תנ"ך - וכי־יגח שור את־איש או את־אשה ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את־בשרו ובעל השור נקי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְכִֽי־יִגַּ֨ח שׁ֥וֹר אֶת־אִ֛ישׁ א֥וֹ אֶת־אִשָּׁ֖ה וָמֵ֑ת סָק֨וֹל יִסָּקֵ֜ל הַשּׁ֗וֹר וְלֹ֤א יֵֽאָכֵל֙ אֶת־בְּשָׂר֔וֹ וּבַ֥עַל הַשּׁ֖וֹר נָקִֽי: (שמות פרק כא פסוק כח)

טקסט וניקוד:

וְכִי־יִגַּח שׁוֹר אֶת־אִישׁ אוֹ אֶת־אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת־בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי: (שמות פרק כא פסוק כח)

טקסט בלבד:

וכי־יגח שור את־איש או את־אשה ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את־בשרו ובעל השור נקי: (שמות פרק כא פסוק כח)

תיקון קוראים:

וכי־יגח שור את־איש או את־אשה ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את־בשרו ובעל השור נקי: (שמות פרק כא פסוק כח)

תרגום אונקלוס:
וַאֲרֵי יִגַּח תּוֹרָא יָת גֻּברָא אוֹ יָת אִתְּתָא וִימוּת אִתרְגָמָא יִתרְגֵים תּוֹרָא וְלָא יִתאֲכִיל יָת בִּסרֵיהּ וּמָרֵיהּ דְּתוֹרָא יְהֵי זָכָא :

עין המסורה:
וכי - י"א בפרשה: ראה לעיל , ז. סקול - ב': שמ' יט , יג; כא , כח. ולא יאכל - ב': שמ' יג , ג; כא , כח.

מסורה קטנה:
סקול - ב'; ולא יאכל - ב' חמץ.

רש"י:
וכי יגח שור - אחד שור ואחד כל בהמה וחיה ועוף , אלא שדבר הכתוב בהווה. ולא יאכל את בשרו - ממשמע שנאמר סקל (בנוסחנו: סקול) יסקל השור , יודע אני שהוא נבילה , ונבלה אסורה באכילה; אלא מה תלמוד לומר ולא יאכל את בשרו? שאפילו שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה. בהנאה מניין? תלמוד לומר: ובעל השור נקי - כאדם האומר לחברו: יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום; זהו מדרשו (ב"ק מא , א). ופשוטו כמשמעו: לפי שנאמר במוּעָד "וגם בעליו יומת" (להלן , כט) , הוצרך לומר בתם: ובעל השור נקי.

רשב"ם:
סקול יסקל השור - לפי הפשט: ולא יאכל את בשרו לא לנכרי ולא לכלב לאחר שנסקל; ואעפ"י שהנבלה וטריפה כתיב בם "או מכור לנכרי" (דב' יד , כא) , "לכלב תשליכון אותו" (שמ' כב , ל) - אותם מותרים בהנאה. לאחר סקילה - וחכמים פירשו (ראה ב"ק מא , א): משנגמר דינו אסור; אפילו שחטו לאחר גמר דין. ובעל השור נקי - כל זמן שלא הועד בו.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
יגח - מהבנין 'הקל'. וטעם להזכיר או את אשה - בעבור שיש מקומות , שאין מנהג הנשים ללכת אל מקום ששם השוורים , כמו השדות; שלא יחשוב אדם ויאמר: היא הביאה עצמה בסכנה , שיצאה ממנהג המדינה; וזה הפירוש בעבור "והמית איש או אשה" (להלן , כט). וכן טעם "או בן יגח או בת יגח" (להלן , לא) - נער קטון או נערה קטנה; שלא יאמר אדם: למה לא שמרו אבות הנער אותו? כי לולי היותו נער , היה בורח מפניו ונמלט; ובעבור אלה שניהם , בא גם הראשון. וטעם ולא יאכל - אם ישחטנו אדם קודם שיסקל; ויתכן ששחטו אדניו , והוא לא ידע אם נגח. וקדמונינו העתיקו (ראה פסחים כא , ב) , כי כל מקום שכתוב בו 'לא יאכל' הוא אסור בהנאה.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
וכי יגח. הזכיר זאת הפרשה , בעבור "אם עבד יגח השור או אמה" (להלן , לב). זה האיש והאשה - ישראלים. והזכיר האשה ולא עשה כן בפסוק "מכה איש ומת" (לעיל , יב) , כי מנהג הלשון לזכור הנכבד , שהוא הזכר; והוא הדין לנקבה. והזכיר האשה עתה , בעבור שיש מקומות שאין מנהג לצאת חוץ מן העיר לשדה; שלא יערער בעל השור: למה שִנתה המנהג? ובעבור זה כתוב אחריו "או בן יגח או בת יגח" (להלן , לא); כי משפט מכה איש הוא , שיהיה גדול בשנים או קטן. והזכיר הבן והבת שהם קטנים (שם) , שלא יערער בעל השור על האבות , שיהיה עליהם לשמרם. סקל יסקל השור , וטעם לא יאכל את בשרו - כמו הנבלה , שיאכלנה גר שַעַר או נכרי (ראה דב' יד , כא); וקדמונינו אמרו (פסחים כא , ב): כל מקום שנאמר לא יאכל - אסור בהנאה. ובעל השור נקי - מעונש.

