תנ"ך - אם־בגפו יבא בגפו יצא אם־בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִם־בְּגַפּ֥וֹ יָבֹ֖א בְּגַפּ֣וֹ יֵצֵ֑א אִם־בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ: (שמות פרק כא פסוק ג)

טקסט וניקוד:

אִם־בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם־בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ: (שמות פרק כא פסוק ג)

טקסט בלבד:

אם־בגפו יבא בגפו יצא אם־בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו: (שמות פרק כא פסוק ג)

תיקון קוראים:

אם־בגפו יבא בגפו יצא אם־בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו: (שמות פרק כא פסוק ג)

תרגום אונקלוס:
אִם בִּלחוֹדוֹהִי יֵיעוֹל בִּלחוֹדוֹהִי יִפּוֹק אִם בְּעֵיל אִתְּתָא הוּא וְתִפּוֹק אִתְּתֵיהּ עִמֵיהּ :

עין המסורה:
אם - י"ב פסוקים 'אם אם' (בראשי פסוקים ובאמצעם): *שמ' כא , ג; כב , ב , ז , יד , כב; *במ' יד , ל; יר' מט , ט; עמ' ג , ו; תה' כז , ג; קלב , ג; איוב ו , יב; כז , ד.

מסורה קטנה:
אם - י"ב פסוק' אם אם.

רש"י:
אם בגפו יבא - שלא היה נשוי אשה , כתרגומו: "אם בלחודוהי". ולשון בגפו - בכנפו; שלא בא אלא כמות שהוא יחידי בלבושו , בכנף בגדו. בגפו יצא - מגיד שאם לא היה נשוי מתחילה , אין רבו מוסר לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים (ראה קידושין כ , א). ואם (בנוסחנו: אם) בעל אשה ישראלית הוא , ויצאה אשתו עמו - וכי מי הכניסה , שתצא? אלא מגיד הכתוב , שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו (ראה מכיל' משפטים נזיקין א).

רשב"ם:
אם בגפו יבא בגפו יצא - כולל ואחר כך מפרש: אם בגפו - לבדו יכנס בבית אדוניו , שאין לו אשה עדיין שתיכנס עמו; או אפילו אדוניו יתן לו אשה , מכל מקום יצא בגפו , שהאשה שנתן לו אדוניו תהיה לאדוניה. ועתה מפרש כיצד: שאם בעל אשה הוא , אז לא יצא בגפו , אלא תצא אשתו עמו , אבל אם אדוניו יתן לו אשה וגו' , כמו שנכנס בגפו כן יצא בגפו. ובשפחה כנענית שמסר לו אדוניו מדבר (ראה מכיל' משפטים נזיקין ב).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
יצא בגפו - כמו 'גופו'; וקרוב מהם "על גפי מרומי קרת" (מש' ט , ג). והטעם: בגופו יעבד , ובו בא אל בית אדוניו לבדו , לא עם גוף אחר - בעבור שיזכיר ויצאה אשתו עמו. והזכיר אם בגפו יבוא - בחלקי הדברים , בעבור הבא אחריו.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
אם. יש אומרים: בגפו - כמו 'בגופו'; ומצאנו "גופת שאול" (דה"א י , יב) , ומשקלי השמות משתנים. ואחרים אמרו (ראה השרשים: 'גף'; רש"י): כמו 'כנף'; לשון תרגום: "וגפין" (דנ' ז , ד). כאילו אמר 'בכנף בגדו לבדו'. ואינו מטעם העניין , כי אין ראוי להיות פירושו , רק: שאין גוף אחר תלוי על גבו; והנה יהיה כמו "על גבי חרשו חורשים" (תה' קכט , ג). אמר הגאון: הוצרך הכתוב לומר אם בגפו יבא בגפו יצא - וכאשר אמר "יצא לחפשי" (לעיל , ב) - בעבור דבר אשתו , שהוא צריך לומר אם בעל אשה הוא. ואחר שאין אשה ישראלית נמכרת בגניבתה בבית דין , מה טעם לומר ויצאה אשתו עמו? להודיע , כי הקונה עבד עברי צריך לפרנס את אשתו , ותעמוד עמו עד שיצאו יחד.

