תנ"ך - לא תחמד בית רעך ס לא־תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ ס לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ: פ (שמות פרק כ פסוק יד)

טקסט וניקוד:

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ ס לֹא־תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: פ (שמות פרק כ פסוק יד)

טקסט בלבד:

לא תחמד בית רעך ס לא־תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך: פ (שמות פרק כ פסוק יד)

תיקון קוראים:

לא תחמד בית רעך ס לא־תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך: פ (שמות פרק כ פסוק יד)

תרגום אונקלוס:
לָא תַחמֵיד בֵּית חַברָך לָא תַחמֵיד אִתַּת חַברָך וְעַבדֵּיהּ וְאַמתֵּיהּ וְתוֹרֵיהּ וּחמָרֵיהּ וְכֹל דִּלחַברָך :

מסורה קטנה:
ושורו - ל'.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ודיבור לא תחמוד - עוד אפרשנו (דב' ה , טז).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
לא תחמוד - אנשים רבים יתמהו , מה זאת המצוה? איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו , כל מה שהוא נחמד למראה עיניו (ע"פ בר' ב , ט)? ועתה אתן לך משל: דע , כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה , והוא רואה בת מלך שהיא יפה - לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה , כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב: זה כפרי שהוא כאחד המשוגעים שיתאוה שיהיו לו כנפים לעוף בהם בשמים! כי לא יתכן להיות זה , כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו אע"פ שהיא יפה , כי הרגילוהו מנעוריו לאמר לו , שהיא אסורה לו. ככה כל משכיל שידע , כי אשה יפה או ממון - לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו , רק כאשר חלק לו השם. ואמר קהלת: "יתננו חלקו" (קה' ב , כא); ואמרו חכמים (מו"ק כח , א): חיי , בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא. ובעבור זה , המשכיל לא יקנא ויחמוד. ואחר שידע שאשת רעו - אסרה לו השם , יותר היא נשגבה בעיניו מבת המלך בלב הכפרי. על כן הוא שמח בחלקו , ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו; כי ידע , מה שהשם לא רצה לתת לו - לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבתו ותחבולותיו. על כן יבטח בבוראו , שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו. והנה נשלם פירוש עשרת הדברים. אמר אחד מחכמי הדור: ידענו , כי תשעה גלגלים הם כנגד תשעה מספרים , שהם עקרי כל מספר; וככה אלה תשעה דברים. והנה הדבור הראשון (ראה לעיל , ב) , שאיננו ממספר התשעה , שהוא כנגד כבוד השם הנכבד המדבר , כאשר הוא ה'אחד' במספר 'עשרה'. והנה הדבור השני , שהוא "לא יהיה לך" (לעיל , ג) , הוא כנגד גלגל העליון , שהוא מוליך הגלגלים הפך תנועתם ממזרח למערב , בעשרים וארבע שעות. ואמרֹ כנגדו "אלהים