תנ"ך - לא תרצח ס לא תנאף ס לא תגנב ס לא־תענה ברעך עד שקר: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לֹ֥֖א תִּרְצָֽ֖ח ס לֹ֣֖א תִּנְאָֽ֑ף ס לֹ֖֣א תִּגְנֹֽ֔ב ס לֹא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר: ס (שמות פרק כ פסוק יג)

טקסט וניקוד:

לֹא תִּרְצָח ס לֹא תִּנְאָף ס לֹא תִּגְנֹב ס לֹא־תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר: ס (שמות פרק כ פסוק יג)

טקסט בלבד:

לא תרצח ס לא תנאף ס לא תגנב ס לא־תענה ברעך עד שקר: ס (שמות פרק כ פסוק יג)

תיקון קוראים:

לא תרצח ס לא תנאף ס לא תגנב ס לא־תענה ברעך עד שקר: ס (שמות פרק כ פסוק יג)

תרגום אונקלוס:
לָא תִּקטוּל נְפַשׁ לָא תְּגוּף לָא תִּגנוּב לָא תַסהֵיד בְּחַברָך סָהֲדוּתָא דְשִׁקרָא :

עין המסורה:
לא - ח' פסוקים 'לא לא לא לא': שמ' כ , יג; וי' יט , כ; יר' מב , יד; יח' טז , ד; יח , ו; לא , ח; צפ' ג , ב; זכ' יא , טז. כ"ב פסוקים דלית בהון לא ו"ו ולא יו"ד (שתי האותיות הללו אינן נמצאות בפסוק): שמ' כ , יג; *במ' ז , יד , כ , כו , לב , לח , מד , נ , נו , סב , סח , עד , פ; יהו' יב , יג , יד , טו; תה' יט , יב; קה , יא; איכה ג , סה; דה"א א , כד; טז , יח; כד , יד.

מסורה קטנה:
לא תרצח - ל'; לא תנאף - ל'; לא תגנב - ל'; לא - תענה - ל'.

רש"י:
לא תנאף - אין 'ניאוף' אלא באשת איש , שנאמר "מות יומת הנואף והנואפת" (וי' כ , י) , ואומר "האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים" (יח' טז , לב). לא תגנב - בגונב נפשות הכתוב מדבר; "לא תגנובו" (וי' יט , יא) - בגונב ממון; או אינו אלא זה בגונב ממון , ולהלן בגונב נפשות? אמרת: דבר הלמד מעניינו: לא תרצח , לא תנאף - מיתת בית דין , אף לא תגנב - דבר שחייבין עליו מיתת בית דין (ראה מכיל' יתרו בחדש ח).

