמ'
יט
,
כג
,
כד;
דב'
א
,
כו
,
מא.
רש"י:
לך
רד
-
והעד
בהם
שנייה
,
שמזרזין
את
האדם
קודם
מעשה
וחוזרין
ומזרזין
בשעת
מעשה
(ראה
מכיל'
יתרו
בחדש
ד).
ועלית
אתה
ואהרן
עמך
והכהנים
-
יכול
אף
הם
עמך?
תלמוד
לומר:
ועלית
אתה.
אמור
מעתה:
אתה
מחיצה
לעצמך
ואהרן
מחיצה
לעצמו
,
[משה
נגש
יותר
מאהרן
,
ואהרן
יותר
מן
הכהנים
,
]
והעם
כל
עקר
אל
יהרסו
את
מצבם
לעלות
אל
יי'.
פן
יפרץ
בם
-
אע"פ
שהוא
נקוד
חטף
קמץ
אינו
זז
מגזרתו;
כן
דרך
כל
תיבה
שנקודתה
מלא
פום
(חולם;
ראה
לעיל
,
כב)
,
כשהיא
סמוכה
במקף
משתנה
הניקוד
לחטף
קמץ.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויאמר.
לך
רד
-
במהרה.
ועלית
אתה
ואהרן
עמך
-
למעלה
מעט
מן
הגבול
,
שלא
ירחק
מישראל;
כי
עתידין
ישראל
לומר
לו
ככלות
השם
לדבר
עשרת
הדברים:
"דבר
אתה
עמנו
ונשמעה"
(שמ'
כ
,
טז).
והנה
משיב
לו
שאלתו
,
כי
לא
אמר
לו
שיזהירם
שלא
יראו
או
שלא
יעברו
את
הגבול;
כי
צריכים
הם
שיזהירם
בשעת
מעשה
,
שֶיִּשָּׁמְרוּ
ויִשְמרו
נפשם.
ר' יוסף בכור שור:
לך
רד
-
והזהר
בהם
,
כי
איני
רוצה
לחבול
בהם;
כי
היה
הקדוש
ברוך
הוא
מזהיר
וחוזר
ומזהיר
,
כדי
שלא
תבא
תקלה
במתן
תורה.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
וצוהו
השם
יתעלה
להוסיף
להתרות
אותם
על
זה
,
לסבה
שזכרנו
(לעיל
,
כא).
ועוד
,
שכבר
יעלה
הוא
ואהרן
,
ואולי
יחשבו
מפני
זה
הכהנים
והעם
שאין
בזה
אָשָם
אם
יעלו
בהר
או
אם
יגעו
בו
,
ולזה
חוייב
שיוסיף
להזהירם
על
זה
שנית.
והכהנים
והעם
אל
יהרסו
לעלות
אל
יי'
פן
יפרוץ
בם
-
הנה
אמרוֹ
פן
יפרוץ
בם
שב
אל
הכהנים
,
לפי
מה
שאחשוב
,
כמו
שאמר
קודם
זה
על
הכהנים
"פן
יפרוץ
בהם
יי'"
(לעיל
,
כב).
ואולם
לעם
לא
היה
צריך
להזכיר
העונש
,
לפי
שכבר
קדמה
להם
הידיעה
מה
יהיה
העונש
אם
יגעו
בהר
(ראה
לעיל
,
יב
-
יג);
ואמנם
הוצרכו
להוסיף
להזהירם
שלא
יעלו
בהר
ושלא
יגעו
בו
,
לסבה
שזכרנו.
ואולם
שאר
דברי
זה
הספור
הם
מבוארים
ממה
שזכרנו.
(התועלות
לשמ'
יט
,
א
-
כה
,
בקובץ
תועלות
לרלב"ג).