אחרים" (שם) - להודיע , כי בכח השם ירוצון הגלגלים; כי רבים חשבוהו שהוא הבורא , בעבור שאינו גוף. והדבור השלישי , שהוא "לא תשא" (לעיל , ז) - כנגד גלגל המזלות , ששם כל צבא השמים חוץ מן המשרתים. והוא הגוף הנכבד מקיף כל הגופות; ובצורותיו , שהם שמונה וארבעים , נראה כח השם לעין. ויש מקומות בגלגל הזה , שם כוכבים רבים , ומקומות אין כוכב בהם; ואין יכולת באדם לדעת זה הסוד. ורבים חסרי חכמה חשבו , כי לשוא נבראו אלה הצורות על זאת המתכונת. והדבור הרביעי , דבור השבת (ראה לעיל , ח - יא) - כנגד גלגל שבתי; כי חכמי הנסיון אמרו , כי לכל אחד מהמשרתים יש יום ידוע בשבוע שבו יראה כחו , והוא בעל השעה הראשונה ביום; וכן מי שהוא בעל השעה הראשונה בלילה. ואומרים , כי שבתי ומאדים הם כוכבים מזיקים; ומי שיחל מלאכה , או ללכת בדרך באחד משניהם כשהם מושלים , יבוא לידי נזק; על כן אמרו קדמונינו (פסחים קיב , ב) , שנִתן רשות לחבל בלילי רביעיות ובלילי שבתות. והנה לא תמצא בכל ימי השבוע לילה ויום זה אחר זה , שימשלו אלה שני המזיקים בהם , רק ביום הזה; על כן אין ראוי להתעסק בו בדברי העולם , רק ביראת שמים לבדו. והדבור החמישי , שהוא "כבד" (לעיל , יב) - כנגד גלגל צדק; שהוא יורה על שלום וצדק וחסד , ולשלם שכר , ולכבד מי שהוא חייב. והדבור הששי - כנגד גלגל מאדים , שהוא יורה על שפיכות דמים ועל החבורות. ויש מחלוקות בין חכמי המזלות , אם נוגה למעלה מן השמש או למטה ממנה. וחכמי הודו הביאו כדמות ראיות , כי נוגה הוא למעלה. והנה הדבור השביעי , שהוא "לא תנאף" (לעיל , יג) - כנגד גלגל נוגה , שתולדתה להורות על כל משכב וזנות. והדבור השמיני , "לא תגנוב" (שם) - כנגד גלגל השמש , שהיא תורה על אונס; ולהסיר כח כל משרת שיתחבר עמה , שלא יֵרָאֶה אורו - בעבורה. והנה הדבור התשיעי , שהוא "לא תענה" (שם) - כנגד גלגל כוכב חמה , כי הוא יורה על הלשון. והנה הדבור העשירי , שהוא "לא תחמוד" (שם) - כנגד גלגל הלבנה , שהוא השפל מכל הגלגלים , ויורה על החמדה ועל התאוה.

ר' יוסף בכור שור:
לא תרצח - שלא תאמר: מאחר שאמר הקדוש ברוך הוא , שלא אכבד כי אם אותו ושבת ואבי ואמי , כל אדם שיעשה לי שלא כרצוני אכנו נפש , לכך נאמר: לא תרצח; דלא הזהרתיך על זאת , אלא אלהות , אבל לרצוח , עון כבד הוא. 'רציחה' - 'מורטרא' בלעז , והיא מיתה שלא כדין. ואין לשון 'רציחה' שייך אלא בשלא כדין , אבל 'מיתה' ו'הריגה' שייכי בין בדין בין שלא בדין , כדכתיב במיתת בית דין "כי הרוג תהרגנו" (דב' יג , י); "מות יומת... דמיו בו" (וי' כ , ט). ולפיכך אין צריך כאן פירוש אחר , כי לשון 'רציחה' מוכיח שאינו מזהיר אלא על שלא כדין. לא תנאף - לפי שאמר לא תרצח , דמשמע אסור למעט הבריות , הייתי אומר: אבל לגדל הבריות - שפיר דמי , ולפיכך כל אשה שימצא אדם , בין אשת איש בין שאר עריות , יבוא עליה כדי להוסיף על הבריות! לכך נאמר: לא תנאף , דניאוף משמע ביאה