רמב"ן:
לא
יהיה
לך
אלהים
אחרים
על
פני
-
כתב
רבנו
שלמה:
לא
יהיה
לך
למה
נאמר?
לפי
שנאמר
"לא
תעשה
לך"
(להלן
,
ד)
,
אין
לי
אלא
שלא
יעשה
,
העשוי
כבר
,
מניין
שלא
יקיים?
תלמוד
לומר:
לא
יהיה
לך.
וזו
באמת
בריתא
היא
,
שנויה
במכילתא
(מכיל'
יתרו
בחדש
ו)
,
ואם
כן
תהיה
זו
מצות
'לא
תעשה'
בלבד
,
אזהרה
למקיים
עבודה
זרה
ברשותו
,
ואין
בה
מיתת
בית
דין.
ולמה
הקדים
הקיום
,
שהוא
ב'לאו'
,
להשתחואה
ועבודה
,
שהם
בכרת
ומיתת
בית
דין?
ולפי
דעתי
,
שאין
הלכה
כדברי
זאת
הבריתא
,
וכדברי
יחיד
היא
שנויה;
שכך
שנו
בסיפרא
(תו"כ
קדושים
פרשתא
א
,
יב):
"ואלהי
מסכה
לא
תעשו
לכם"
(וי'
יט
,
ד)
-
יכול
יעשו
להם
אחרים?
תלמוד
לומר:
"לא...
לכם";
אי
"לא...
לכם"
,
יכול
הן
יעשו
לאחרים?
תלמוד
לומר:
"לא
תעשו"
-
ולא
לאחרים.
מכאן
אמרו:
העושה
עבודה
זרה
לעצמו
עובר
משום
שתי
אזהרות
,
משום
"לא
תעשו"
ומשום
"לא...
לכם".
רבי
יוסי
אומר:
משום
שלש:
משום
"לא
תעשו"
,
ומשום
"לא...
לכם"
,
ומשום
לא
יהיה
לך
-
הרי
שרבי
יוסי
יחיד
במקום
רבים
הוא
,
האומר
כי
לא
יהיה
לך
אזהרה
למקיים
צלמים
,
ולדברי
תנא
קמא
אינו
כן.
והנכון
גם
לפי
הפשט
,
שהוא
מלשון
"והיה
יי'
לי
לאלהים"
(בר'
כח
,
כא);
"להיות
לכם
לאלהים"
(וי'
יא
,
מה);
יאמר
,
שלא
יהיה
לנו
בלתי
השם
אלהים
אחרים
מכל
מלאכי
מעלה
ומכל
צבא
השמים
,
הנקראים
'אלהים'
,
כענין
שנאמר
"זובח
לאלהים
יחרם
בלתי
ליי'
לבדו"
(שמ'
כב
,
יט)
,
והיא
מניעה
,
שלא
יאמין
באחד
מהם
ולא
יקבלהו
עליו
באלוה
,
ולא
יאמר
לו
'אלי
אתה'
(ע"פ
יש'
מד
,
יז).
וכן
דעת
אנקלוס
,
שאמר:
"אלה
אחרן
בר
מני".
ודע
,
כי
בכל
המקום
שיאמר
הכתוב
'אלהים
אחרים'
,
הכונה
בו:
אחרים
זולתי
השם
הנכבד.
ויתפוס
זה
הלשון
בקבלת
האלהות
או
בעבודה
לו
,
כי
יאמר:
לא
תקבלו
עליכם
אלוה
בלתי
יי'
לבדו;
אבל
כשידבר
בעשיה
,
לא
יאמר
בכתוב
'אחרים'
,
וחלילה!
אבל
יאמר:
"אלהי
מסכה
לא
תעשה
לך"
(שמ'
לד
,
יז);
"ואלהי
מסכה
לא
תעשו
לכם"
(וי'
יט
,
ד).
ויקראם
כן
,
בעבור
שיעשם
בכונה
שיהיו
אלהיו
,
אבל
בהם
אמר
הכתוב
"כי
לא
אלהים
המה
כי
אם
מעשה
ידי
אדם
עץ
ואבן"
(מ"ב
יט
,
יח).
והנה
הזהיר
בדבור
הזה
השני
תחלה
,
שלא
נקבל
לנו
אדון
מכל
האלהים
זולתי
יי'
,
ואחרי
כן
אמר
,
שלא
נעשה
פסל
וכל
תמונה
להשתחות
להם
(ראה
להלן
,
ה)
ולא
לעבדם
בשום
עבודה
בעולם;
ולכך
לא
אמר
'ולא
תשתחוה
להם'
,
כי
הוא
נסמך
אל
העשיה
,
שמנע
אותם
מהשתחוות
להם.
