תנ"ך - כי יגנב־איש שור או־שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע־צאן תחת השה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֤י יִגְנֹֽב־אִישׁ֙ שׁ֣וֹר אוֹ־שֶׂ֔ה וּטְבָח֖וֹ א֣וֹ מְכָר֑וֹ חֲמִשָּׁ֣ה בָקָ֗ר יְשַׁלֵּם֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְאַרְבַּע־צֹ֖אן תַּ֥חַת הַשֶּֽׂה: (שמות פרק כא פסוק לז)

טקסט וניקוד:

כִּי יִגְנֹב־אִישׁ שׁוֹר אוֹ־שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע־צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה: (שמות פרק כא פסוק לז)

טקסט בלבד:

כי יגנב־איש שור או־שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע־צאן תחת השה: (שמות פרק כא פסוק לז)

תיקון קוראים:

כי יגנב־איש שור או־שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע־צאן תחת השה: (שמות פרק כא פסוק לז)

תרגום אונקלוס:
אֲרֵי יִגנוֹב גְּבַר תּוֹר אוֹ אִמַר וְיִכְּסִנֵיהּ אוֹ יְזַבְּנִנֵיהּ חַמשָׁה תוֹרִין יְשַׁלֵים חֲלָף תּוֹרָא וְאַרבַּע עָנָא חֲלָף אִמְרָא :

עין המסורה:
יגנב - ב' (חד חסר וחד מלא): שמ' כא , לז; מש' ו , ל.

מסורה קטנה:
וטבחו - ל'.

רש"י:
חמשה בקר וגו' - אמר רבן יוחנן בן זכאי (ב"ק עט , ב): חס המקום על כבודן של בריות: שור , שהולך ברגליו ולא נתבזה בו הגנב לנושאו על כתפו , משלם חמשה; שה , שנשאו על כתפו ונתבזה בו , משלם ארבעה. [אמר רבי מאיר (ראה תנח' נח , ד): בא וראה כמה גדול כחה של מלאכה , שור , שבטלוֹ ממלאכתו - חמשה , שה , שלא בטלוֹ ממלאכתו - ארבעה]. תחת השור , תחת השה - שנאן הכתוב , לומר לך שאין מדת תשלומי ארבעה וחמשה נוהגת אלא בשור ושה בלבד (ראה ב"ק סז , ב).

רשב"ם:
חמשה בקר - אמרו חכמים (ב"ק עט , ב): שור , שביטלו ממלאכתו - חמשה.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ישלם ארבע צאן - אולי יפחד. ואם היו חיים , ישלם שנים (ראה שמ' כב , ג) , שיתכן שיעשה תשובה להשיב הגנבה. ועונש השור חמוּר בעבור שני דברים: האחד - כי גניבת השה קלה , והוא ישאנו בסתר; והשני - כי בשור יחרוש האדם , ובהִגָנב שורו יזיקנו רב.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
כי יגנב - אמר רבי ישועה: הוסיף השם על עונש השור יותר מהשה , כי לא יוכל להסתיר השור כמו השה; ולא יוכל לגנבו , רק הָרָגיל יותר באומנות הגנבה. והגאון אמר: בעבור הנזק שיבא לבעל השור יותר מהשה , כי בו יחרוש.