של ערוה , כגון הבא על אשת איש. ו'עריות' - 'אדולטירא' בלעז , וכן "זימה" (וי' יח , יז). לא תגנוב - שלא תאמר: על רציחתו ועל ניאוף אשתו אני נזהר , שמא אוליד ממזר , ונמצאתי לתת כל יגיעו ועמלו לממזר אחד שאינו בנו , אבל לגנוב אותו או ממונו כדי להשתכר - מותר , לכך נאמר: לא תגנוב. וב"לא תגזול" מזהיר במקום אחר (וי' יט , יג) , אבל כאן הזהיר על הגניבה , שהיא מצויה יותר; שגזילה אינה מצויה כל כך , שיכוהו על ראשו , וגם יִקְבלו עליו למושל. נראה דלא תגנוב דהכא - אזהרת דגונב נפש (ראה סנה' פו , א) , שיש בו חיוב מיתה , דומיא דלא תרצח ודלא תנאף; וכן לא תענה - אזהרה לעדים זוממין (ראה מכות ד , ב). לא תענה - שאפילו לגרום שימות או שיפסיד ממונו אי אתה רשאי. ואחר כך לא תחמוד - שתתן עליו לצדד שיבא שלו בידך , לא בדמים לא בשלא דמים , כי הנותן דמים בלא דעת הבעלים נקרא 'חמסן'; והחמדנות מביא את האדם לידי מעשה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
לא תחמוד בית רעך - רוצה לומר: אשתו וטפו ושאר קנייניו. וענין ה'חמדה' הוא , שישתדל שיהיו לו. כאלו תאמר , שיתן ממון לרעהו שיגרש אשתו כדי שישאנה , או שימכור לו עבדו ואמתו ושורו וחמורו או אחד משאר קנייניו; כי זאת היא תכונה רעה מאד להשתדל שיצאו קניני רעהו מתחת ידו , אם לא יתרצה מעצמו למכרם ולהוציאם מתחת ידו. וכבר למדנו (ראה מכיל' יתרו בחדש ח) שהחמדה אינה בלב לבד , אבל יש עמה מעשה , ממה שאמרה התורה "לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחתָ לך" (דב' ז , כה); ואמר עוד "ולא יחמוד איש את ארצך" (שמ' לד , כד) - רוצה לומר , שלא ישתדל איש לקחת אותה בעלותך לָרגל; וכן אמר "וחמדו בתים וגזלו" (ראה מיכה ב , ב); ולזה , לא יהיה עובר על 'לאו' זה אם לא עשה מעשה באופן שיהיה לו הדבר ההוא שיחמוד. ואי אפשר שנאמר , שיהיה הרצון בבית רעך - האהל אשר ישב בו , כי אנחנו נמצא ענין זכירתו הפרטים הולך בהדרגה , בגדול החל ובקטון כלה (ע"פ בר' מד , יב); ולזה הקדים אשתו לעבדו ועבדו לאמתו ואמתו לשורו ושורו לחמורו , ואחר כן כלל שאר הקנינים שאין בהם רוח חיים. והוא מבואר , שאין הבית יותר נכבד מהאשה , שיקדימהו לה , ולזה יהיה הרצון בבית - כלל קניניו , ובהם יכָּללו אשתו וטפו [*118]; וכן פרשוהו במכילתא (מכיל' יתרו בחדש ח). והנה מצאנו ה'בית' נופל על האשה והבנים: אמר "ונשמדתי אני וביתי" (בר' לד , ל) , ואמר בקנין המלוכה "כי בית יעשה לך יי'" (ש"ב ז , יא). והנה , אם הִתאוה בלב לבד , אעפ"י שלא עשה מעשה , כבר עבר ב'לאו' , כמו שנזכר במשנה תורה "ולא תתאוה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו" וגו' (דב' ה , יח) והנה נכללה זאת האזהרה בכאן , במה שאמר לא תחמוד , לפי שלא יתכן שישָמר האדם מהחִמוד אם לא ישמר מהִתאוות קניני רעהו , כי התאוה מביאה לידי חמוד. (חקירה בענין סידור עשרת הדברים) וראוי שתדע , כי אלו עשרת