והנה
כלם
אזהרות
מעבודת
עבודה
זרה
,
וכולן
חייבי
מיתות.
ואין
בפסוק
הזה
אזהרה
לעושה
צלמים
שלא
עבדם
,
אבל
למטה
יזהיר
מזה:
"אלהי
כסף
ואלהי
זהב
לא
תעשו
לכם"
(להלן
,
כ)
,
וכן
"אלהי
מסכה
לא
תעשה
לך"
(שמ'
לד
,
יז)
,
"לא
תעשו
לכם
אלילים"
(וי'
כו
,
א).
וטעם
על
פני
-
כמו
"אם
לא
על
פניך
יברכך"
(איוב
א
,
יא);
"ועתה
הואילו
פנו
בי
ועל
פניכם
אם
אכזב"
(איוב
ו
,
כח).
יזהיר:
לא
תעשה
לך
אלהים
אחרים
,
כי
על
פני
הוא
,
שאני
מסתכל
ומביט
בכל
עת
ובכל
מקום
בעושים
כן.
הדבר
העשוי
בפניו
של
אדם
,
והוא
עומד
עליו
,
יקרא
'על
פניו';
וכן
"ותעבר
המנחה
על
פניו"
(בר'
לב
,
כב)
,
וכן
"וימת
נדב
ואביהוא...
ויכהן
אלעזר
ואיתמר
על
פני
אהרן
אביהם"
(במ'
ג
,
ד)
-
שהיה
אהרן
אביהם
רואה
ועומד
שם;
ובדברי
הימים:
"וימת
נדב
ואביהוא
לפני
אביהם
ובנים
לא
היו
להם"
(דה"א
כד
,
ב).
והנה
אמר:
לא
תעשה
לך
אלהים
אחרים
,
שאני
נמצא
עמך
תמיד
ורואה
אותך
בסתר
ובגלוי.
ועל
דרך
האמת
תבין
סוד
הפנים
ממה
שכתבנו
(שמ'
ג
,
ב)
,
כי
הכתוב
הזכיר
במעמד
הזה
"פנים
בפנים
דבר
יי'
עמכם"
(דב'
ה
,
ד)
,
ותדע
סוד
מלת
אחרים
,
ויבא
כל
הכתוב
כפשטו
ומשמעו.
וכן
רמז
אנקלוס
,
והוא
שנאמר
"לא
תעשון
אתי"
וגו'
(להלן
,
כ);
"כי
אנכי
יי'
אלהיך"
(להלן
,
ה)
-
לבדי
,
ואין
ראוי
שתשתף
עמי
אחרים
,
ואנכי
"אל"
(שם)
-
תקיף
,
שיש
לאל
ידי
(ע"פ
בר'
לא
,
כט)
,
ו"קנא"
(שם)
-
שאקנא
בנותן
כבודי
לאחר
ותהלתי
לפסילים
(ע"פ
יש'
מב
,
ח);
ולא
נמצא
בכתוב
בשום
מקום
שיבא
לשון
'קנאה'
בשם
הנכבד
,
רק
בענין
עבודה
זרה
בלבד.
ואמר
הרב
ב'מורה
הנבוכים'
(א
,
לו)
,
שלא
תמצא
בכל
התורה
וכל
ספרי
הנביאים
לשון
'חרון
אף'
ולא
לשון
'כעס'
ולא
לשון
'קנאה'
אלא
בעבודה
זרה
בלבד.
והנה
בקדושי
עליון:
"ויחר
אף
יי'
במשה"
(שמ'
ד
,
יד);
"ויחר
אף
יי'
בם
וילך"
(במ'
יב
,
ט);
וכתוב
"חרה
אפי
בך
ובשני
רעיך
כי
לא
דברתם
אלי
נכונה
כעבדי
איוב"
(איוב
מב
,
ז)!?
אבל
בלשון
'קנאה'
אמת
הוא.
וכך
אמרו
במכילתא
(מכיל'
יתרו
בחדש
ו):
בקנאה
אני
נפרע
מעבודה
זרה
,
אבל
חנון
ורחום
בדברים
אחרים.
ולפי
דעתי
,
כי
יזכיר
קנאה
בעבודה
זרה
בישראל
בלבד;
וטעם
הקנאה
,
כי
ישראל
סגֻלת
השם
הנכבד
אשר
הבדילם
לו
,
כאשר
פרשתי
למעלה
(שמ'
יט
,
ה)
,
והנה
אם
העם
שלו
,
משרתיו
,
פונים
אל
אלהים
אחרים
,
יקנא
השם
בהם
כאשר
האיש
מקנא
באשתו
בלכתה
לאחרים
,
ובעבדו
בעשות
לו
אדון
אחר;
ולא
יאמר
הכתוב
כן
בשאר
העמים
,
אשר
חלק
להם
צבאות
שמים
(ראה
דב'
ד
,
יט).
