תנ"ך - אם־המצא תמצא בידו הגנבה משור עד־חמור עד־שה חיים שנים ישלם: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִֽם־הִמָּצֵא֩ תִמָּצֵ֨א בְיָד֜וֹ הַגְּנֵבָ֗ה מִשּׁ֧וֹר עַד־חֲמ֛וֹר עַד־שֶׂ֖ה חַיִּ֑ים שְׁנַ֖יִם יְשַׁלֵּֽם: ס (שמות פרק כב פסוק ג)

טקסט וניקוד:

אִם־הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד־חֲמוֹר עַד־שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם: ס (שמות פרק כב פסוק ג)

טקסט בלבד:

אם־המצא תמצא בידו הגנבה משור עד־חמור עד־שה חיים שנים ישלם: ס (שמות פרק כב פסוק ג)

תיקון קוראים:

אם־המצא תמצא בידו הגנבה משור עד־חמור עד־שה חיים שנים ישלם: ס (שמות פרק כב פסוק ג)

תרגום אונקלוס:
אִם אִשׁתְּכָחָא תִשׁתְּכַח בִּידֵיהּ גְּנֻבתָּא מִתּוֹר עַד חֲמָר עַד אִמַר אִנוּן חַיִין עַל חַד תְּרֵין יְשַׁלֵים :

מסורה קטנה:
עד - חמור - ל'.

רש"י:
ואם (בנוסחנו: אם) המצא תמצא בידו - ברשותו (ראה מכיל' משפטים נזיקין יג) , שלא טבח ולא מכר. משור ועד (בנוסחנו: עד) חמור - כל דבר בכלל תשלומי כפל , בין שיש בו רוח חיים בין שאין בו רוח חיים , שהרי נאמר מקרא אחר: "על שה ועל (בנוסחנו: על) שלמה ועל (בנוסחנו: על) כל אבדה... ישלם שנים לרעהו" (להלן , ח; ראה ב"ק סב , ב). חיים שנים ישלם - ולא ישלם לו מתים (ראה מכילתא שם) , אלא חיים או דמי חיים.

רשב"ם:
אם המצא תמצא בידו - שלא מכרו (ראה שמ' כא , לז) , חיים - שלא טבחו (ראה שם) , אז שנים ישלם , ולא ארבעה וחמשה (ראה שם).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ואם בעל הבית הרגו ביום , יאמר לו: הנה בני אדם עוברים ונמצאים בכל מקום; למה לא הראיתם שהיה חותר?! וטעם שלם ישלם - שב אל הגנב החי , שאמר בעדו: שלם ישלם שור. ונמכר - בית דין ימכרנו. והיה נתכן להמכר כדי גניבתו , לולי שהיא קבלה ביד אבותינו (ראה קידושין יח , א) , כי לא ימכר עד שתהיה גנבתו כנגד שומתו. גם הוא הנכון והאמת.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
אם. זה הפסוק כולל כל בהמה. וחכמים (ראה ב"ק סז , ב) קבלו גזירת הכתוב לתשלומי ארבעה וחמשה בשור ושה לבדם.

ר' יוסף בכור שור:
אם המצא תמצא בידו הגניבה - שלא אבד גידולו , טרחו ועמלו (ראה פירושו לשמ' כא , לז). שנים ישלם - 'תשלומי כפל' , כמו בשאר מטלטלין (ראה להלן , ו). ומדקאמר עד שור ועד חמור ועד שה חיים , נראה כמו כן שדין כל בהמה שוה לפי הפשט , דחיים - שנים , אבל אם אינם חיים ישלם ארבעה וחמשה , ואפילו חמור. אבל רבותינו אמרו (ב"ק עז , ב): כל שישנו בטביחה ישנו במכירה , כל שאינו בטביחה אינו במכירה; וגם אמרו רבותינו (ב"ק סז , ב): שור ושה שכופלו הכתוב (ראה שמ' כא , לז) , שור ושה - אין , מידי אחרינא - לא. וחיים ישלם - והכי קאמר: כשישלם אותם , חיים ישלם , ולא שחוטים ולא מתים; וגם קנס רחמנא. אבל מזיק (שור מועד) - כיון דאינו עושה בידים , לא קניס (ראה פירושו לשמ' כא , לו); ואפילו עושה בידים , שהורג בהמת חבירו או גוזל , כיון דלא מילתא דשכיחא היא , דאין מצוי שיהרוג אדם בהמת חבירו , ולא גוזל , שיודע הוא שקובלים עליו וצריך לשלם; אבל גנב - קנסיה רחמנא כדי שיִוָּסֵר. ורבותינו אמרו (ראה ב"ק עט , ב): משום דגנב עושה עין שלמטה כאילו אינו רואה , קנסיה רחמנא , שמשתמר מבני אדם ולא מהקדוש ברוך הוא. ועוד , דאתרי תלת גנבא לא מתפס , ופעם אחרת גנב ולא שילם , ומתוך כך דין הוא שישלם עתה כפל [הגה"ה].