ר' יוסף בכור שור:
חמשה בקר - לפי שעמל בו וגדלו וטרח בו , ומבטלו ממלאכתו , קנסו הכתוב כל כך; ועוד , דאדם ניחא ליה במה שגידל טפי מדבר אחר הרבה. וכן צאן , אלא שאין בו ביטול מלאכה , פיחת אחת , וכן אמרו רבותינו (ראה ב"ק עט , ב); וגם לפי שנשא הצאן על כתיפו , מה שאין בשור כן , פיחת אחת. ואפילו לא גדלו , שקנאו היום או אתמול , לא חילק הכתוב; וגם דבר זה , שעושה אחת , ומן האחת יעמוד ארבעה או חמשה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה - והנה החמירה התורה בשור ושה יותר משאר הנגנבים , לקלוּת העשוֹת הגנבה הזאת , כי אלו הבהמות דרכן שיעמידון בשדות וביערים לרעות , ויקל מפני זה לגנבם ולטבוח אותם ולאכלם; וכן יקל למכרם , לרֹב התועלת אשר בענינם , מה שאין כן בבהמה טמאה. והנה הבקר , שיש בו בטול מהמלאכה , היה ענשו יותר גדול (ראה מכיל' משפטים נזיקין יב). והנה לא יתחייב בזה העונש אם לא מכרו כולו , אבל אם שייר בו קצת - פטור , שנאמר: וטבחו או מכרו - לא שימכר קצתו. ובכלל , הנה הטביחה והמכירה הם בנושא אחד; ולזה הוא מבואר , שאם שייר בו מה שאינו נכלל בטביחה , כמו גִזותיו - הנה הוא חייב (ראה ב"ק עח , ב). ואחד האיש ואחד האשה , אלא שדבר הכתוב בהוה (ראה משנה ב"ק א , ג) ; ואולם אמר איש - להוציא את הקטן , לפי שאינו בן דעת , והוא הדין לחרש ושוטה (ראה שם ח , ד) . והנה הגנבה תֵאמר על מה שיצא מרשות הבעלים , כי מה שהוא ברשותם לא נגנב; ולזה הוא מבואר , שאם גנב שור או שה והוא עדיין ברשות הבעלים , שלא הגביה אותם באופן שיקנה אותם , הנה אם טבח או מכר - פטור מתשלומי ארבעה וחמשה , כי לא גנב אותם עדיין בעת שטבח או מכר (ראה שם ז , ה). ואם גנב עגל ונעשה שור , או טלה ונעשה איל , ואחר כך טבח ומכר - פטור מתשלומי ארבעה וחמשה , שנאמר: וטבחו או מכרו - שיהיה מה שטבח או מכר הוא מה שנגנב בעינו; ואולם זה אינו מה שגנב , כי כבר נשתנה ונתחדש לו שם אחר (ראה ב"ק סה , ב). ואם טבחו או מכרו על ידי שליח , הרי הוא כאלו טבחו או מכרו הוא בעצמו; כי כבר יֵאמר שעשה האדם דבר מה , כאשר עשה אותו על ידי שלוחו. וכן אם פרעו בחובו או נתנו - הרי הוא כאלו מכרו (ב"ק עח , ב; עט , א). כי הנותן , נותן לתקות גמול; ועוד , כי ה'מכירה' תֵאמר על המתנה: אמר "חנם נמכרתם" (יש' נב , ג); "כי נמכרנו אני ועמי" (אס' ז , ד) . והנה , אם חתך אבר מאבריו ואחר כך מכרו , הנה זה ספק אם הוא שיור אם לא (ראה ב"ק עח , ב). וזה , כי מפני שבטביחה לא יוּתַר זולת מה שמכר , ידמה שאין זה שיור; ולפי שבטביחה נשלם לו שהמית כל אבריו , ואין הענין כן במכירה , הנה ידמה שיהיה זה שיור; והנה המוציא מחברו - עליו הראיה. וכן אם מכרו חוץ ממלאכתו , או חוץ משלשים יום שתהיה מלאכתו שלו - גם זה ספק אם הוא שיור (ראה שם). וזה , כי אינו שיור בגוף הבהמה , שהרי מכרה כולה ; אבל הוא שיור ביחס אל הטביחה , כי אחר הטביחה לא תהיה לו בו מלאכה; ולזה יהיה המוציא מחברו - עליו הראיה. והנה , אם גנב אדם שור או שה או זולת זה מבית הגנב - פטור מתשלומי כפל ומתשלומי ארבעה וחמשה , שנאמר "וגוּנב מבית האיש" (שמ' כב , ו) - ולא מבית הגנב , כי אינו איש ואדון לזה הדבר הנגנב (ראה משנה ב"ק ז , א; ב"ק סט , ב). ומזה יתבאר גם כן , שהגונב להקדש - פטור מאלו העונשין , שנאמר "וגוּנב מבית האיש" - ולא מבית הקדש (ראה משנה ב"מ ד , ט; ב"ק עו , א). וכן הגונב לנכרי , שנאמר "ישלם שנים לרעהו" (שמ' כב , ח; ראה מכיל' משפטים נזיקין טו); וכבר נלמד זה גם כן מדין נגיפת השור הסמוך לזה הדין (ראה לעיל , לה) , שאינו נוהג כי אם ברעהו. וראוי שתדע , כי האדם יקנה הדבר שאינו שלו כשנתיאשו הבעלים ממנו , כמו שיתבאר במה שיבא אצל דיני האבדה (דב' כב , א - ג). והנה מפני זה לא תועיל המכירה שימכר לפני יאוש בעלים , ועם כל זה חייבתהו התורה עליה , שנאמר: וטבחו או מכרו - בעת שיתחייבו בו על הטביחה , יתחייבו בו על המכירה; וכל שכן שיתחייב על המכירה אם מכרוֹ אחר יאוש בעלים , כי אז תקָרא 'מכירה' על דרך האמת (ראה ב"ק סח , א - ב). ואם לקח אדם מהגנב קודם יאוש בעלים , ונגנב ממנו , הנה איננו "איש" (שמ' כב , ו) לזה הדבר הנגנב , ולזה לא יתחייב הגנב ההוא באלו העונשין , כמו שיתבאר ממה שקדם (ראה ב"ק סח , א).
ריכוז קישורים