הדברים הם מקיפים בכל מצות התורה; ולזה היתה הכונה האלהית שישמעו אותם ישראל בזה האופן הנפלא , לא מפי משה , כדי שיאמינו בהם באופן שלא ישאר להם ספק בשהם מהשם יתעלה; כי בהאמינם בהם תתקיים להם האמונה בכל המצות התוריות אשר הם מקיפים בהם. ואנחנו מציעים תחלה בביאור זה , כי הצוָאה לעשות מה שהוא בתכלית מהטוב , תקיף על עשיית הדברים המביאים אל הטוב ההוא; והאזהרה מעשות מה שהוא בתכלית מהרע , תקיף על ההִשָמר מעשיית הדברים המביאים אל הרע ההוא. והמשל , שאם יצוה אדם לבנות בית חזק , והיה מדרך הבניין ההוא שלא יִשלַם אלא בשיקחו אבנים מהמקום הפלוני וחמר מהמקום הפלוני ולבנים מהמקום הפלוני וקורות מהעץ הפלוני , הנה הצוָאה על הבנין ההוא היא צואה לקחת האבנים והחמר והלבנים והקורות מהמקומות ההם , אשר בהם יתכן שישלם זה הבנין. ואחר זאת ההצעה נאמר , כי מפני שהתכלית הוא יותר נכבד ממה שלפני התכלית בפעולות הדורכות אל השלמות והטוב , והיה המאוחר בַּסדר בפעולות המתישרות נכח התכלית יותר קרוב אל התכלית מהקודם בסדר , הנה הקדימה התורה בענין עשרת הדברים המאוחר בסדר , וזכרה באחרונה הקודם בסדר; ועל זה האופן ראינו אנחנו לבאר הסבה בסדור עשרת הדברים , בשנתחיל מ"לא תחמוד" (שמ' כ , יד) , עד שנגיע בזה האופן לדבור "אנכי יי' אלהיך" (שם , ב). ונאמר , כי התורה תשתדל להשלים האדם במדות ובעיון , כמו שזכרנו במה שקדם ובארנוהו במה שאין ספק בו מספורי התורה במנותנו התועלות המגיעות מהם (ראה בקובץ תועלות לרלב"ג , בר' יב , י - יג , יח , תועלת ד; בר' יח , א - יט , לח , תועלת טו; ועוד) , ויתבאר עוד בגזרת השם אצל נתינתנו טעמי המצות במצוה מצוה. והנה השלמות במדות יגיע , בשישָמר האדם מעשיית הרע וישתדל בעשיית הטוב. וכן יגיע השלמות בעיון , בשישמר האדם מהאמין הדעות הנפסדות ובהשתדלותו להאמין הדעות האמתיות. והוא מבואר , כי הסרת חליי המדות והעיון קודם בַּסדר להקנאת השלמות במדות ובעיון , כמו שיקדם ברפואה הסרת הלֵיחה המחליאה להקנאת מזג הבריאות. ולזה גם כן יִקדם בַּסדר הקנאת שלמות המדות להקנאת שלמות המושכלות , כי לא יתכן שישתדל האדם בשלמות המושכלות כראוי , אם לא אחר הִנקותו מטומאת המדות המגונות המונעות אותו מכל שלמות. ולפי שהיו בכאן מצות , יכוון בהם ההישרה לשלמות המדות ולשלמות המושכלות יחד , הנה יחוייב שיקדים בסדר אלו המצות המישירות לשלמות המושכלות. ולזה יהיה הסדור נותן , שיקדים בסדר סוגי האזהרה אשר יקיפו על סור מרע במדות , ואחרי כן יזכור סוגי הצואה אשר יקיפו על עשיית הטוב במדות , ואחר כן יזכור סוגי האזהרה אשר יקיפו על סור מרע במה שהוא משותף למדות ולעיון , ואחר כן יזכור סוגי הצואה אשר יקיפו על עשיית הטוב במה שהוא משותף למדות ולעיון , ואחר כן יזכור סוגי האזהרה אשר יקיפו על עשיית הרע בדעות , ואחר כן יזכור סוגי הצואה אשר יקיפו על עשיית הטוב בדעות; אלא שהתורה הפכה זה הסדור והתחילה מהמאוחר בסדר