רשב"ם:
לא תרצח - כל 'רציחה' , הריגה בחינם היא בכל מקום: "מות יומת הרוצח" (במ' לה , טז - יח); "הרצחת וגם ירשת" (מ"א כא , יט); "צדק ילין בה ועתה מרצחים" (יש' א , כא). אבל 'הריגה' ו'מיתה' , יש בחינם , כמו "ויהרגהו" דקין (בר' ד , ח) , ויש בדין , כמו "והרגת את האשה" (וי' כ , טז). ומה שכתוב "אשר ירצח את רעהו בבלי דעת" (דב' ד , מב) - לפי שמדבר בעניין רוצח במזיד , לכך הוא אומר: ואם רציחה זו בבלי דעת , פטור. תשובה למינים - והודו לי; ואף על פי שיש בספריהם "אני אמית ואחיה" (דב' לב , לט) בלשון לטין של 'לא תרצח' , הם לא דיקדקו.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
לא תרצח - והנה אנחנו צריכין לקבלה , בעבור שלא הזכיר בכתוב עם דיבור לא תרצח , גם לא תנאף גם לא תגנוב - 'רעך' , כאשר הזכיר בשנים הדיבורים הנשארים. והגאון (ראה רס"ג שמות ע' צט - ק) הזכיר מעלות הניאוף שהם שמונה , ודבריו קרובים אל האמת. ודקדוק לא תענה ברעך - לא תענה בו , ואתה עד שקר. גם יורה , שאסור הוא להשכיר עד שקר; ותהיה מלת תענה - 'יוצאת' , כטעם "אענה את השמים" (הו' ב , כג).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
לא תרצח - בידך; או בלשונך: להעיד עליו שקר להמיתו; או להיותך רכיל; או לתת לו עצה רעה בזדון , שתדע שיֵהָרג; או שנגלה לך סוד שתוכל להצילו מן המות אם תגלהו לו , ולא גלית - אתה כמו רוצח. לא תנאף - רבים חשבו (ראה רש"י) , כי אין 'ניאוף' כי אם עם אשת איש , בעבור שמצאו "אשר ינאף את אשת רעהו" (וי' כ , י) , כי מה טעם לומר זה אחר שאמר "את אשת איש" (שם)? ואין פירושו כאשר חשבו. והנה למעלה כתוב "אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת" , ואמר "אביו ואמו קלל" (שם , ט); והטעם , כי עבירה גדולה עשה שקילל אבותיו שהולידוהו. וככה "אשר ינאף את אשת רעהו" (שם , י) - להודיע , כי תועבה גדולה עשה שינאף את אשת רעהו , והוא חייב לאהוב לרעהו כמוהו (ראה וי' יט , יח). ומלת 'נאוף' כמו 'זנות'. והנה כתוב "ותנאף את האבן ואת העץ" (יר' ג , ט); ואין ראוי לפרסם התועבה הזאת. אמר רב סעדיה גאון , כי ה'זנות' על מעלות רבות. ואשר הוא במעלה הקלה - משכב הבתולה והאלמנה; ואשר למעלה ממנה - משכב האיש עם אשתו כשהיא נדה (ראה וי' יח , יט) , כי לאחר ימים מעטים תהיה מותרת לו; ולמעלה מזאת - אשת איש (ראה שם , כ) , כי יתכן שימות בעלה והיא מותרת לו; ולמעלה ממנה - הנכריה שאינה על תורת ישראל , אם לא נתן לה זרע , כי יתכן שתתגייר וישאנה לאשה; רק אם נתן לה זרע - הוא עובד עבודה זרה בעצמה (ראה שם , כא); ולמעלה ממנה - משכב זכור , שאין לו זמן הֶיתר לעולם (ראה שם , כב); ולמעלה ממנה - מה שאינו ממין אדם: משכב בהמה (ראה שם , כג). והגאון ידע איך זה החלוק , כי על כל העריות כרת בפרשת 'אחרי מות' (ראה וי' יח , כט). והניח מזה החלוק האם והאחות והבת. לא תגנוב - משמע 'גניבה': קחת ממון בסתר. ויש גנב שהוא בן מות: גונב נפש מישראל (ראה שמ' כא , טז) , בין שהוא נער קטן או נלעג לשון. והגניבה בממון - בין בפניו בין שלא בפניו; או שירמהו בחשבון או במדה או במשקל. וזאת המלה כוללת מי שיגנוב לב אחר , כאשר עשה אבשלום (ראה ש"ב טו , ו). לא תענה - שנים רבות חיפשתי טעם זאת המלה , לאמר עד שקר ולא אמר 'עדות שקר'. ולפי דעתי עתה , כי הוא מדבר עם עד שקר; כאילו כתוב: לא תענה - אם אתה עד שקר. ומשמע המלה - כטעם "לא תכחשו ולא תשקרו" (וי' יט , יא). ומצאנו מלת 'ענות' כמו "שקר ענה באחיו" (דב' יט , יח) - בלא בי"ת , והוא: "ישמע אל ויענם" (תה' נה , כ) , והטעם: יענה בם; וכמוהו "כאשר לא נגענוך" (בר' כו , כט) - לא נגענו בך. ויש עד שקר שהוא בן מות , והוא שכתוב עליו "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" (דב' יט , יט).