ר' יוסף בכור שור:
אם בגפו יבא - בגופו לבדו , בלא אשה; כמו "גופת שאול" (דה"א י , יב). בגפו יצא - כל עומת שבא , כך ילך (ע"פ קה' ה , טו); כדפריש ואזיל , שאם אדוניו יתן לו אשה - שימסור לו שפחה כנענית , שיוליד ממנה בנים שיעבדוהו , היא ובניה נשארים בעבדות האדון , והוא יצא כשבא. ואם בעל אשה הוא בשעת מכירה , שהיה לו אשה ישראלית כשנמכר , ונכנסו שניהם בעבודתו בשביל פרנסתם - לא היא ולא בניה תשאר , אלא כמו שנכנסה עמו כך תצא עמו.

רמב"ן:
ויצאה אשתו עמו - כתב רבנו שלמה: וכי מי הכניסה , שתצא? אלא מגיד , שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו. ומדרש חכמים הוא (מכיל' משפטים נזיקין א); והכניסו עמה הבנים מכתוב אחר , שאמר "ויצא מעמך הוא ובניו עמו" (וי' כה , מא). ולא נתברר לי בדין הזה , אם מעשה ידי האשה והבנים לאדון כל הימים אשר יזון אותם. והנראה בעיני , שהוא נכנס במקום הבעל , כי חמלה התורה על האשה והבנים שחייהם תלויים להם מנגד (ע"פ דב' כח , סו) , מצפים לידי הבעל , ועתה שנמכר יֹאבדו בצרתם; ולכן צוה את האדון , אשר הוא לוקח מעשה ידיו , להיות להם במקומו. ואם כן לא יהיה על האדון רק חיוב הבעל בלבד , יקח מעשה ידיהם כאשר יעשה הבעל ויזון ויפרנס; וזהו לשון ויצאה אשתו עמו , כי היתה אשת העבד עם בעלה כשפחה לאדניו , שהרי מעשה ידי שניהם שלו והוא חייב במזונותם , אין ביניהם אלא שהרשות ביד האשה ללכת לנפשה; וכן הבנים: אינו חייב להם במזונות אלא בקטנן , בזמן שהאב מצֻווה , או נוהג , לזון אותם. וכן פירש רבנו שלמה במסכת קדושין (כב , א). וכל זה חמלה מאת האלהים עליהם ועל העבד , שלא ימות בצערו בהיות עמלו בבית נכרי ובניו ואשתו יהיו נעזבים. ואעפ"י שלא היה הוא מחויב במזונותם מדין התורה , כמו שמתבאר בתלמוד בכתובות (מט , א - ב); אבל כיון שדרך כל הארץ לפרנס אדם אשתו ובניו הקטנים , צוה האל ברחמיו להיות הקונה כאב רחמן להם. וכונת חכמים ב'בניו' - הבנים והבנות (ראה קידושין כב , א). וראיתי במכילתא (מכיל' משפטים נזיקין א): יכול שיהא חייב במזונות ארוסה ושומרת יבם? תלמוד לומר: אשתו - להוציא שומרת יבם , שאינה אשתו; עמו - להוציא ארוסה , שאינה עמו. וגם זה ראיה לדין שאמרתי: כי אין מנהג הארוסה ושומרת יבם לסמוך על האיש , ולכן לא הטילה התורה מזונותן על האדון; ואפילו אם נתחייבו היבם והארוס לזון אותם מן הדין בזמן הידוע בתלמוד (ראה כתובות נז , א - ב) , הוא עליו כשאר חובותיו , ולא נתחייב בהן האדון. ושוב מצאתי במכילתא אחריתי דרבי שמעון (מכשב"י משפטים כא , ג): אם בעל אשה הוא - מה הוא חייב במזונותיו , אף אשתו ובניו חייב במזונותיהן; עדין אני אומר: אשה ובנים שהיו לו עד שלא לקחוֹ רבו - חייב במזונותיהן , שמתחלה לא לקחוֹ אלא על מנת כן; אבל אשה ובנים שהיו לו משלקחו רבו , לא יהא רבו חייב במזונותיהן? תלמוד לומר: אם בעל אשה הוא וגו' - שתי נשים כאן: אחת עד שלא לקחו רבו , ואחת משלקחו רבו. יכול אפילו היה לו ארוסה ושומרת יבם? - הוא אינו חייב במזונותיהן , רבו חייב במזונותיהן!? הן , אשתו ובניו יוכיחו , שהוא אין חיב במזונותיהן ורבו חיב במזונותיהן; תלמוד לומר: ויצאה אשתו עמו - אשה שהיא עמו , יצאה זו שאינו עמו. יכול אפילו התחללה והיתה לו , אלמנה לכהן גדול , גרושה וחלוצה לכהן הדיוט? תלמוד לומר: ויצאה אשתו עמו - אשה שראויה להתקיים עמו , יצאה זו וכו'. יכול אפילו נשא אשה שלא מדעת רבו? תלמוד לומר: הוא - מה הוא מדעת רבו , אף אשתו מדעת רבו. יכול יהא מעשה בניו ובנותיו - של רבו? ודין הוא: מה עבד כנעני , שאין רבו חייב במזונותיו , מעשה בניו ובנותיו של רבו , עבד עברי שרבו חייב במזונותיו , אין דין שיהא מעשה בניו ובנותיו של רבו? תלמוד לומר: הוא - הוא מעשה ידיו של רבו , ואין מעשה בניו ובנותיו של רבו; ויצאה אשתו עמו - אל תפרישנו מאשתו , אל תפרישנו מבניו. עד כאן הבריתא הזו. ועדין אני אומר , שאם רצו אשתו ובניו לזון משל אדון - הוא לוקח מעשה ידיהם , כמו שכתבתי; ולא באו למעט בבריתא הזו אלא שאינם שלו כדין עבד כנעני , וכדין העבד עצמו , אלא יכולין הם לומר: אין אנו ניזונין ואין אנו עושין. ונתחדש לנו מן הבריתא הזו , שאם נשא אשה שלא ברצון אדוניו , אינו חייב במזונותיה ולא במזונות ולדיה; שכיון שברשות אדוניו למסור לו שפחה כנענית , אינו חייב במזונות הישראלית הזו. ודרשו עוד (ראה מכשב"י שם) ממלת עמו - שלא תפרישנו מאשתו ומבניו; לומר , שאין רבו יכול לומר לו: עם השפחה שמסרתי לך תתיחד ותישן בלילה , ולא עם אשה הישראלית; אלא הרי הדבר ברשות העבד.