ר' יוסף בכור שור:
ולא יאכל את בשרו - אפילו לגוי ואפילו לכלבים , שאסור בהנאה (ראה מכיל' משפטים נזיקין י); ורבותינו דרשו (ראה שם) , שאם שחטו לאחר שניגמר דינו - אסור , מדקאמר: את בשרו , דהוה ליה למימר: 'ולא יהנה ממנו אדם'. ובעל השור נקי - משום דלקמן שנאמר במוּעָד "וגם בעליו יומת" (להלן , כט) , אמר הכא: ובעל השור נקי. ורבותינו דרשו (ב"ק מא , ב): לאסור הנאת עורו; משום דלא אמר למעלה כי אם בשרו , וזה נקי מיותר הוא , דאם שתק הכתוב , פשיטא דהוא נקי , דלא הייתי מחייבו מה שלא חייבו הכתוב - אלא כאדם האומר: יצא זה פלוני נקי מנכסיו (ראה פסחים כד , ד).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וכי יגח שור את איש או את אשה בקרניו , ומת - סקול יסקל השור על יד בית דין , כמו הענין בשאר העונשין הנלוים לזה (ראה משנה סנה' א , ד); עם שבזה יִשלַם מה שכוונה התורה מהתועלת בזאת הסקילה , והוא שישמרו האנשים הבעלי חיים אשר ברשותם באופן שלא יזיקו. ולא יאכל את בשרו - ולא יהנו ממנו , כי האכילה היא מין ממיני ההנאה (ראה פסחים כא , ב; מש"ת מאכלות אסורות ד , כב): והוא מבואר , שלא היה צריך לומר שלא יאכל את בשרו אם היתה הכונה למנוע אכילתו לבד , כי מפני שהוא נסקל אין ספק שהוא אסור באכילה , לפי מה שיתבאר במה שיבא (דב' יד , כא). ולפי שהוא ראוי שיהיה משפט בשרו בזה ומשפט שאר חלקיו משפט אחד , מפני שהוא לא הזיק בבשרו יותר ממה שהזיק בחלבו או בעורו או בקרניו והדומה לזה ממה שהוא חלק מהשור , הנה יהיה השור כולו אסור בהנאה (ראה ב"ק מא , ב; מכיל' משפטים נזיקין י) , כמו שיתבאר מהשרשים הכוללים (רלב"ג הקדמה לבר' , באור המלות , המקום הראשון). וכבר נלמד מזה , שאינו אסור בהנאה אלא בדרך הנאתו , כמו הענין באכילת הבשר , ולזה אמר: לא יאכל את בשרו; והוא שורש כולל לכל האסורים בהנאה (ראה פסחים כד , ב) . ובעל השור יהיה נקי מלשלם ממון כלל (ראה מכיל' משפטים נזיקין י; משנה ב"ק ד , ה). וראוי שתדע , שאחד שור ואחד שאר בעלי חיים שיש ברשותו של אדם (ראה מכיל' משפטים נזיקין י) , ואולם דבר הכתוב בהווה (ראה משנה ב"ק ה , ז). וזה מבואר , כי הכונה בזה היא לשמור הבעל חיים שהוא ברשות האדם שלא ימית האנשים. וכן הוא מבואר , שאחד נגיחה ואחד נשיכה או רביצה או בעיטה או נגיפה (ראה ב"ק ב , ב; מכיל' משפטים נזיקין יב) , כיון שכונתו להזיק , כמו הענין בנגיחה; וזה מבואר בנפשו מהשרשים הכוללים (רלב"ג הקדמה לבר' , באור המלות , המקום הראשון). והנה אין השור חייב מיתה עד שיתכוין להזיק לנפש אדם (משנה ב"ק ד , ו); וזה יתבאר ממה שאמר אחר זה "ואם שור נגח הוא מתמול שלשום והועד בבעליו" (להלן , כט) - וזה אמנם יִשְלַם כאשר יכוין להזיק לאדם. אמנם , אם נתכוון להזיק לבהמה והזיק לאדם , הנה יהיה הזקו לו במקרה; ומה שזה דרכו , הנה לא יתכן שִשלם בו הֶעָדָה , כי הוא לא יגיע אלא על המעט , וזה מבואר מאד. וראוי שתדע , כי השור שלא נגח מעצמו , אבל הקניטוהו אנשים והגיחוהו , לא יתחייב מיתה , שנאמר: כי יגח - שיהיה נוגח מעצמו , ולא שיגיחוהו (ראה משנה ב"ק ד , ד). וכן הענין אם נגח שור אחר , שאם הגיחוהו , הנה הבעלים פטורים (ראה מש"ת נזקי ממון ו , ה). והוא מבואר , שאין גומרין דינו של שור אלא בפניו , כי אז יתברר לבית דין שזהו השור שהמית (ראה ב"ק מה , א). וראוי גם כן שיהיה גמר דינו בפני בעליו , כי אליו מגיע הנזק , והוא יטעון מה שאפשר לו מהזכות על שורו (ראה מש"ת נזקי ממון י , ו); ואם לא היו שם הבעלים , אולי יסקל השור ולא במשפט. ועוד , כי התורה אמרה "והועד בבעליו" (להלן , כט) - הנה כבר הקפידה התורה שתהיה ההעדה בפני בעליו , כדי שיטעון על זה מה שאפשר לו , וכן ראוי שיהיה הענין בגמר דינו. ולזאת הסבה יתבאר , שאם קדם האדם ושחטו קודם גמר דינו , שהשור הוא מותר באכילה , לפי שלא יתכן שיגמר דינו אחר זה; ועוד , שהתורה אמרה: סקול יסקל השור - שיהיה שור בעת שיגמר דינו לסקלו , וזה איננו שור. ואמנם אם שחטו אַחַר שנגמר דינו , הרי הוא אסור בהנאה , ומי שיאכל מבשרו כזית - לוקה , כי גמר דינו אוסרו בהנאה , לא סקילתו; וזה מבואר מאד (ראה משנה ב"ק ד , ח). והוא מבואר מצד הענין , שהשור שאין לו בעלים יסקל גם כן , כשהמית את האדם , כי הכונה היתה בזאת המצוה לסלק ההזקים הממיתים האנשים; ולא יצטרך לגמר דינו בפני בעליו , כי אין לו בעלים (ראה שם ד , ז). ואם היה השור טרפה , אינו נסקל , שנאמר: השור יסקל וגם בעליו יומת; רוצה לומר שהשור יומת , והנה השור הטרפה הוא חשוב כמת , ואי אפשר שיומת על יד בית דין . ואם היה בעל השור טרפה , הנה השור אינו נסקל; שהרי בעל השור , אם המית - פטור , מפני שהוא חשוב כמת , והתורה אמרה "מכה איש ומת מות יומת" (לעיל , יב). ועוד , שהיא עדות שאי אתה יכול להזימה , וכל עדות שאי אתה יכול להזימה אינה עדות (ראה סנה' עח , א) , כמו שיתבאר במה שיבא.
ריכוז קישורים