תנ"ך - ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה השור יסקל וגם־בעליו יומת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאִ֡ם שׁוֹר֩ נַגָּ֨ח ה֜וּא מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֗ם וְהוּעַ֤ד בִּבְעָלָיו֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְרֶ֔נּוּ וְהֵמִ֥ית אִ֖ישׁ א֣וֹ אִשָּׁ֑ה הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם־בְּעָלָ֖יו יוּמָֽת: (שמות פרק כא פסוק כט)

טקסט וניקוד:

וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם־בְּעָלָיו יוּמָת: (שמות פרק כא פסוק כט)

טקסט בלבד:

ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה השור יסקל וגם־בעליו יומת: (שמות פרק כא פסוק כט)

תיקון קוראים:

ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה השור יסקל וגם־בעליו יומת: (שמות פרק כא פסוק כט)

תרגום אונקלוס:
וְאִם תּוֹר נַגָּח הוּא מֵאֶתמָלִי וּמִדְּקַמוֹהִי וְאִתַּסהַד בְּמָרֵיהּ וְלָא נַטרֵיהּ וְיִקטוֹל גְּבַר אוֹ אִתָּא תּוֹרָא יִתרְגֵים וְאַף מָרֵיהּ יִתקְטִיל :

עין המסורה:
מתמל - ד' חסר (בלישנא): בר' לא , ה; *שמ' כא , כט; *דב' ד , מב; יט , ד.

מסורה גדולה:
תמל ד' חס' כי איננו אלי כתמל שלשם ואם שור נגח הוא לנס שמה דאז יבדיל וזה דבר.

מסורה קטנה:
מתמל - ד' חס'; והועד - ל'.

רש"י:
מתמל שלשם - הרי שלש נגיחות. והועד בבעליו - לשון התראה בעדים , כמו "העד העיד בנו האיש" (בר' מג , ג). והמית איש וגו' - לפי שנאמר "כי יגח" (ראה לעיל , כח) , אין לי אלא שהמיתו בנגיחה; המיתו בנשיכה , דחיפה , בעיטה , מניין? תלמוד לומר: והמית. וגם בעליו יומת - בידי שמים; יכול בידי אדם? תלמוד לומר: "מות יומת המכה רוצח הוא" (במ' לה , טז) - על רציחתו אתה הורגו , ואי אתה הורגו על רציחת שורו (ראה כתובות לז , ב).

רשב"ם:
וגם בעליו יומת - בידי שמים; ואם יתן כופר , פטור ממיתה בידי שמים.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
מתמול שלשום - קודם אותו היום. ואין לו צורך לפירוש הגאון (ראה רס"ג תורה להלן , לו) , שאמר שטעמו , שיועד בבעליו שלשה פעמים. והועד - אזהרה בעדים כשרים. ומעתיקי הדת אמרו (ראה מכיל' משפטים נזיקין י) , כי גם בעליו יומת - שהיא מיתה בידי שמים; ונכון הוא , כי אין כופר למומתים בבית דין. גם יתכן להיותו כמו "עין תחת עין" (לעיל , כד) - כי חייב הוא שיומת אם לא יתן פדיון נפשו.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ואם. אין ספק , כי אין כפר למומתי בית דין; על כן אמרו הקדמונים (ראה מכיל' משפטים נזיקין י) , כי זה יומת - מיתה בידי שמים. והנה יהיה זה יומת , לפי דעתי , כמו "עין תחת עין" (לעיל , כד); שהוא ראוי שיומת , אם לא יתן כפר נפשו. וכל זה בעבור שהוא כתוב יומת.

ר' יוסף בכור שור:
ואם שור נגח הוא מתמול שלשום - כגון שהוחזק נגח משתים או שלש פעמים , למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה (ראה משנה ב"ק ב , ד). והועד בבעליו - שהֻתרוּ והוּעדוּ לשמרו; והוא לא שמרו , והמית בפשיעתו. השור יסקל - כמו אותו שלמעלה. וגם בעליו יומת - לפי הפשט , פעמים שהוא חייב מיתה , כגון: הניח אותו לילך , לדעת , כדי שיהרוג אדם שהוא שונא , והורגו , אז חייב מיתה; דהוה ליה כמי שהרגו בידים , כמאן דאשקיל עליה בידקא דמיא (ראה סנה' עז , ב). ולפי הפשט נראה , שאם ירצו היורשים , ימות , ואם ירצו , יקחו דמים.