רלב"ג - ביאור הפרשה:
אם במחתרת ימצא הגנב , שהיה משתדל לגנוב , והכהו הבעל הבית או אי זה שיהיה (ראה סנה' עב , ב) , ומת - לא יתחייב הורגו מיתה. ואם זרחה השמש עליו - דמים לו: ראוי שתדע , כי הגנבה תֵעשה על הרוב בלילה , לפי שאז יבטח הגנב שלא יראוהו האנשים , ולזה אמר איוב "ובלילה יהי כנגב" (כד , יד) , ואמר עוד "כי יחדו בקר למו צלמות" (שם , יז) - רוצה לומר , שהרוצחים והגנבים ידאגו מאד בהיות הבקר , עד שהוא אצלם כמו צלמות; ולזה אמרה התורה: אם זרחה השמש עליו. ולפי שלא אמר הכתוב 'אם זרחה השמש דמים לו' , מגיד שהוא ראוי שתהיה הזריחה עליו; כאלו תאמר , שיתחדש שם מה שיפרסם שהוא עושה מה שיעשה שם; כאלו תאמר , שראוהו נכנס לשם , כי אז יירא מעשות שם דבר , לחשבו שכבר יִוָדע שהוא עשה זה , כמו שיירא הגנב מלגנוב כשזרחה השמש , לחשבו שכבר יראוהו האנשים (ראה סנה' עב , א). וראוי שתדע , שלא אמרה התורה שאין דמים לזה הגנב - מפני רצותו לגנוב ממון , כי אין ראוי שישלם נפש תחת ממון; ואמנם ירדה תורה לסוף דעתו , כי הוא נכנס שם לגנוב , והיה דעתו שאם יעמוד עליו הבעל הבית או אחד מביתו - יהרגם , כדי שתִשלַם לו הגנבה; ולזה התירה התורה להרגו לכל מי שימצאהו. ואמנם , כשזרחה השמש עליו - רוצה לומר , שראוהו שם , הנה אז ישָמר מההריגה , לחשבו שכבר יִוָדע מי עשה הדבר הזה , ואז לא יוּתַר להרגו. ומזה המקום יתבאר , שהרודף אחר חברו להרגו - מותר להצילו בנפשו של רודף (ראה משנה סנה' ח , ז; סנה' עב , ב). שלם ישלם מה שגנב , על האופן שיתבאר אחר זה. ואם אין לו דבר שישלֵם הגנבה ממנו , ונמכר בגנבתו על יד בית דין. וזאת המכירה היא לשש שנים , כמו שהתבאר במה שקדם (בה"פ שמ' כא , ב). ואם המצא תמצא ביד הגנב הגנבה , משור עד חמור עד שה חיים - שנים ישלם. ואולם , אם טבחם - יתחייב על השור חמשה , ועל השה ארבעה (ראה שמ' כא , לז); ולזה אמר: חיים. וראוי שתדע , שלא תקָרא 'טביחה' הנחירה והעקור ומה שידמה להם (ראה משנה ב"ק ז , ה) - וזה מבואר בנפשו - אלא אם היתה שחיטתו לכלבים או לרפואה , כי אז הנבול הוא מועיל כמו הטביחה לזה התכלית אשר כוון בה (ראה שם , ב) . והוא מבואר , שדין תשלומי כפל נוהג בכל הדברים המטלטלים שהם ממון , שנאמר "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים" וגו' , "אם ימצא הגנב ישלם שנים" (להלן , ו) - למדנו שדין תשלומי כפל נוהג גם במה שאינו בעל חיים , כשהיה ממון (ראה משנה ב"מ ד , ט). ומזה יתבאר , שמי שגנב עבד כנעני לא ינהג בו דין תשלומי כפל , כי אינו דומה לאלו הפרטים אשר זכרה התורה