תנ"ך - וכי־יכה איש את־עין עבדו או־את־עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְכִֽי־יַכֶּ֨ה אִ֜ישׁ אֶת־עֵ֥ין עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־אֶת־עֵ֥ין אֲמָת֖וֹ וְשִׁחֲתָ֑הּ לַחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת עֵינֽוֹ: (שמות פרק כא פסוק כו)

טקסט וניקוד:

וְכִי־יַכֶּה אִישׁ אֶת־עֵין עַבְדּוֹ אוֹ־אֶת־עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ: (שמות פרק כא פסוק כו)

טקסט בלבד:

וכי־יכה איש את־עין עבדו או־את־עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו: (שמות פרק כא פסוק כו)

תיקון קוראים:

וכי־יכה איש את־עין עבדו או־את־עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו: (שמות פרק כא פסוק כו)

תרגום אונקלוס:
וַאֲרֵי יִמחֵי גְבַר יָת עֵינָא דְעַבדֵּיהּ אוֹ יָת עֵינָא דְאַמתֵּיהּ וִיחַבְּלִנַהּ לְבַר חוֹרִין יִפטְרִנֵיהּ חֲלָף עֵינֵיהּ :

עין המסורה:
וכי - י"א בפרשה: ראה לעיל , ז. עינו - ח': שמ' כא , כו; וי' יג , נה; דב' כח , נד; לב , י; לד , ז; *זכ' ב , יב; מש' כג , לא; איוב כח , י.

רש"י:
את עין עבדו - כנעני (ראה מכיל' משפטים נזיקין ט) , אבל עברי אינו יוצא בשן ועין , כמו שאמרנו: "לא תצא כצאת העבדים" (לעיל , ח). תחת עינו - וכן בעשרים וארבעה ראשי איברים: אצבעות ידים ורגלים , ושתי אזנים , והחוטם , וראש הגויה שהוא גיד האמה (ראה קידושין כה , א). ולמה נאמרו 'שן' ו'עין'? שאם נאמר 'עין' ולא נאמר 'שן' , הייתי אומר: מה עין שנברא עמו , אף כל שנברא עמו , והרי שן לא נברא עמו; ואם נאמר 'שן' ולא נאמר 'עין' , הייתי אומר: אפילו שן תינוק שיש לה חליפין , לכך נאמר 'עין' (ראה קידושין כד , ב).

רשב"ם:
תחת עינו - בעבד כנעני.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
את עין עבדו - אמרו הקדמונים (מכיל' משפטים נזיקין ט) , כי זה איננו ישראלי , כי משפטו כעין החפשי כל מי שהוא מעין יעקב (ע"פ דב' לג , כח); וזה עבדו - מתיהד , מהגוים , ששב לדת ישראל. ויאמר הגאון , כי טעם עין ושן - בעבור חם , שראה גם ויגד (ראה בר' ט , כב). והנכון בעיני , כי הכתוב דבר על ההוה , כי המכה אחר בפנים , ובם אין אבר מסוכן כעין ושן , בין המכה באבן או בעץ או ביד. גם זה מוּסָר לאדון , שלא ייסר עבדו יותר מדאי , ויפחד אם יכנו , שיעשה דבר שלא ימשול בו לעולם. והמכחשים אמרו כי זה הוא העבד העברי (ראה לעיל , ב). ואם יעלו שני הפירושים במאזנים ויהיו שוים , תכריע הקבלה את האמת. גם הם קבלו (קידושין כד , א) , כי יצא העבד בארבעה ועשרים ראשי אברים. על כן אמרתי , כי הכתוב באר הנמצא תמיד , וסמך בנשארים על תורה שבעל פה.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
וכי יכה. צוה השם שיצא העבד חפשי תחת עינו , שלא יהא אדוניו אכזרי , שיכנו מכה נמרצת; כי אם ישחית עינו , או אפילו שנו (ראה להלן , כז) , יצא מרשותו חפשי , ויאבד ממונו.