רמב"ן:
וגם בעליו יומת - קבלו רבותינו (מכיל' משפטים נזיקין י) , שהיא מיתה בידי שמים; וכמוהו "והזר הקרב יומת" (במ' א , נא); "ומתו בו כי יחללוהו" (וי' כב , ט). וראיתי , שלא בא בתורה בחייבי מיתות בית דין 'יומת' בלבד , אבל "מות יומת" נאמר בכולן; ואין טענה מ"ומכה אדם יומת" (וי' כד , כא) , ולא משבת (שמ' לה , ב) ונביא המסית (דב' יג , ו) - שכבר פורש בהם במקום אחר. ולא ידעתי טעם לתרגומו של אנקלוס , שאמר: "יתקטיל"; ואולי ירצה לומר , כי ראוי הוא שיהרג , אלא שיש עליו כפר. או רצה לפרש , שאמר הכתוב: וגם בעליו יהרג כאשר נהרג האיש המנוגח , כי "יומו יבא... או במלחמה ירד ונספה" (ש"א כו , י) , לא ינקה יי' אותו (ע"פ שמ' כ , ז); רצה ללמד , שהוא חייב בידי שמים למות ביד הורג , לא מיתת עצמו , כענין "והרגתי אתכם בחרב" (שמ' כב , כג). ואמר עוד אנקלוס בפסוק "והזר הקרב יומת" (במ' א , נא): "יתקטיל" , כי היה סובר כדברי רבי עקיבא; שאמרו (סנה' פד , א): הזר ששמש במקדש - רבי עקיבא אומר: בחנק.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ואם שור נגח הוא מתמול שלשום , והועד - בבית דין , כי שם לבד יהיה העדות - והיה זה העדות בפני בעליו , רוצה לומר , שכבר נגח היום ותמול שלשום (ראה ב"ק כד , א); הנה אם לא ישמרנו בעליו אחר זה , והמית איש או אשה - השור יסקל על יד בית דין , וגם בעליו יומת. וראוי שתדע , שאין זאת המיתה בבית דין , כי כבר הקפידה התורה ברוצח המומת על יד בית דין שיזיד על רעהו ויערים בהריגתו (ראה לעיל , יד) , ולזה לא יתכן שיהיה העונש יותר גדול כשהרגה בהמתו את האדם; רוצה לומר , שיומתו בזולת הזדה על רעהו ובזולת הערמה על הריגתו . ועוד , כי כבר בארה התורה שלא יֵעתק דין מה שיש בענינו עונש מיתה אצל עונש ממון: אמרה "ולא תקחו כופר לנפש רוצח... לנוס אל עיר מקלטו" (במ' לה , לא - לב); ולפי שבזה המקום נעתק העונש אל ממון , הוא מבואר שאין זאת המיתה על יד בית דין; ולזה הסכימו במכילתא שזאת המיתה היא בידי שמים , והכֹּפר הוא כפרה לה (ראה מכיל' משפטים נזיקין י). ויתכן גם כן , שיהיה אמרו וגם בעליו יומת - כאלו אמר שישלם נפש תחת נפש; וזה יהיה בשיתן דמי הנהרג , אם ישימו יורשי הנהרג כֹּפר עליו , ואז יתן פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו לפי ערך הנהרג (ראה ב"ק מ , א). ואמנם אמר אם כפר יושת עליו - שאם רצו היורשים למחול לו הכפר , הרשות בידם. ולפי שהוא חוטא בזה הענין , מפני שלא שמר שורו המוּעָד כראוי , הנה יהיה הכופר כפרה על זה החטא , ולזה יהיה דינו דין הכפרה לכל הדברים; רוצה לומר , שאם מת בעל השור קודם שיתן הכופר , הנה היורשים פטורים ממנו , לפי שאין כפרה לאחר מיתה; וכן אם לא היה בעל השור ראוי לכפרה , כמו שהיה קטן או שוטה (ראה שם). וכבר מצאנו שהכפר הוא לכפר על הנפש: אמר בפרשת 'כי תשא': "ונתנו איש כופר נפשו" וגו' (שמ' ל , יב) , וסוף הענין: "לכפר על נפשותיכם" (שם , טו). ולזה הוא מבואר , שדין הכפר הנזכר בכאן הוא דין הכפרה , לא דין הממון , כי לא יתכן לקחת ממון תמורת נפש אם לא על צד הכפרה (ראה ב"ק שם).
ריכוז קישורים