לסבה שזכרנו. ועוד , כי אעפ"י שהאמונה בשם יתעלה וההרחקה מהאמין זולתו הם אחרונות בסדר כאשר יגיע זה בדרך החקירה העיונית , הנה ראוי שתהיינה קודמות בסדר על צד הקבלה , כדי שיתחנכו הקטנים באמונת השם יתעלה ויגדלו עליה , ויהיה זה סבה שייראו ממנו ויתנהגו בדרכי התורה; עם שבזה יתישרו להשגת חכמת הנמצאות , ומהם יעמדו בקלות על מציאות השם יתעלה; וזה , כי כשיקובל שיש לנמצאות פּוֹעֵל , הוא אשר המציאם בזה האופן הנפלא שהם בו עד שילאו דעותינו מהשיג מהחכמה אשר ביצירתם כי אם מעט מזעֵר , וממה שנשיגהו מזה נעמוד על חיוב מציאות השם יתעלה . והנה "לא תחמוד" ו"לא תענה" ו"לא תגנוב" ו"לא תנאף" ו"לא תרצח" (שמ' כ , יג - יד) הם כלם אזהרות מקיפות על סור מרע במדות. ומצות "כבד" (שם , יב) מקפת על עשיית הטוב במדות; והאזהרה מעשיית מלאכה בשבת היא מקפת על סור מרע במה שהוא משותף שתוף - מה בין המדות והדעות: אמנם שיש לה רושם במדות - כי היא עוזרת על החריצות במלאכות בימי המעשה , כמו שנזכור בגזרת השם במה שיבא (ראה בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' כ , א - כג , תועלת י) , ויש לה רושם בדעות - במה שתעיר על אמונת חדוש העולם ומציאות השם יתעלה , כמו שיתבאר במה שיבא בגזרת השם (ראה שם) ; והצואה לשבות בו ולזכרו ולקדשו היא מקפת על עשיית הטוב במה שהוא משותף באופן - מה בין המדות והדעות. ו"לא תשא" (שמ' כ , ז) ו"לא יהיה לך" (שם , ג) הם אזהרות מקיפות על סור מרע בדעות; אלא שאזהרת "לא תשא" מְיַשרת אל זה , ואזהרת "לא יהיה לך" מקפת על זה בעצמותה . והצואה בהאמנת השם יתעלה היא מקפת על עשיית הטוב בדעות. וידמה שיהיה "לא תשא" משותף גם כן בין המדות והדעות , אלא שכבר סמכה אותו התורה ל"לא יהיה לך" לסבה שזכרנו אצל באורנו זה הפסוק (שם , ז) . וראוי שתדע , שהחטא שיֵחשב שיהיה יותר קטן , ראוי שתִקדם בו האזהרה , כי זה ממה שיהיה סבה אל שיֵקל לאנשים לעשותו , כי לא יחשבו להם עון בזה. וכן הוא מבואר , שהחטא שיתכן שיֵעשה בקלות יותר , הוא ראוי שתקדם האזהרה בו. וכאשר התישב זה כלו , הנה נאמר שלא ימָנע החטא במדות משיהיה במחשבה או בדבור או במעשה. והנה החטא אשר במחשבה - כאלו תאמר שיתאוה האדם בית רעהו - הוא מה שיֵחשב שאין בו מרי , כי לא עשה דבר בתאותו זאת; והנה זאת התאוה והחמדה הם מביאים לנִאוּף או לגנבה או לרציחה , כאשר לא יוכל להשיג מבוקשו בזולת זה האופן! ולזה היתה זאת האזהרה קודמת בסדר לשאר האזהרות אשר בהסרה מהרע מהמדות. והוא מבואר , שהדבור אינו ממה שיֵחשב היותו מעשה אצל האנשים; ולזה יֵקל יותר לאנשים ההזק לזולתם בדבור מההזק במעשה , עד שמי שיקשה בעיניו הכותו רעהו , יקל לו להזיק בדבורו באופן שתקרה ממנו הרציחה , כי יחשב שהוא לא פעל דבר , וזה מבואר מאד. ולזאת הסבה היתה קודמת בסדר האזהרה על החטא שיהיה בדבור על האזהרה על החטא שיהיה במעשה. ולפי שהיותר חזק שבחטא שיהיה בדבור הוא הדבור