בענין הגנבה , כי הוא אדם (ראה ב"ק סב , ב). ועוד , שכבר הוקשו עבדים לקרקעות: אמר "והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם" (וי' כה , מו; ראה קידושין כב , ב); ולפי שלא ינהג זה הדין בקרקעות , כי אינם מטלטלין , ולא תתכן גם כן בהם הגנבה , כי הקרקעות הם ברשות בעליו איך שיהיה , וכן יִדמה שיהיה הענין בעבד , ואינו דומה בזה הענין למטלטלין; כי האדם ניכר בסגולות רבות ימצאו בו , יוכר ויובדל בהם משאר אישי האדם כלם , מה שאין כן בבעלי חיים האחרים ובשאר המטלטלין; ולזה יֵראה שלא תתכן הגנבה בעבד , כי אינו ראוי לבעלים אם לא בהיותו חי , ואז הוא ניכר . ולא ינהג זה הדין גם כן בגנבת שטרות , לפי שאין גופן ממון (ראה ב"ק סב , ב). והוא מבואר , שתשלומי ארבעה וחמשה אינו נוהג אלא בשור ושה. ו'שור' יקרא אפילו בן יומו , שנאמר "שור או כשב או עז כי יולד" (וי' כב , כז; ראה ב"ק סה , ב); ו'שה' יקרא מן הכשבים ומן העזים , אחד זכר ואחד נקבה , כמו שהתבאר במה שקדם (פירושו לשמ' יג , יג). והוא מבואר , שהוא נקרא 'שה' אפילו אחר שנה , שנאמר "שה תמים זכר בן שנה" (שמ' יב , ה). וראוי שתדע , שהגנבה בעינה חוזרת לבעלים אפילו לאחר יאוש , שנאמר: אם המצא תמצא בידו הגנבה וגו' - רוצה לומר , שהוא משלם הגנבה ההיא בעינה (ראה מש"ת גנבה א , יב) , ויענש לתת עוד כשעור מה שרצה לגנוב מחברו. וזה גם כן מתבאר ממה שהקפידה התורה בנזקי שור ובור שיהיה המת לנִּזק (ראה שמ' כא , לד , לו); וכן ראוי שתשוב הגנבה לבעליה. והוא מבואר , שאם השביחה הגנבה מאליה לפני יאוש - הוא לבעלים; ולאחר יאוש - הוא לגנב , כי כבר קְנָאָהּ ביאוש בעלים (ראה מש"ת גנבה א , יא). ואולם אם השביחה בשהוציא הגנב הוצאה בה , הנה השבח לגנב אפילו לפני יאוש (ראה שם). ואם נשתנית בידו הגנבה - משלם תשלומי כפל כשעת הגנבה , שנאמר: אם המצא תמצא בידו הגנבה וגו' שנים ישלם - רוצה לומר , שישלם שנים כמו הגנבה. ולזה הוא מבואר , שאם גנב טלה ונעשה איל , או כלי והתיכו או שברו - משלם לו שנים כעין שגנב; ולזה ישלם שני טלאים כמו הטלה שגנב (ראה ב"ק סה , ב) , או שני כלים כמו הכלי שגנב (ראה מש"ת גנבה א , טו) . וראוי שתדע , כי הבא במחתרת נהרג מפני חָשבֵנוּ שיהיה רודף להרוג בעל הבית אם יעמוד להציל ממונו; ולזה לא יהיה נהרג אם יתברר לנו שהוא אינו רודף; כמו שראוהו עדים שנכנס שם , כי יירא מעשות דבר לדעתו כי יוָּדע הדבר. וכן אם היה יוצא משם ונמצא במחתרת - יש לו דמים , גנב או לא גנב , כי כבר נתבאר שהוא אינו רודף (ראה סנה' עב , א). וכן אם נתבאר מעניינו באור