תנ"ך - לא־תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פקד עון אבת על־בנים על־שלשים ועל־רבעים לשנאי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֘ וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָנֹכִ֞י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י: (שמות פרק כ פסוק ה)

לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל־בָּנִים עַל־שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי: (שמות פרק כ פסוק ה)

לא־תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלהיך אל קנא פקד עון אבת על־בנים על־שלשים ועל־רבעים לשנאי: (שמות פרק כ פסוק ה)

לא־תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יהוה אלהיך אל קנא פקד עון אבת על־בנים על־שלשים ועל־רבעים לשנאי: (שמות פרק כ פסוק ה)

תרגום אונקלוס:

לָא תִסגּוֹד לְהוֹן וְלָא תִפלְחִינִין אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָך אֵל קַנָא מַסעַר חוֹבֵי אֲבָהָן עַל בְּנִין מָרָדִין עַל דָּר תְּלִיתַי וְעַל דָּר רְבִיעַי לְסָנְאָי כַּד מַשׁלְמִין בְּנַיָא לְמִחטֵי בָּתַר אֲבָהָתְהוֹן :

עין המסורה:

אנכי יי' - י"ב (בלישנא): ראה שמ' ד , יא. אבת - ב' חסר: *שמ' יב , ג; כ , ה. שלשים - ה': בר' נ , כג; שמ' כ , ה; לד , ז; במ' יד , יח; דב' ה , ט.

מסורה קטנה:

אבת - ב' חס'; שלשים - ה'.

רש"י:

אל קנא - מקנא ליפרע ואינו עובר על מדותיו למחול על עבודה זרה (ראה מכיל' יתרו בחדש ו). כל לשון 'קנאה' , 'אינפרינמנט' בלעז , נותן לב ליפרע. לשנאי - כתרגומו; כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם.

רשב"ם:

לשנאי - אִם הבנים שֹנאַי.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

וטעם אל קנא: כי בני האדם - בראתים שיעבדוני; וכן הכתוב אומר "ולכבודי בראתיו" (יש' מג , ז); ואם הוא עזבני ועבד אחד מבריאוֹתַי , הנה עשה הפך רצוני. גם אני אקח נקמה ממנו ולא אנקנו , וזה טעם אל קנא. וכדרך בן אדם דִבר הכתוב , עד שיבינו השומעים. וכן אמר "ושמתי אני את פני... והכרַתי אותו" (וי' כ , ה). גם אם היה בנוֹ רע , אפקוד עון אביו עליו. וטעם על רבעים - שלא אאריך להם יותר. ואין במקום הזה מה שישאל השואל , איך יפקוד עון אב על בן? כי הנה מפורש הוא: לשונאי - כי אם היה הבן מאוהבי השם , לא יפקוד עליו עון האב. והטעם הוא , שהשם לא יאריך אפו אם יהיו עד ארבעה דורות שֹנאי השם כולם; ויש מהם שיכרת הראשון , גם יש השני , גם השלישי. ואין טעם פֹּקד - שיחבר , כי אם 'זכירה' , כמו "פקדתי" (ש"א טו , ב). ואחר שיזכור כל אשר עשה האב , לא יאריך לבן.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