שיביא בהכרח למעשה לפי הדבור ההוא , כמו הענין בעדות שיהיה בפני בית דין עד שכבר יקרה ממנו הרציחה - כאלו תאמר: כאשר העיד על איש - מה שהרג את הנפש - הנה זכרה התורה החטא שיהיה יותר חזק בדבור , והוא עדות שקר. והנה תחת האזהרה הזאת היא הליכת רכיל ולשון הרע (ראה וי' יט , טז) , ושאר מה שיגיע בו ההפסד בקבוץ המדיני מפני החטא אשר בדבור. והוא מבואר , שמי שירגיל לשלח רסן לשונו ברכילות ולשון הרע , יקרה לו שיקל מפני זה לשלח רסן לשונו להעיד עדות שקר. ומזה המקום יתבאר , שאין ראוי לאדם , כשישבע על הדברים שבינו לחברו , שישבע על שקר (ראה שם , יב) , כי הוא כמו עֵד בזה הענין , עַד שכבר יחתך הדין על פיו; ואולם בזה הענין בא חטא אחר בדעות , ובאה האזהרה בו בדבור "לא תשא" (שמ' כ , ז). ואחר שזכר החטא שיהיה במחשבה ובדבור , זכר החטא שיהיה במעשה. והנה החטא שיהיה במעשה יהיה כשתגיע ממנו הנאה לשני החלקים , או לאחד מהם לבד; והחטא אשר תגיע בו הנאה לשני החלקים יֵקל הֵעשותו יותר , כי בפועל ההוא התחלה לכל אחד מהחלקים. והמשל , כי המשגל , להיות בו הנאה לזכר ולנקבה , כבר תהיה התחלת הפועל בו לזָכָר , רוצה לומר , שיתעורר לבקש זה מהנקבה ; וכבר תהיה גם כן התחלתו מהנקבה מצטרף לזה , כי יקל לאחד מהם להשמע לחברו , להיות בזה הנאה לכל אחד מהם. ולזה הקדים האזהרה בענין מה שיחטא האדם במשגל , שיש בו הנאה לזכר ולנקבה. והזהיר ביותר קשה שבזה הסוג , והוא המשגל שיהיה עם העריות; והיתה זאת האזהרה מקפת על כל מה שבזה הסוג. וזה , כי מי שירגיל בזה הפועל המגונה , יקרה לו מרוב התפתותו בו שיבא על העריות שהזהירה התורה עליהם (ראה וי' יח; כ) ; ולזה היתה האזהרה על בעילת העריות מקפת על האזהרה על בעילת שאר הנשים אשר הוזהר מבעילתם. ואשר תגיע בו הנאה לאחד משני החלקים לבד יהיה אם בשיגיע בו היזק לחברו בזולת ידיעתו , או בידיעתו. והנה , מה שיגיע בו היזק לחברו בזולת ידיעתו יהיה הֵעשותו יותר קל ממה שיגיע בו הזק לו בידיעתו; כאלו תאמר , שהגנבה יקל העשותה יותר מהגזלה , כי הנגזל יתנגד לגוזל בענין גזלתו , ומי שנגנב לו דבר לא יתנגד לגנב בזה הפועַל , כי לא ידע. ולזה תקדם בַּסדר האזהרה על הגנבה לאזהרה אשר תהיה על ההיזקים שיגיעו מהאדם לחברו בידיעתו , כמו הרציחה ומה שידמה לה. והנה הקשה שבזה הסוג הוא מה שיגנֹב בידים , ושיהיה עם זה הנגנב נפש אדם; ולזה באה האזהרה על הגנבה אשר בזה האופן , והיא מקפת על מה שבזה הסוג מההזיקים , לפי שמי שלא ישמר מהזיק לחברו בזה האופן , יקרה לו שיקל לו לגנוב נפש מישראל. והנה תחת זה הסוג הוא גנבת ממון (ראה וי' יט , יא) ושליחוּת יד בפקדון (ראה וי' ה , כא) וההִמנע מהשיב אבדה (ראה דב' כב , א) , כי בזה יגיע היזק לחברו בזולת ידיעתו. וכן ההִמנע מנתינת מתנות כהונה ולוייה (ראה תוס' חלה ב , ח) ומתנות עניים (ראה וי' יט , ט - י; דב' כד , יט) , וההמנע מלשלם נדריו (ראה דב' כג , כב) וההשתמשות