ר' יוסף בכור שור:
לא תרצח - שלא תאמר: מאחר שאמר הקדוש ברוך הוא , שלא אכבד כי אם אותו ושבת ואבי ואמי , כל אדם שיעשה לי שלא כרצוני אכנו נפש , לכך נאמר: לא תרצח; דלא הזהרתיך על זאת , אלא אלהות , אבל לרצוח , עון כבד הוא. 'רציחה' - 'מורטרא' בלעז , והיא מיתה שלא כדין. ואין לשון 'רציחה' שייך אלא בשלא כדין , אבל 'מיתה' ו'הריגה' שייכי בין בדין בין שלא בדין , כדכתיב במיתת בית דין "כי הרוג תהרגנו" (דב' יג , י); "מות יומת... דמיו בו" (וי' כ , ט). ולפיכך אין צריך כאן פירוש אחר , כי לשון 'רציחה' מוכיח שאינו מזהיר אלא על שלא כדין. לא תנאף - לפי שאמר לא תרצח , דמשמע אסור למעט הבריות , הייתי אומר: אבל לגדל הבריות - שפיר דמי , ולפיכך כל אשה שימצא אדם , בין אשת איש בין שאר עריות , יבוא עליה כדי להוסיף על הבריות! לכך נאמר: לא תנאף , דניאוף משמע ביאה של ערוה , כגון הבא על אשת איש. ו'עריות' - 'אדולטירא' בלעז , וכן "זימה" (וי' יח , יז). לא תגנוב - שלא תאמר: על רציחתו ועל ניאוף אשתו אני נזהר , שמא אוליד ממזר , ונמצאתי לתת כל יגיעו ועמלו לממזר אחד שאינו בנו , אבל לגנוב אותו או ממונו כדי להשתכר - מותר , לכך נאמר: לא תגנוב. וב"לא תגזול" מזהיר במקום אחר (וי' יט , יג) , אבל כאן הזהיר על הגניבה , שהיא מצויה יותר; שגזילה אינה מצויה כל כך , שיכוהו על ראשו , וגם יִקְבלו עליו למושל. נראה דלא תגנוב דהכא - אזהרת דגונב נפש (ראה סנה' פו , א) , שיש בו חיוב מיתה , דומיא דלא תרצח ודלא תנאף; וכן לא תענה - אזהרה לעדים זוממין (ראה מכות ד , ב). לא תענה - שאפילו לגרום שימות או שיפסיד ממונו אי אתה רשאי. ואחר כך לא תחמוד - שתתן עליו לצדד שיבא שלו בידך , לא בדמים לא בשלא דמים , כי הנותן דמים בלא דעת הבעלים נקרא 'חמסן'; והחמדנות מביא את האדם לידי מעשה.