ובכאן
אני
מזכיר
מה
שיורו
הכתובים
בענין
עבודה
זרה
,
כי
היו
שלשה
מינים:
הראשונים
החלו
לעבוד
את
המלאכים
,
שהם
השכלים
הנבדלים
,
בעבור
שידעו
למקצתן
שררה
על
האומות
,
כענין
שכתוב
"שר
מלכות
יון"
(ראה
דנ'
י
,
כ)
,
"ושר
מלכות
פרס"
(שם
,
יג)
,
וחשבו
שיש
להם
יכלת
בם
להיטיב
או
להרע;
וכל
אחד
עובד
לשר
שלו
,
כי
היו
הראשונים
יודעים
אותם.
ואלה
הם
הנקראים
בתורה
ובכתובים
כלם
"אלהים
אחרים"
,
"מאלהי
העמים"
(דב'
ו
,
יד
ועוד).
כי
המלאכים
נקראים
'אלהים'
,
כמו
שנאמר
"הוא
אלהי
האלהים"
(דב'
י
,
יז);
"וישתחוו
(בנוסחנו:
השתחוו)
לו
כל
אלהים"
(תה'
צז
,
ז);
"כי
גדול
יי'
מכל
האלהים"
(שמ'
יח
,
יא).
ואע"פ
שהיו
העובדים
מודים
שהכח
הגדול
והיכולת
הגמורה
לאל
עליון;
וכך
אמרו
רבותינו
(מנחות
קי
,
א):
דקרו
ליה:
אלהא
דאלהיא.
ובזה
אמר
הכתוב
"זובח
לָאלהים
יחרם"
(שמ'
כב
,
יט)
-
הזכירם
בשם
הידיעה.
והמין
השני
בעבודה
זרה
,
שחזרו
לעבוד
לצבא
השמים
הנראה
,
מהם
עובדי
השמש
או
הירח
,
ומהם
למזל
מן
המזלות.
כי
כל
אחת
מן
האומות
ידעה
כח
המזל
בה
כפי
משטרו
על
הארץ
(ע"פ
איוב
לח
,
לג)
שלהם
,
וחשבו
כי
בעבודתה
יגבר
המזל
ויועיל
להם
,
כענין
שכתוב
"ולשמש
או
לירח
או
לכל
צבא
השמים"
וגו'
(דב'
יז
,
ג)
,
וכתיב
"ושטחום
לשמש
ולירח
ולכל
צבא
השמים
אשר
אהבום
ואשר
עבדום
ואשר
הלכו
אחריהם
ואשר
דרשום
ואשר
השתחוו
להם"
(יר'
ח
,
ב).
וכמו
שנאמר
בתורה
באיסור
של
עבודה
זרה
"ופן
תשא
עיניך
השמימה
וראית
את
השמש
ואת
הירח
ואת
הכוכבים
כל
צבא
השמים
ונדחת
והשתחוית
להם
ועבדתם
אשר
חלק
יי'
אלהיך
אותם
לכל
העמים
תחת
כל
השמים"
(דב'
ד
,
יט)
-
יאמר
,
כי
בעבור
שחלק
השם
אותם
לכל
העמים
ונתן
לכל
עם
כח
ומזל
,
לא
תהיה
נדח
אחריהם
לעבדם.
ואלה
האנשים
הם
שהחלו
לעשות
הצורות
הרבות
,
כפסילים
והאשרים
והחמנים
,
כי
הם
עושים
צורות
מזלם
בשעות
אשר
להם
הכח
כפי
מעלותם
,
והיו
נותנין
בעם
,
כפי
מחשבתם
,
כח
והצלחה.
וקרוב
בעיני
שהוחל
זה
בדור
הפלגה
,
כאשר
הפיצם
השם
אל
הארצות
,
ומשלו
בהם
הכוכבים
והמזרות
למחלקותם
,
כי
הבונים
היו
רוצים
לעשות
להם
שֵם
ולא
יתחלקו
(ראה
בר'
יא
,
ד)
,
כאשר
רמזתי
במקומו
(שם
,
ב).
והיו
לכל
אלה
הכתות
נביאי
שקר
,
מגידים
להם
מן
העתידות
ומודיעים
קצת
הבאות
עליהם
בחכמת
הקסם
והניחוש
,
כי
יש
גם
למזלות
שרים
שוכנים
באויר
כמלאכים
בשמים
,
יודעים
בעתידות.