בקדשים (ראה דב' יב , יז) הוא תחת זה הסוג; ובכלל - כל מה שהיה בו היזק לזולתו בזולת ידיעתו. ואולם החטא שיגיע בו היזק לחבירו בידיעתו , הנה היותר קשה שבזה הסוג הוא הרציחה , היה שתהיה לעצמו או לזולתו; ולזה באה בזה הסוג האזהרה על הרציחה. ותחת זה הסוג הוא כל מה שיהיה סבה להביא היזק לאדם או לזולתו בידיעתו. וזה , כי מי שיקל בהבאת ההיזקים לאנשים בזה האופן , יקרה לו שיקל בהריגת האנשים , ויביאהו זה גם כן אל שיקל בהריגת עצמו , לְרוב היותו מורגל בהמצאת ההזיקים. והנה תחת זה הסוג הוא האזהרה משנאת אחיו בלבבו (ראה וי' יט , יז) ומהנקימה והנטירה (ראה שם , יח) , ומה שידמה לזה ממה שיביא האדם להזיק לחברו. וכן תחת זה הסוג הוא עשיית מעקה (ראה דב' כב , ח) , והאזהרה מהמצאת הדברים המזיקים , כמו שור המזיק והבור (ראה שמ' כא) והבערת הבְּעֵרה (ראה שמ' כב , ה) ומה שידמה להם. והנה תחת זה הסוג הוא גם כן ההִשמר מאכילת הדברים המזיקים , והם המאכלות האסורות אשר זכרה התורה , כמו הבהמה שאינה מפרסת פרסה ומעלת גרה והדג שאין בו סנפיר וקשקשת ומה שידמה להם , כי הם מזיקים לאדם , כמו שנבאר בגזרת השם אצל באורנו האזהרות ההם (וי' יא , ח - כב). וכן תחת זה הסוג הוא שלוח קצת הטמאים , כמו הצרוע והזב (ראה במ' ה , ב) , כי יבא מהם היזק לאשר יהיו אצלם. ותחת זה הסוג תהיינה גם כן קצת הטמאות , לזאת הסבה בעינה. ואולם הטמאות אשר לא תהיינה להסרת ההזיקים , אבל להרחקה מההִמשך אחר ההנאות הגופיות , הם תחת "לא תנאף" (שמ' כ , יג). ולזה תהיה מצות נזירות וענין זולל וסובא תחת "לא תנאף" , כי להם רושם בענין הניאוף , כמו שיתבאר מעניינם אצל המאמר בהם (ראה פירושו במ' ו , ב; דב' כא , יח) ; ואולם מצד מה שאין הבן שומע בקול אביו ובקול אמו , הוא תחת דבור "כבד את אביך ואת אמך" וגו' (שמ' כ , יב). ומה שיהיה מהטמאות להעיר על פנות התוריות , הם תחת דבור "אנכי יי' אלהיך" , כי זה כל פרי הדעות ותכליתם . ולפי שכבר נשלמה האזהרה בזה האופן מעשיית הרע במדות בכל הפנים שאפשר , בא אחר כן הצווי בעשיית הטוב במדות , והוא: שיגיע האדם לכל בעל - חֹק חֻקו. ובא הצווי בזה בַּיותר ראוי מהם וביותר נבחר אצל האנשים כלם , והוא כבוד ההורים , כי זה מקיף על כל מה שבזה הסוג. וזה , כי מי שלא ירגיל עצמו לתת לכל הדברים חקם , יקרה לו שלא יתן להוריו חקם מהכבוד , ובזה הפסד מבואר לאנשים כלם; עם שכבר ימשך מכבוד ההורים , שיקבל מוסרם ויקנה בזה המדות . ותחת זה הסוג הוא שיירא האדם מהוריו (ראה וי' יט , ג) , וממנהיגי המדינה כמו המלכים והשופטים והחכמים , ושיכבד אותם. ותחת זה הסוג הוא גם כן שיתן האדם שכר השכיר (ראה שם , יג) , ושישיב הפקדון אשר הפקַד אתו ומה שידמה לזה. ותחת זה הסוג גם כן הוא שייטיב האדם לדלים האמללים מאשר הביא אלוה בידו (ע"פ איוב יב , ו) , כי זה כמו חק לו כשיתבונן בדרכי השם יתעלה , שייטיב לכל אחד מהנמצאות בתכלית מה