תנ"ך - כויה תחת כויה פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כְּוִיָּה֙ תַּ֣חַת כְּוִיָּ֔ה פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע חַבּוּרָ֕ה תַּ֖חַת חַבּוּרָֽה: ס (שמות פרק כא פסוק כה)

טקסט וניקוד:

כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה: ס (שמות פרק כא פסוק כה)

טקסט בלבד:

כויה תחת כויה פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה: ס (שמות פרק כא פסוק כה)

תיקון קוראים:

כויה תחת כויה פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה: ס (שמות פרק כא פסוק כה)

תרגום אונקלוס:
כְּוַאָה חֲלָף כְּוַאָה פִּדעָא חֲלָף פִּדעָא מַשׁקוֹפִי חֲלָף מַשׁקוֹפִי :

עין המסורה:
כויה - ב' בפסוק: שמ' כא , כה (פעמיים). חבורה - ב': בפסוק זה.

מסורה קטנה:
כויה - ב' בפס'; חבורה - ב'.

רש"י:
כויה תחת כויה - מִכְוַת אש (ע"פ וי' יג , כד); ועד עכשיו דבר בחבלה שיש בה פחת דמים , ועכשיו בשאין בה פחת דמים אלא צער , כגון כוואו בשפוד על צפורנו , אומדים כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך (ראה ב"ק פד , ב). פצע - היא מכה המוציאה דם , שפוצע את בשרו , 'נברדורא' בלעז , הכל לפי מה שהיא: אם יש בה פחת דמים נותן נזק , ואם נפל למשכב נותן שֶבֶת ורפוי ובֹשֶת וצער. ומקרא זה יתר הוא , וב'החובל' דרשוהו רבותינו (ב"ק פה , ב) לחייב על הצער אפילו במקום נזק , שאע"פ שנותן לו דמי ידו , אין פוטרין אותו מן הצער , לומר: הואיל וקנה ידו , יש עליו לחותכה [בכל מה שירצה] , אלא אומרים: יש לו לחותכה בסם , שאינו מצטער כל כך , וזה חתכה בברזל וציערו. חבורה - היא מכה שהדם נצרר בה ואינו יוצא , אלא שמאדים הבשר כנגדו; ולשון 'חבורה' - 'טייא' בלעז , כמו "ונמר חברבורתיו" (יר' יג , כג). ותרגומו: "משקופי" - לשון חבטה , 'בטדורא' בלעז; וכן ["שדופות קדים" (בר' מא , ו)] - "שקיפן קדום" (ת"א) - חבוטות ברוח; וכן "על המשקוף" (שמ' יב , כג) - על שם שהדלת נוקש עליו.

רשב"ם:
כויה תחת כויה - אע"פ שאין בכל אילו חסרון אבר , חייב דמי צער ובושת וריפוי (ראה משנה ב"ק ח , א). פצע - מכת חרב , וחבורה - בציפורניו , דבר מועט.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
כויה - היא "מכוַת אש" (וי' יג , כד). פצע - לרצץ העצם; וכן "הכה ופצוע" (מ"א כ , לז). וחבורה - היא המכה בבשר ובעור , שתעשה לחה; אולי נקראה כן בעבור שתתחבר אליה כל לחה רעה וכל דם שאיננו זך. והמכחשים יפרשו כל אלה הנזכרים , שהם כמשמעם; ומעתיקי התורה אמרו (ראה מכיל' משפטים נזיקין ח) , כי יש כופר לכולם. והנה יהיה פירוש "עין תחת עין" (לעיל , כד) - שהחובל חייב שיוציאו עינו תחת העין שהוציא , רק אם יתן כופר עינו; וזה כטעם "וגם בעליו יומת" (להלן , כט) , ואחר כן "אם כופר יושת עליו" (שם , ל). ובפרשת 'אמור אל הכהנים' (וי' כד , יט) אאריך מעט.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
כויה - "מִכְוַת אש" (וי' יג , כד) , כמשמעה. יש אומרים (רש"י) , כי פצע - להוציא דם , וחבורה - מכה בלי דם. והגאון אמר (רס"ג תורה) , כי פצע - שבירת עצם , וחבורה - מכת דם.