לא תשתחוה להם - כאשר הם עושים , בעלי הצורות , החושבים כי יוכלו להוריד כח עליונים למטה לצרך האחד. ולא תעבדם - לזבח ולהקטיר להם. ובכלל "לא יהיה לך" (לעיל , ג): "ושם אלהים אחרים לא תזכירו ולא (בנוסחנו: לא) ישמע על פיך" (שמ' כג , יג); ובספר יהושע: "לא תשביעו" (יהו' כג , ז). וטעם אל קנא - כי דין הוא: אחר שהשם בראך והוא מחיה אותך , איך תתן כבודו לאחר (ע"פ יש' מב , ח) , אשר לא ייטיב ולא ירע?!! (ע"פ צפ' א , יב) וטעם אל - להודיעך , שהוא תקיף ויוכל להנקם ממך בכל רגע , ולא תוכל להנצל ממנו. הזכיר ירמיהו , כי "האוכל בסר תקהינה שניו" (ראה יר' לא , כט); ובספר יחזקאל מפֹרש , כי השם הנכבד נשבע , כי "בן לא ישא בעון האב" (יח , כ); אם כן מה טעם פוקד עון אבות? התשובה , שיחזקאל פירש , אם היה האב רשע ולא הלך הבן בדרכיו , לא ישא עון אביו (ראה יח' יח , יד - כ) , כי פקידת העון היא קשורה על שונאי. וטעם 'פקידה' כמו 'זכירה' , כי השם יאריך לרשע , אולי ישוב מחטאו ויוליד בן שהוא טוב ממנו. והנה אם הלך בדרכי אביו , גם הדור השלישי , גם הדור הרביעי , השם לא יאריך לרביעי , כי בו יאביד זכר כולם , כי השם יזכור מה שעשה האב , ומה שעשה הבן , ובן הבן; על כן לא יאריך לרביעי. ומלת פוקד - כמו "ויי' פקד את שרה" (בר' כא , א) , שהוא כמו "ויזכרה יי'" (ש"א א , יט). ובני הבנים נקראים בנים , על כן אחז דרך קצרה , כי ממילת שלשים ורבעים יבין אדם זה.

ר' יוסף בכור שור:

כי אנכי יי' אלהיך אל קנא - 'יילוש' בלעז , כמו "ועבר עליו רוח קנאה" וגו' (במ' ה , יד); כי כל כך אני אֹהב אתכם , שאיני רוצה שתהיו משועבדים כי אם לי לבדי , וזהו כבודכם וחבתכם לפני. ואותם אלוהות כל כך הם מאוסים ונבזים , שהמשתעבד להם מאוס ונבזה לבא לפני , ומיד אני כועס. ואל תאמר כי אני אשכח את הפשע , כי אני פוקד עון אבות על בנים; ולא בשביל שאפרע מן הבן עונותיו של אב , כי "איש בחטאו יומתו" (דב' כד , טז) ולא ימות הבן בעון האב , אלא כך היא המידה: אם אדם חוטא , הקדוש ברוך הוא ממתין לו , אולי ישוב , או שמא בנו יהיה צדיק , ואינו נפרע ממנו; ואם יהיה בנו רע , הקדוש ברוך הוא ממתין גם לו , אולי ישוב , או שמא יהיה הבן טוב , וכן השלישי; ואם הרביעי רע , מכחידו מן העולם בעונותיו של עצמו , שכבר הוחזקו אבותיו; ולא גרמו לו עונות אבותיו , אלא שאין הקדוש ברוך הוא ממתין לו. ומכל מקום , אין הקדוש ברוך הוא פורע ממנו אלא מה שהוא עצמו חוטא; וזה פוקד עון אבות - שאם לא היו אבותיו חטאים , לא היה פורע ממנו.

רמב"ן:

פוקד עון אבות על בנים - אמר רבי אברהם (בפירוש ב , הארוך) , כי טעם 'פקידה' כטעם 'זכירה'; כמו "ויי' פקד את שרה" (בר' כא , א) , שהוא כמו "ויזכרה יי'" (ש"א א , יט). והטעם , כי השם יאריך לרשע , אולי ישוב ויוליד בן צדיק; אבל אם הלך הבן בדרכי אביו , גם הדור השלישי גם הדור הרביעי , יאבד זכרם , כי השם יזכור מה שעשו האבות ולא יאריך עוד. וכזה אמרו כל המפרשים. ואם כן , לא יפקוד עון אבות על בנים ועל שלשים , רק על רבעים! וראוי הוא שיאמר 'פוקד עון אבות ובנים ושלשים על רבעים'. ואולי יאמרו , שהוא זוכר העון על הבנים , לאמר: אתה ואביך חטאתם , וכן יעשה עם השלשים ועם הרבעים , ואז יִנקם מהם; לא יפקוד להם עוד , כי יכריתם בעון כלם. ואין פירושם נכון! שיאמר הכתוב הזכירה בכולם שוה , ולא יזכיר הנקמה שתהיה ברבעים בסוף; ולשון 'פקידה' עם מלת 'על' לא תבא על זכירה , אבל היא הנקמה , וכן "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם" (שמ' לב , לד) , וכן "יפקוד יי' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנים (בנוסחנו: התנין) אשר בים" (יש' כז , א) , וכן "יפקד יי' על צבא המרום במרום" (יש' כד , כא) - כולם הנקמה והעונש. והנכון בעיני , שיאמר כי הוא פוקד העון אשר עשה האב על בניו , ומכריתם בעון אביהם , כענין שנאמר "הכינו לבניו מטבח בעון אבותם" (יש' יד , כא); וכן יפקוד אותם על שלשים כשלא יהיה עונם שלם בשני הדורות , כענין "כי לא שלם עון האמורי עד הנה" (בר' טו , טז); ופעמים יפקוד עון כלם על הרבעים , שנתמלאת סאתם ויכריתם; אבל בדור חמישי לא יענש הבן בעון אביו הראשון. והוסיף במשנה התורה "ועל שלשים ועל רבעים" (דב' ה , ט) - כטעם 'או'. ואמר רבי אברהם (בפירוש ב , הארוך) , כי בני הבנים נקראים 'בנים' , על כן אחז דרך קצרה , כי ממלת שלשים ורבעים יתבונן זה. ואיננו כן , אבל שלשים - הדור השלישי בעון , ורבעים כן , כי הם ארבעה חטאים; והכתוב שאמר בשלש עשרה מדות "פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים" (שמ' לד , ז) - יפרש "על בני בנים": השלשים והרבעים; ולפיכך חזר משה במרגלים ואמר "על בנים על שלשים ועל רבעים" (במ' יד , יח) , ולא הזכיר 'בני בנים'; והכל אחד. ואמר הכתוב: לשונאי - כשיהיו הבנים שונאי השם; שאם הוליד בן צדיק , "לא ישא בעון האב" , כמו שפירש יחזקאל (יח , כ). ומדברי רבותינו (מכיל' יתרו בחדש ו) נראה כפירוש הזה שפירשתי , שלמדו מכאן (תוס' סוטה ד , א): מדה טובה מרובה על מדת פורענות , שמדת פורענות - לארבעה דורות; ואם היה כפירוש הראשון , היתה מדה טובה , אם יאריך , גם דור עשירי. ויתכן שתהיה המדה החמורה הזאת בעבודה זרה בלבד , כי בה יזהיר , אבל בשאר המצות - איש בעונו בלבד ימות (ראה יר' לא , כט). והסוד הנסתר בפוקד עון אבות על בנים - בתחלת ספר קהלת תמצאנו (א , ד) , וכבר כתבתיו (בר' לח , ח - ט).

רלב"ג - ביאור המילות:

אל קנא - אמר זה כלשון בני אדם , כאלו השם יתעלה מקנא אם יתנו האלהוּת לזולתו כמו שיקנא המלך אם יתנו המלוכה לזולתו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