רמב"ן:
לא תרצח לא תנאף לא תגנב - אמר: הנה צויתיך להודות שאני בורא הכל בלב ובמעשה , ולכבד האבות בעבור שהם משתתפים ביצירה , אם כן - השמר פן תחבל מעשה ידי , ותשפך דם האדם אשר בראתי לכבודי ולהודות לי בכל אלה; ולא תנאף אשת רעך , כי תחבל ענין כבוד האבות , לכפור באמת ולהודות בשקר , כי לא ידעו את אביהם ויתנו כבודם לאחר; כאשר יעשו עובדי עבודה זרה: "אומרים לעץ אבי אתה" (יר' ב , כז) , ולא ידעו אביהם שבראם מאין; ואחר כן הזהיר: לא תגנוב נפש , כי הוא כמו כן גורם כזאת. וכן סדר המצות בחומרן ועונשן כך הוא: אחר עבודה זרה שפיכות דמים , ואחר כן גלוי עריות , ואחר כן הזכיר גנבת נפש ועדות שקר והגזל , ומי שלא יחמוד (ראה להלן , יד) לא יזיק לעולם לחברו. והנה השלים כל מה שאדם חייב בשל חברו , ואחר כך יבאר המשפטים בפרט (ראה שמ' כ - כג) , כי המתחייב לחברו במשפט מן המשפטים , אם לא יחמוד ולא יתאוה למה שאינו שלו , ישלם מה שעליו. ואמר רבי אברהם (לעיל , א בפירוש ב , הארוך) , כי אחז הכתוב דרך לאמר תחלה "בית רעך" (להלן , יד) , כי המשכיל יקדים להיות לו בית , ואחרי כן יקח אשה להביאה אל ביתו , ואחרי כן יקנו עבד ואמה; ובמשנה תורה הזכיר האשה תחלה (דב' ה , יח) , כי הבחורים יתאוו לשאת אשה תחלה , או שחמדת האשה - האיסור הגדול שבהם. והנה עשרת הדברות , חמשה בכבוד הבורא יתברך וחמשה לטובת האדם; כי "כבד את אביך" (לעיל , יב) - כבוד האל , כי לכבד הבורא צוה לכבד האב המשתתף ביצירה; ונשארו חמשה לאדם בצרכו וטובתו. [(תוספת רמב"ן עצמו:) והנה הזכיר בקצת הדברות גמולם ובקצתם לא הזכירו; כי בדבור השני אמר "כי אנכי... אל קנא פוקד" וגו' (לעיל , ה) , ובשלישי "כי לא ינקה" (לעיל , ז) , ובחמישי "למען יאריכון ימיך" (לעיל , יב) , ולא הזכיר באחרים עונש או שכר. והיה זה , כי החמשה דברים האחרונים טובת האדם הן , והנה שכרו אתו ופעולתו לפניו (ע"פ יש' מ , י) , אבל בעבודה זרה צריך אזהרת עונש לחמר הגדול שבה , ושהיא לכבוד הבורא. והנראה אלי , כי אמר "אל קנא פוקד" (לעיל , ה) - על "לא יהיה לך" (לעיל , ג) , ואמר "ועושה חסד" (לעיל , ה) - על "אנכי" (לעיל , ב); כי העונש יבא על מצות 'לא תעשה' , והשכר - על מצות 'עשה'; וקבלת מלכות האל ואזהרת עבודת זולתו ענין אחד , והשלים הדבר. ואחר כך הזהיר על העובד , והבטיח בשכר על העושה , והזהיר בשבועת שוא בעונש "לא ינקה" (לעיל , ז). ולא הזכיר בשבת גמול כלל: לא אמר על המחלל ענש הכרת או עונש אחר זולתו , ולא הזכיר שכר על השומר שבת מחללו (ע"פ יש' נו , ב) , מפני שהשבת נכלל בשתי המצות הראשונות; כי השומר שבת מעיד על מעשה בראשית ומודה במצות "אנכי" , והמחללו מכחיש במעשה בראשית ומודה בקדמות העולם להכחיש במצות "אנכי" , והנה הוא בכלל "אל קנא פוקד" ובכלל "ועושה חסד". ובדבור החמשי , בכבוד האבות , הזכיר שכר , כי הוא מצות 'עשה'. והנראה במכתב הלוחות , שהיו החמשה ראשונים בלוח אחד , שהם כבוד הבורא , כמו שהזכרתי , והחמשה השניים בלוח אחד , שיהיו חמש כנגד חמש; כענין שהזכירו ב'ספר יצירה' (א , ג): עשר ספירות בלימה במספר עשר אצבעות , חמש כנגד חמש , וברית יחיד מכוונת באמצע. ומזה יתברר לך למה היו שנים: כי עד "כבד את אביך" הוא כנגד תורה שבכתב , ומשם ואילך כנגד תורה שבעל פה. ונראה שלזה רמזו רבותינו , שאמרו (שמ"ר מא , ו): שני לוחות - כנגד שמים וארץ , וכנגד חתן וכלה , וכנגד שני שושבינין , וכנגד שני עולמים; וכל זה רמז אחד , והמשכיל יבין.]