ר' יוסף בכור שור:
עין תחת עין - דמי עין תחת עין , כך פירשו רבותינו , ונתנו טעם וראייה לדבריהם בבבא קמא (פג , ב , ואי'); וכן שורת הדין. והפסוקין מוכיחין שהוא דמי רגל: שכשאדם ממית אדם , אין לפייסו בממון , ומשום הכי - נהרג; אבל באיבריו - מה יועיל אם יַטִלו כמו כן מום בחבירו? מוטב לו שיתן לו ממון לפרנס את עצמו; כמו שאנו רואין בהדיא בהחובל בחבירו , שאינו אומר שיַחבלו לו כמו כן , "רק שבתו יתן ורפא ירפא" (לעיל , יט) , וכן חמשה דברים (ראה משנה ב"ק ח , א). ומינה שמעינן דכמו כן לראשי איברים - דיש אדם שאין לעשות בו , כגון סומא שסימא , וקיטע שקיטע - לא כל שכן. ובפירוש הוא אומר כאן: פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה , שאמרנו למעלה גבי חבורה ופצע "ונקה המכה רק שבתו יתן" (לעיל , יט); וכשם שאין חבורה תחת חבורה דווקא , אלא דמים , כך אין רגל תחת רגל דווקא , אלא דמים; וכאן שָנָה עליה , ליתן צער בְּמָקוֹם נזק , כמו שדרשו רבותינו (ראה ב"ק פה , א).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
עין תחת עין - רוצה לומר: אם לא יהיה אסון; שאם היה שם אסון , יהיה העונש "נפש תחת נפש" (לעיל , כג). אמנם כשלא יהיה שם אסון , יענש בממון לפי הנזק שהגיע למוכה; כאלו תאמר , שאם חִסרוֹ אבר , יפרע לו דמי האבר ההוא. ואי אפשר שיובן מזה , שאם סמא את עינו , יסמאו עין המכה ; וזה , כי בולדות , אעפ"י שהיה סופם להיות נפש , הנה מפני שאינם עתה שְלֵמֵי הבריאה לא יענש כי אם בממון. ולזה יהיה הרצון בזה , שאם היה הנזק בולדות , יענש בממון , ואותו הממון יהיה לבעל , כמו שקדם; ואם היה הנזק באופן אחר , כאלו תאמר שחָסרוּ עינה או שִינָהּ או אבר מאבריה - יהיו אומדין עין תחת עין בממון; כאלו תאמר , שיראו כמה יהיה ערך הנִּזק בעין וכמה יהיה ערכו אחר שחסר עינו , ואותו הפְּחת ישלם המזיק (ראה משנה ב"ק ח , א). וכבר יתבאר לך עוד שזה העונש הוא ממון ממה שאומר; וזה , שכבר מצאנו בנזקין שיש בהם עונש ממון , כמו שקדם , באמרו "רק שבתו יתן ורפא ירפא" (לעיל , יט). וכן הענין בולדות (ראה בה"פ לעיל , כב) , שהם כמו אבר מאברי האשה - וזה יתבאר מההִזון אשר להם במעי אמם מדמיה , כמו הענין בשאר אבריה - ולזה ראוי שיהיה הענין כן באלו הנזקין. ואין לאומר שיאמר , שכבר יעשו לו מכה כמכה ההיא , ויתן עם זה השבת והרפוי , כי אין זה מיושר התורה , רוצה לומר , שיענש יותר ממה שהזיק; ולזה הוא מבואר שהוא יפטר בממון. ועוד , כי הזק הולדות הוא יותר עצום מהיזק האברים , ואין ראוי שיהיה העונש על ההיזק היותר עצום יותר קל; ואם היה אמרו עין תחת עין כפשוטו , יהיה העונש עליו יותר מהעונש על הולדות , כי עונש הגוף הוא יותר קשה לאין שעור מעונש הממון. ועוד , כי כמו שבהיזק המיתה אין הבדל במין בין העונש אשר יגיע על המתת עבדו והעונש אשר יגיע על המתת זולתו , כן ראוי שיהיה הענין בנזקין. והנה מצאנו העונש על נזקי העבד - ממון , כי הוא ישולח לחפשי תחת עינו או תחת שינו (ראה להלן , כו - כז); ואם היה אמרוֹ עין תחת עין כפשוטו , היה ראוי שיהיה כן בעונש אשר יגיע לאדון בשחתו עין עבדו , לא יהיה הבדל ביניהם במין , אבל יהיה ההבדל ביניהם באופן אחר; כאלו