לא תשתחוה להם - מגיד שאין ראוי להשתחוות לאחד ממיני עבודה זרה ואעפ"י שאין דרך עבודתו בכך , כי ההשתחואה על דרך האלהות לא תותר לעשות כי אם לשם יתעלה לבדו. וכן ראוי שנבין מזה בשאר העבודות הנעשות לשם יתעלה , כמו הזביחה והקטור והנסוך , ולזה אמרה התורה "זובח לאלהים יחרם" וגו' (שמ' כב , יט); ואולם זכר בכאן מין אחד מהעבודות אשר יעשו לשם יתעלה , וממנו נלמד הענין בשאר העבודות (ראה סנה' ס , ב). ולא תעבדם - רוצה לומר: בעבודות המיוחדות להם אשר יעבדום בהם עובדיהם , כמו זורק אבן למרקוליס ופוער עצמו לפעור , כי זאת היא עבודתם (ראה שם). כי אנכי יי' אלהיך אל קנא - מקנא במי שיתן האלהות לזולתי; ואענוש אותו השונא אותי ועובד עבודה זרה עונש נפלא , בדרך שיענשו על זה העון בני החוטא והשלשים והרבעים , ולזה ראוי שישָמרו האנשים מעבוד עבודה זרה. ואולם למי שיאהבני וישמור מצותי באופן שידבק בי אעשה חסד נפלא , ימשך החסד ההוא לזרעו לאלפים מֵהדורות. (חקירה בענין פוקד עון אבות על בנים) והנה יסופק בזה המאמר ספק חזק , והוא: איך יתכן שיענוש השם יתעלה בני החוטא , והנה אין להם אשם בחטא אביהם! ואנחנו מתירים זה הספק בזה האופן , והוא - שהעונש יביא השם יתעלה לעוברים על דבריו אם על צד ההשגחה על דרך התוכחת , אם על צד סור ההשגחה , שיחולו עליהם הרעות הנכונות לבא עליהם מצד המערכת; וכבר יהיו אלו הרעות באופן שיגיע בהם רע לזרעם , לא היה מגיע להם לולי חטא אבותיהם. והמשל , כי כאשר מרו אבותינו , חוייב להם מהעונש שיגלו בין האומות ויירשו גויים ארצם; והנה נמשך לזרעם אחריהם הגלות הזה בסבת הִמצאם גולים בהִולדם , עד שלא יתכן שימלטו מזה הרע אם לא בהיותם יוצאים ממנו על צד המערכת , או בשיהיו בתכלית מהשלמות שיתכן , שיוציאם השם יתעלה מהארצות אשר הדיחם שם על דרך המופת. ובזה האופן היה מה שאמר הנביא: "אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו" (איכה ה , ז). וזה , שאם לא חטאו אבותינו , היינו אנחנו נמצאים בארץ , ולא נצא ממנה אם לא בשנעשה מהפעולות המגונות מה שנתחייב עליהם כמו זה העונש; ואולם , כשנמצאנו בגלות בחטא אבותינו , הנה לא יספיק לנו לשוב שם ההִשמר מהפעולות המגונות , אבל יצטרך לנו שנקנה מהשלמות מה שנהיה בו דבקים בשם יתעלה באופן שיוציאנו מהגלות הזה על צד ההשגחה הנפלאה. ובזה האופן לא יהיה עָוֶל אם יגיע עונש לבנים בעבור חטא האבות , כי זה במקרה. והנה זה העונש המגיע בזה האופן הוא מעטי , לפי שהרע המסודר מהמערכת הוא מעטי , כמו שהתבאר ב'ספר מלחמות יי'' (מאמר ד); והטובות ישפיע השם יתעלה באמצעותו על הרֹב. ועוד , שהרע ההוא , המסודר מהמערכת , יתכן שיסור קודם עתו מצד דבקות ההשגחה האלהית במקבל הרע ההוא. ולזה הוא מבואר , שזה הרע אין ראוי שיתמיד אורך נפלא , כי ההשגחה האלהית הפרטית וההשגחה הכוללת אשר תהיה באמצעות המערכת מתנגדות לו. ואולם הטוב המסודר מהשם יתעלה לדבקים בו יתכן שיתמיד לאלפים מֵהדורות , כי הטוב הוא נעזר בטובות המסודרות מצד המערכת ובטובות המסודרות על צד ההשגחה הפרטית; וזה מבואר מאד , כל שכן למי שראה דברינו בזה הענין ברביעי מ'ספר מלחמות יי'' והתבונן בהם. ואולם , רבותינו ז"ל (ראה ברכות ז , א) התירו זה הספק באופן אחר , וזה שהם אמרו , שהשם יתעלה הוא "פוקד עון אבות על בנים" (לעיל , ד) כאשר יהיו הבנים אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם; והוא בלי ספק מאמר אמתי , כמו שביארנו ברביעי מ'ספר מלחמות יי''. וזה , כי הרע המסודר מהשם יתעלה על צד התוכחת יהיה לפי המרי; רוצה לומר , שמי שהסתבך במרי סִבוך מעט , תספיק לו תוכחת מעוטה , ומי שהחזיק בו באופן ששב לו קנין חזק , יצטרך לתוכחת יותר עצומה. ובהיות הענין כן , הנה כאשר חטא האדם לבדו , תספיק לו תוכחת יותר מעוטה מהתוכחת אשר תצטרך לו אם היה מחזיק אביו בזאת התכונה והיה הוא אוחז מעשה אבותיו , כי אז נסתבך בזה המרי סִבוך יותר חזק; ובזה האופן אמרה תורה "ואף בעונות אבותם אתם ימקו" (וי' כו , לט). והנה מה שאמרנוהו בזה הוא יותר נאות לפי הפשט.