שלם שאין כונתו להמית , כמו האב שנכנס בבית הבן - יש לו דמים (ראה שם , ב). ואין הבדל בין שנמצא הגנב במחתרת או שנמצא בתוך גגו של אדם או בתוך חצרו או בתוך קרפפו , הנה אם נהרג - אין לו דמים , כי הוא נכנס שם לגנוב , ואם יעמוד אדם לפניו , יהרגנו; ולא אמרה התורה במחתרת אלא בהוה , כי הכונה היא למנוע המכוין להרוג שלא יהרוג (ראה שם). ואין הבדל בין שנמצא שם ביום או בלילה (ראה מש"ת גנבה ט , ז) , כי התורה לא אמרה 'אם זרחה השמש דמים לו' , אבל אמרה: אם זרחה השמש עליו , כמו שזכרנו במה שקדם. וזה מבואר בעצמו , כי ביום ישתדל יותר להרוג הקם עליו , כדי שלא יתפרסם ענינו , כי לא יוכל לברוח שלא יראוהו האנשים. והוא מבואר , שאין הבדל בנמצא במחתרת בין שיהיה איש או אשה , גדול או קטן , שנאמר: אם במחתרת ימצא הגנב - אי זה שיהיה (ראה שם , ט). וראוי היה להיות כן , כדי לשמור שלא יהרֹג; הלא תראה כי השור נסקל לשמירה שלא יהרֹג (ראה שמ' כא , כח - כט) , ואעפ"י שאינו ראוי ליענש מצד עצמו , כי אין לו דעת , שתבא לו מצוה או אזהרה . והנה הבא במחתרת לתוך שדה או גנה או דיר או סהר וכיוצא בהם - יש לו דמים , כי לא עלה בדעתו שימצא שם אדם , ולזה לא היתה כונתו כי אם לגנוב (ראה מש"ת גנבה ט , יב). וראוי שתדע , שאין האשה נמכרת בגנבתה , שנאמר: ונמכר בגנבתו - האיש נמכר בגנבתו ולא האשה (ראה סוטה כג , ב); ולזה תמצא שבארה התורה זה הדין בעבד עברי לבד. ואולם האשה , לא תמצא שיהיה שליט אחר למכרה כי אם אביה בהיותה קטנה , שנאמר "וכי ימכור איש את בתו לאמה" (שמ' כא , ז). וראוי היה להיות כן , כי האשה , אם תמָכר , יהיה לחוש לעבֵרה , מה שאין כן באיש הנמכר; ולזה צותה התורה בבת הנמכרת , שייעדה האדון לו לאשה , או לבנו (ראה שמ' כא , ח - ט). והוא מבואר , שאינו נמכר בגנבתו אם לא היה גדול , כי אינו בן עונשים. והנה הוא נמכר בגנבתו - אבל אינו נמכר בכפלו או בתשלומי ארבעה וחמשה , שנאמר: ונמכר בגנבתו (ראה קידושין יח , א). ואם היה שוה יותר מגנבתו , אינו נמכר , שנאמר: ונמכר בגנבתו - שיהיה כולו נמכר בגנבתו; אבל אם היה שוה פחות מגנבתו , הרי הוא נמכר , כי כבר תוכלל מכירתו בגנבתו , והשאר יהיה חוב עליו עד שתמצא ידו (ראה מש"ת גנבה ג , יד). ולא ימכר על השאר שנית; שאם היה זה כן , לא יהיה רושם במה שאמרה התורה "שש שנים יעבוד" (שמ' כא , ב) , כי אחר זה ישוב להמכר (ראה קידושין יח , א)! והיה ראוי אם כן , שימכר בפעם אחת לזמן ארוך בגנבתו; ואולם רצתה תורה שלא ימכר כי אם לשש שנים בגנבתו , ולא שימכר שנית על השאר .
ריכוז קישורים