וממין
העבודה
הזאת
היו
מהם
עובדים
לאנשים
,
כי
בראותם
לאחד
מבני
אדם
ממשלה
גדולה
ומזל
עולה
מאד
,
כנבוכדנצר
,
היו
אנשי
ארצו
חושבים
כי
בקבלם
עליהם
עבודתו
וכונתם
אליו
יעלה
מזלם
עם
מזלו;
והוא
גם
כן
יחשוב
,
כי
בהדבק
מחשבתם
בו
תוסיף
לו
הצלחה
בכח
נפשותיהם
המכוונות
אליו.
וזה
היה
דעת
פרעה
,
כדברי
רבותינו
(תנח'
וארא
ט)
,
וסנחריב
,
שאמר
הכתוב
במחשבתו:
"אעלה
על
במתי
עב
אדמה
לעליון"
(יש'
יד
,
יד)
,
וחירם
וחבריו
שעשו
עצמן
אלוהות
(ראה
יח'
כח
,
ב);
כי
היו
רשעים
,
לא
שוטים
גמורים.
והמין
השלישי
בעבודה
זרה
חזרו
אחרי
כן
לעבוד
את
השדים
,
שהם
רוחות
,
כאשר
אפרש
בעזרת
השם
(וי'
יז
,
ז);
כי
גם
מהם
יש
ממונים
על
האומות
שיהיו
הם
בעלי
הארץ
ההיא
,
להזיק
לצריהם
ולנכשלים
שבהם
,
כידוע
מענינם
בחכמת
'נגרומנסיא'
,
גם
בדברי
רבותינו
(ברכות
ו
,
א).
ובזה
אמר
הכתוב
"יזבחו
לשדים
לא
אלוה
אלהים
לא
ידעום
חדשים
מקרוב
באו
לא
שערום
אבותיכם"
(דב'
לב
,
יז)
-
לעג
להם
הכתוב
,
שהם
זובחים
גם
לשדים
,
שאינם
אלוה
כלל
,
שאינם
כמלאכים
שנקראים
'אלוה'
,
אבל
הם
אלהים
שלא
ידעום
,
כלומר:
לא
מצאו
בהם
שום
אלהות
וכח
שלטנות
להם;
והם
חדשים
להם
,
שלמדו
לעשות
כן
מחדש
מן
המצרים
המכשפים
,
וגם
אבותיהם
הרשעים
,
כתרח
ונמרוד
,
לא
שערום
כלל.
ומזה
מזהיר:
"ולא
יזבחו
עוד
את
זבחיהם
לשעירים
אשר
הם
זונים
אחריהם"
(וי'
יז
,
ז).
והנה
התורה
אסרה
בדבור
הזה
השני
כל
עבודה
,
"בלתי
ליי'
לבדו"
(שמ'
כב
,
יט);
ולכך
הזהיר
בתחלה:
לא
יהיה
לך
אלהים
אחרים
,
שהם
המין
הראשון
,
וזהו
על
פני
,
כאשר
רמזתי
סודו.
והזהיר
עוד
על
הפסל
ועל
התמונה
,
שהיא
תרמוז
גם
לדבר
הרוחני
המדומה
,
כענין
שכתוב
"יעמד
ולא
אכיר
מראהו
תמונה
לנגד
עיני"
(איוב
ד
,
טז).
וכך
אמרו
(ר"ה
כד
,
ב):
אשר
בשמים
-
לרבות
חמה
ולבנה
,
כוכבים
ומזלות;
ממעל
-
לרבות
מלאכי
השרת;
כי
גם
בהם
יעשו
צורות
לשכלים
הנבדלים
אשר
הם
נפש
למזלות
,
כאשר
היה
בענין
מעשה
העגל
,
שאני
עתיד
לפרש
בעזרת
השם
(שמ'
לב
,
א).
ואמר:
אשר
במים
מתחת
לארץ
-
לרבות
השדים
,
"מתחת
מים
ושוכניהם"
(איוב
כו
,
ה);
וכך
אמרו
(מכיל'
יתרו
בחדש
ו):
להביא
את
הבוביא.
ואמר
בכולם:
"לא
תשתחוה
להם
ולא
תעבדם"
(להלן
,
ה)
-
בשום
עבודה
כלל
,
ואפילו
לא
יהא
דעתו
להוציא
עצמו
מרשותו
של
הקדוש
ברוך
הוא.
והנה
ריקן
כל
העבודות
כולן
לשם
המיוחד
יתברך.