רלב"ג - ביאור המילות:
בגפו - הרצון בו: בגופו , שבא יחידי. או יהיה בגפו - בכנפו , והרצון בו: כנף כסותו; כאלו יאמר , שבא יחידי , לא הביא עמו דבר זולת כסותו , כטעם "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" (בר' לב , יא).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
אם יכנס העבד בבית האדון בגופו לבד , רוצה לומר: שאין לו אשה , הנה יצא בגופו לבד; כי אין בידו לקחת אשה בעודו תחת אדניו אם לא ברצון אדניו (ראה תו"כ בהר פרק ז , ג) , כי האדון הוא חייב במזונות אשתו ובניו , כמו שיתבאר. ואם בעל אשה הוא בהכנסו בבית אדניו - ויצאה אשתו עמו , כי היא תכנס גם כן בבית האדון להזון , וכן הענין בבניו; רוצה לומר , שהאדון חייב במזונותיהם , כמו שאמר בפרשת 'בהר סיני' "ויצא מעמך הוא ובניו עמו" (וי' כה , מא; ראה מכיל' משפטים נזיקין א). ומזה המקום יתבאר , שהאב חייב במזונות בניו הקטנים עד שש שנים לכל הפחות. וזה , כי ידמה שהאדון חייב במזונות אשת העבד , להיות העבד חייב במזונותיה; והוא ראוי שלא תפסיד אשתו מזונותיה אשר נתחייב לה מפני היותו נמכר בגנבתו , או מפני היותו מוכר עצמו. ולזאת הסבה היה ראוי גם כן שיהיה האדון חייב במזונות בניו , רוצה לומר: מפני היות העבד חייב במזונותיהם . ולפי שזה השעור שימָכר העבד הוא שש שנים , הנה נלמד מזה שהאדם חייב במזונות בניו עד שש שנים לכל הפחות (ראה כתובות סה , ב). ואולם אחר זה הנה הוא ספק אם הוא חייב אם לא , ולא נוכל להכריחו על זה מזה הצד אם לא מצד הצדקה; כי מזה הצד נוכל לכופו על זה אם היה ראוי לעשות כמו זאת הצדקה , כמו שיתבאר בדיני הצדקה (ראה כתובות מט , ב).
ריכוז קישורים