שאפשר , ושם גם כן בטבע הנמצאות שישפיע אחד מהם לחברו ממה שחננו השם יתעלה מהשלמות. והנה תחת זה הסוג הוא ההלואה לדלים (ראה שמ' כב , כד) , ותת להם צדקה די מחסורם (ראה דב' טו , ח) , והשבת העבוט (ראה שם כד , יג) , והשמטת כספים (ראה שם טו , ב) וענין השמִטה והיובל ושלוח עבדים (ראה וי' כה) , ומתנות עניים בכללם , ומתנות כהונה ולוייה (ראה במ' יח) , ומה שידמה לזה. ובהיות הענין כן הוא מבואר , שאלו המצות הששה האחרונות הם מקיפות על כל המצות שתהיינה בהסרת הרע ובעשיית הטוב במדות , וזה גם כן בהדרגה וסדור ישר , כמו שבארנו. ואחר כן זכר מה שיש בו מבוא למדות ולדעות במצות , כמו המועדים והדומה להם , וזכר היותר חזק מהם - והוא השבת , לפי שמי שיזלזל במועדים יבוא לזלזל בשבת. ובזה האופן היתה האזהרה מעשיית מלאכה בשבת מקפת על שמירת המועדים בכללם. והנה תחת זה הסוג הוא ענין הקדשים , אשר בו מבוא למדות ולדעות; כמו הקדשת המקדש על מדרגותיו והקדשת שאר ההקדשים על מדרגותיהם , אשר בהם תועלת במדות ובדעות. וזה יתבאר באור יותר שלם מדברינו במועדים ובענין הקרבנות והקדשים והמקדש. ואחר זה זכר מה שיש באלו המצות מעשיית הטוב , כאלו תאמר: השביתה ביום השבת והזכירה לקדשו. וזה מקיף גם כן על השביתה במועדים וזכירתם לקדשם , ונהוג הקדושה במה שקדשו השם יתעלה לזאת הסבה; ואמנם זכר השבת , להיותו החזק שבדברים אשר בזה הסוג. ואחר שהשלים בדבור "זכור את יום השבת לקדשו" (שמ' כ , ח) ההקפה על כל מה שבזה הסוג המשותף למדות ולדעות מהמצות , שב להזהיר על ההסרה מהרע בדעות. והנה החזק שבאלו הדברים הוא מה שהיה בעצם השם יתעלה. והנה ימצא בזה הסוג מה שיקל מאד לאנשים , כמו ההשבע בשמו לשקר ולשוא , שהוא מביא לבזות השם יתעלה ולהקל בו , כמו שבארנו (בה"פ שמ' כ , ז). ולזה הקדים האזהרה בו; עם שבזה גם כן מבוא - מה במדות , אלא שמה שיש בו מההסרה מהרע במדות הוא נכלל באזהרת "לא תענה" (שמ' כ , יג) , כמו שזכרנו. ואחר זה זכר האזהרה מנתינת האלהות לזולתו. ותחת זה הסוג הוא ענין העוננות והנַחַש והכשוף ומה שידמה להם , כמו שנבאר בגזרת השם אצל המאמר באלו המצות (וי' יט , כו; דב' יח , י) , ובמה שינהג מנהגם. ואחר שהשלים לזכור מה שיסיר מהרע בדעות , צוה על עשיית הטוב בדעות; וזכר החזק שבהם , והוא ההאמנה בשם יתעלה. והנה תקיף זאת המצוה על מה שהיה מהמצות שיביא להאמין בשם יתעלה , כמו עבודתו ויראתו (ראה דב' ו , יג) ואהבתו (ראה שם , ה) , וההליכה בדרכיו (ראה דב' כח , ט) , וההאמנה בשהוא אחד (ראה דב' ו , ד) , וההאמנה בדברי נביאיו (ראה דב' יח , טו) , ובניית בית המקדש על האופן שהתבאר בתורה , ותפלין ומזוזה וקריאת שמע וההגייה בתורה (ראה דב' ו , ו - ט) , ומה שידמה לזה מהמצות המישרות לידיעת השם יתעלה ולדעות האמתיות. ובכאן נשלמה הסבה בסדור עשרת הדברים , והתבאר שהם מקיפים במצות התוריות בכללם. ונשוב אל מה שהיינו בו מהבאור.
ריכוז קישורים