תאמר , שאם יעמוד זמן מה אחר ההכאה קודם שתשחת עינו - יפטר האדון. ועוד , כי התורה הזכירה באלו החבלות החמור תחלה - כמו שנבאר במה שיבא (ראה חקירה בענין סידור המצוות בפרשת 'משפטים' , בה"פ שמ' כד , יז - יח) - וכבר התחילה לבאר שהעונש בנזקין הוא ממון , במה שחייב לתת שבת ורפוי למוכה , ואמרה כי כבר ינקה המכה מעונש אחר. ואחר כן רצתה לבאר אופן הטלת זה העונש , שלא נחשוב שיפטר בשבת והרפוי , אבל אם היתה החבלה בולדות יתן גם כן דמי ולדות; ואם היתה החבלה באברים אחרים , יתן דמי האברים ההם. ועוד , כי התורה אמרה במאמר כולל , כי כשלא יהיה אסון יענש בממון , ולזה יהיה אמרו עין תחת עין שב אל מה שאמר "ענוש יענש" (לעיל , כב); רוצה לומר , שהוא יענש בממון עין תחת עין. ועוד , כי עונש הגוף ועונש הממון הם עונשין אין התיחסות ביניהם , וראוי שיהיה העונש לפי המרי; ובהיות הענין כן , הנה הדברים אשר יהיה ענשם בגוף אין להם יחס אל הדברים אשר ענשם ממון , כי ההיקש הוא אחד. וכאשר היה זה כן , הנה מן השקר שישתתף בדבר האחד בעינו עונש הגוף ועונש הממון. ולפי שכבר התבאר שבכמו אלו ההיזקין יהיה שם עונש בממון , שנאמר "רק שבתו יתן ורפא ירפא" (לעיל , יט) , הנה הוא בלתי אפשר שיהיה שם עונש גוף גם כן. ולא יקשה בעיניך , איך יתכן שיובן אמרוֹ עין תחת עין - ממון , כי כמו זה הלשון אמרה התורה במה שהוא ממון: אמר בפרשת 'אמור אל הכהנים' "ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש" (וי' כד , יח). ויותר מזה זר מה שאמר אחר זה "השור יסקל וגם בעליו יומת" (להלן , כט) - שהוא בלי ספק ממון , כמו שנבאר בהגיענו שם בגזרת השם. הנה קראה התורה 'מיתה' תתו דמי נפשו , כאמרו "אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו" (להלן , ל). ועוד , כי התורה אמרה "ולא תקחו כפר לנפש רוצח" וגו' (במ' לה , לא) , ולמדנו מזה - לפי מה שהתבאר בשרשים הכוללים (הקדמת רלב"ג לבר' - המקום הששי) - שבמה שהוא למטה מזה יקחו כפר; ולזה יתבאר , שבכמו אלו החבלות יהיה העונש ממון. ואחר שהתישב לנו זה , נשלים באור הענין. אמר , שאם לא יהיה שם אסון (ראה לעיל , כב) , הנה יענש במה שחבל בממון עין תחת עין - רוצה לומר , שיָשׁוּמוּ דמי עין הנִּזק וישלם לו. וזאת השומא תהיה בשיָשׁומו כמה יהיו דמיו אם יִמָכר קודם שנשחת עינו , וכמה יהיו דמיו אם ימכר אחר הִשָחֲתוֹ. וכבר נתבאר במה שקדם (לעיל , יט) , שהוא יתן לו גם כן השבת והרפוי. וכבר יתבאר לך גם כן , שהוא ישלם לו דמי צערו אשר נצטער בזאת ההכאה , מהענין בעצמו וממה שנזכר מזה בתורה. וזה , שהוא ראוי שיְשַלֵם לו זה הצער , כי אתה תמצא האנשים המשתכרים לעשות מלאכה , שכל מה שיגיע יותר במלאכה ההיא מהצער , יותן להם שכירות יותר רב. והנה נזכר זה גם כן בתורה: אמר כויה תחת כויה , והנה אפשר בכויה שלא יגיע בה נזק זולת הצער; כאלו תאמר , שכְּוָאוֹ בשפוד על צפרנו (ראה משנה ב"ק ח , א). ואמר גם כן בקנס האונס "תחת אשר ענה" (דב' כב , כט) - רוצה לומר , שהוא ישלם זה בעבור שציער אותה. וכן יתבאר לך , שהוא ישלם דמי הבֹּשֶת , כי אתה תמצא באנשים אשר ישתכרו לעשות מלאכה , שכל מה שיהיה הבשת בעשיית המלאכה ההיא יותר עצום , יותן