ר' יוסף בכור שור:
עין עבדו - עין עבדו כנעני (ראה מכיל' משפטים נזיקין ט) , אבל עברי הרי הוא בן חורין לכל דבריו. לחפשי - להיות חפשי; ויש אומרים (ראה רקמה ע' שפה) שהוא כמו 'לחופש' , והיו"ד יתירה. ומשום הכי יוצא לחירות - שעינו עולה לו בפדיונו; שאין ליתן ממון תחת עינו , וכי מה יועיל לו? מה שקנה עבד קנה רבו! ואפילו על מנת שאין לרבו רשות בו , יכול רבו לייסרו ולדחקו עד שיתן לו על כרחו , ואין לו תקנה כי אם לחירות; ואעפ"י שגופו קנוי לו , אין הקדוש ברוך הוא חפץ שישחית באיבריו. עד כאן נזקי אדם באדם , ועתה מפרש נזקי שור באדם.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וכי יכה איש את עין עבדו הכנעני או את עין אמתו הכנענית , באופן שישחית אותה , שלא תשוב לעניינה , הנה יוכרח האדון לשלחו לחפשי תחת עינו , בזולת כסף. ולפי שאמר לחפשי ישלחנו ולא אמר 'יצא לחפשי' , למדנו שהאדון צריך לעשות דבר , יקנה בו גופו העבד מהאדון; וזה לא יתכן שיהיה כי אם בשטר , כי בו יהיה אחד ממיני הקנייה; וזה המין מהם לבדו יתכן שיהיה בעבד , כי התורה לא חייבה העבד שיתן כסף לאדניו , יפדה בו עצמו , עם שזה לא ימצא לו. וכן יתבאר במעט עיון , שלא יתכן זה באחד ממיני הקנייה זולתי בשטר . והנה ענין זה השטר הוא , שיכתוב לו גט שחרור , יהיה ענינו שהוא בן חורין , ויתננו לו (ראה מש"ת עבדים ה , ד); ואז יהיה העבד כישראל (ראה יבמות מז , ב) , כמו שיתבאר ממה שאמר בשפחה חרופה "חופשה לא נתן לה בקורת תהיה לא יומתו כי לא חופשה" (וי' יט , כ; ראה מכיל' משפטים נזיקין ט; מכשב"י משפטים כא , כז) . ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל , הנה יחוייב שישלחנו לחפשי תחת שנו. וראוי שתדע , שזאת השן אינה שן של חלב , כי היא חוזרת , אבל שן שאינה חוזרת; כמו הענין בעין , כי הוא דבר בשן הדומה בענינה לעין; ואחד שן ועין ואחד שאר אברים הדומים להם , שיהיו מומין שבגלוי ואינן חוזרין (ראה קידושין כד , א - ב) , כמו שיתבאר מהשרשים הכוללים (רלב"ג הקדמה לבר' , באור המלות , המקום הראשון). והם: ראש החוטם וראשי האזנים וראשי אצבעות הידים והרגלים , וראש הגויה , וראשי הדדים שבאשה (קידושין כה , א). ואולם אם חבל בעבדו ואמתו באופן אחר - פטור , כי התורה לא חייבה אותו בחבלו בו אם לא בזה האופן (ראה משנה ב"ק ח , ה). וראוי שתדע , שזה הדין ינהג בעבדו ואמתו , אבל אם היה עבד או אמה של אחרים , הנה יתחייב בחבלו בו כחיובו בחבלו בחברו; וזה מבואר מלשון התורה בזה (ראה שם , ג) . וראוי שתדע , שהשחתת העין יהיה בשני צדדין: אם בשישחית הרְאוּת , אם בשישחית כלי העין; והנה בכל אחד מאלו הפנים יצא העבד לחפשי אם ישחית האדון עינו , שנאמר: ושחתה. והמשל , שאם היה העבד ההוא רואה ראות מה בעינו , ועוֵר אותו האדון באופן שאינו רואה כלל ולא יתכן שיחזור לו ראותו , אעפ"י שנשאר לו עינו , הנה כבר נשחת העין , וישולח העבד לחפשי. וכן אם לא היה העבד רואה בעינו , ונקר האדון העין ההוא; וזה , שקודם זה היה העין ההוא חלק מבעל חיים , ואחר כן נשחת ושב באופן שאינו חלק מבעל חיים. וכן ההקש בשאר ראשי האברים שזכרנו (ראה קידושין כד , ב) , כי ההשחתה תהיה בהם בשני אלו הצדדין. וראוי שתדע , כי כבר יצא העבד לחירות בזה אעפ"י שלא הכהו האדון , אבל הפיל שנו או סמא עינו בזולת הכאה , שנאמר: ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל - איך שיהיה שיפילנו , אעפ"י שנתכוון לרפאתו. והוא שיתכוין לעינו או לשנו , שנאמר: ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל; וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו; אבל אם הכהו בלא מתכוין , לא יתחייב לשלחו חפשי ; כאלו תאמר , שזרק אבן לכותל , ונגע בעבדו והפיל שנו (ראה שם). וכן אם נתכוון להזיק , ולא היתה ההכאה על העין או על האוזן , אבל אצלה הכה על דבר אחר ― כאלו תאמר , שיכה בפטיש על האבן אצל עינו או אצל אזנו , ונתחדש לו מהמכה ההיא העורון או החרשות ― לא יחוייב לשלחו חפשי , שנאמר וכי יכה איש את עין עבדו - שתהיה ההכאה בעין בדרך שיתחדש העורון ממנה בעצמוּת (ראה מכיל' משפטים נזיקין ט; קידושין כד , ב). ולפי שחייבה התורה לשלחו חפשי אחר זה , הנה נסתפק לחכמי התלמוד (גיטין מב , ב) אם דינו כדין משוחרר , כיון שרבו מוכרח לשחררו , או אין דינו כדין משוחרר , כיון שהוא מחוסר שחרור; ולזה אם חבל בו איש אחר תוך זה הזמן , אין העבד ולא רבו יכולין להוציא ממנו: לא העבד , לפי שאינו משוחרר , ולא רבו , לפי שאין לו בו קנין. ואם חבל בו רבו אחר זה קודם שישוחרר - פטור; ואם תפש העבד - אין מוציאין מידו , לפי שהוא ספק (ראה מש"ת חובל ד , יא). וראוי שתדע , שאם שחת אחֵר עינו , או אחד משאר ראשי אברים שזכרנו , הנה יהיה הנזק לעבד , כי התורה זכתה לו בזה עד שכבר ישולח בו חפשי. ולזה יהיה זה הנזק לעבד; וילקח בו קרקע , ורבו אוכל פירות - כמו הענין בגוף העבד , כי פירותיו הם לרבו , ויהיה זה הקרקע לעבד כשיצא לחירות (ראה שם ד , י).
ריכוז קישורים