רלב"ג - ביאור הפרשה:
לא תרצח - רוצה לומר: לא תהרוג נפש אדם מישראל; כי הריגת הבעלי חיים הותרה להם , לפי מה שנתבאר בתורה במקומות רבים (בר' ט , ג ועוד); וכבר נצטוו גם כן על הריגת קצת האומות , כמו עמלק (ראה דב' כה , יט) ושאר האומות שנצטוו ישראל שלא יחיו בהם כל נשמה (ראה דב' כ , טז); ולזה יחוייב שישוב זה הצווי לנפש ישראל (ראה סנה' נז , א). והוא מבואר , שכל מי שיהיה חי - היה קטן או גדול , איש או אשה , טומטום או אנדרוגינוס - יפול עליו שם הרציחה , כי הוא חי , ולזה אמר בפרשת 'אמור אל הכהנים': "ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת" (וי' כד , יז; ראה מכיל' משפטים ד). לא תנאף - רוצה לומר , שלא תבא על אחת מהעריות אשר תזהיר בהם התורה , כמו אשת איש וזולתה , כמו שאמר "אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת" (וי' כ , י); ושלא תביא האשה אחת מהעריות עליה. ועוד יתבאר באי זה אופן יהיה זה הפועל שיתחייבו בו ובאי זה אופן לא יתחייבו בו אצל הביאור בענין העריות (וי' יח , ו - כב; כ , י - כא). לא תגנוב - הנה זאת האזהרה לגנבת נפש מישראל , שיהיה עליה מיתת בית דין [*116] , כמו שיתבאר בפרשת 'ואלה המשפטים' (שמ' כא , טז); וזה יתבאר מפני סמיכותה לאזהרת הרציחה והניאוף שיש בהם מיתת בית דין. ואולם האזהרה על גנבת ממון היא בפרשת 'קדושים תהיו' , באמרו "לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו" (וי' יט , יא; ראה מכיל' יתרו בחדש ח). וכבר יתבאר זה מדברינו בצד אחר מהביאור , כאשר נבאר (ראה חקירה בענין סידור עשרת הדברים , בה"פ שמ' כ , יד) שאלו עשרת הדברים מקיפים באופן - מה בכל מצות התורה. וכבר יתבאר בפרשת 'כי תצא למלחמה' , כי בגונב נפש מישראל לבד תהיה מיתת בית דין , שנאמר "כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני ישראל" וגו' (דב' כד , ז) [*117]. לא תענה ברעך עד שקר - רוצה לומר , שלא תעיד ברעך באופן שתהיה עד שקר בעדות ההוא. ואין ראוי שנאמר , שיהיה זה המאמר אזהרה לעד שקר שלא יעיד בחברו , שאם היה הדבר כן , יהיה מוזהר עד השקר מלהעיד ברעהו אמת; וזה דבר אין ראוי שיאמן , כי הכובש עדותו הוא חוטא , כמו שיתבאר בפרשת 'ויקרא' (וי' ה , א). ואפשר שיהיה הרצון בעד - 'עדות' , כמו שכתב רבי דוד קמחי (שרשים: 'עוד'). ויהיה הרצון בזה , שלא תעיד ברעך עדות שקר; וכמוהו "גלעֵד" - שקראוֹ לבן בלשון ארמי "יגר שהדותא" (בר' לא , מז); כי כבר ימצאו בלשוננו שמות , יהיו פעם שם תואר ופעם שם מקרה. והנה ימצא בזה העדות מה שיתחייבו בו מיתת בית דין , כמו שיתבאר בפרשת 'עדים זוממים' (דב' יט , טז - כא).
ריכוז קישורים