להם שכירות יותר רב. וכבר נלמד זה גם כן ממה שאמרה התורה "ושלחה ידה והחזיקה במבושיו וקצותה את כפה" (דב' כה , יא - יב) - והוא עונש ממון , לפי מה שהתבאר מדברינו ; והנה לקחה התורה הפרט אשר יהיה בו בשת , להורות שכבר תקפיד התורה בענין הבשת. ולזה תמצא גם כן , שיענש מוציא שם רע מפני הבשת; כי הוא לא הזיק באופן אחר , ועם כל זה ענשה אותו התורה מאה כסף (ראה דב' כב , יט). ומזה המקום יתבאר לך , כי בשת הוא ממון , לא קנס , כמו שחשבו רבים; ולזה אמרו ז"ל (משנה כתובות ג , ט): משלם בשת ופגם על פי עצמו , ואינו משלם קנס - כבר בארו לך , כי הבשת הוא ממון. ועוד , כי הם אמרו במאמר כולל (שם) , כי כל מי שאינו משלם כמה שהזיק , אינו משלם על פי עצמו; ולפי שהבשת הוא דבר שמשלם בו כמה שהזיק , כי הוא משוער לפי המבייש והמתבייש , הנה הוא יהיה משתלם על פי עצמו , ומה שזה דרכו הוא ממון. ולא יטעך מה שאמרו בראש 'החובל' (ב"ק פד , ב) על ענין הבשת: חסדא חסדא קנסי קא מגבית בבבל - שיורה שהבשת הוא קנס; וזה , כי הבשת הנזכר שם הוא קצוב , לא ישוער לפי המבייש והמתבייש , ומה שזה דרכו הוא קנס. ולזאת הסבה קראנו שלשים של עבד (ראה להלן , לב) 'קנס' , ואעפ"י שעיקרם ממון , לפי שהתורה השותה בזה עבד לעבד (ראה משנה ב"ק ד , ה). וכבר יתבאר לך גם כן ממקומות רבים מהתלמוד שהבשת הוא ממון; ואין הֵנָּה מקום זאת החקירה , כי הוא יותר ראוי בחבורים התלמודיים. והתֵמה מהרב המורה , שכתב שהבשת הוא קנס , ונתן הסבה בהיותו משלם בשת על פי עצמו , לפי שבשעת ההודאה ביישו (מש"ת חובל ה , ו - ח). וזה ממה שאינו ראוי להיות כן , שאם לא היה שם בשת זולת זה הבשת אשר בדברים , היה פטור עליו , כמו שנתבאר בפרק 'החובל' (ב"ק צא , א); רוצה לומר , שהמבייש את חברו בדברים - פטור . וראוי שתדע , כי דמי ולדות הם לבעל , כשהיה חי בשעת נגיפה , כי התורה זכתה לו בהם. אמנם אם נגפוה אחר מיתת הבעל , יהיו דמי הולדות לאשה , לא ליורשי הבעל (ראה מש"ת חובל ד , ג). וכן הענין במי שהיתה מעוברת ואין לה בעל , שדמי הולדות הם שלה. וזה מבואר בנפשו לפי לשון התורה עם מה שהתבאר מהשרשים הכוללים ומהענין בעצמו . ומזה יתבאר , שאם היה בעלה גר ואין לו יורשים , וחבל בה בחיי הגר ומת הגר , הנה יפטר מדמי ולדות , כי נכסיו הם הפקר וכל הקודם בהם זכה (ראה שם; משנה ב"ק ה , ד). ובכאן התבאר , שהחובל בחברו חייב בחמשה דברים: בנזק , אם חבל בו באופן שלא ישוב לענינו הראשון , כמו ששחת עינו או קטע ידו , ובשבת וברפוי ובצער ובבשת. וכבר תהיה החבלה באופן שיתחייב בקצת אלו הדברים זולת קצת; כאלו תאמר , שאם לא היה שם כי אם צער , לא ישלם כי אם צער; ואם לא היה שם כי אם בשת , לא ישלם כי אם בשת , והקש על זה (ראה ב"ק פג , ב ואי'). והנה למדנו ממה שאמר "ולא יהיה אסון ענוש יענש" (לעיל , כב) , שהדבר שיש בענינו מיתת בית דין לא יתכן שיהיה בו עונש ממון , כי עונש הגוף ועונש הממון הם ענינים מתחלפים חלוף רב ולא יתכן שיהיו בנושא אחד. ולזה יתבאר , כי מה שיהיה בו עונש מיתה אם היה מזיד , לא יפול בו עונש ממון אפילו אם היה שוגג , כי ההבדל שיש בין שוגג למזיד אינו אלא לחייבו מיתה או לפטרו (ראה כתובות לז , ב).
ריכוז קישורים