ר' יוסף בכור שור:
כי
יבער
איש
שדה
או
כרם
-
שמבער
השדה
או
הכרם
מן
התבואה
שבתוכו
ומשחיתה.
ושלח
את
בעירֹה
-
בהמתו;
על
לשון
יבער
נקט
בעירֹה
-
שהשחית
תבואת
חבירו
על
ידי
ששילח
בהמתו
לתוכו
ואכלה
התבואה
,
או
השחיתה
,
או
רמסה
ברגליה;
דלשון
ושילח
בעירה
שייך
ברגל
,
כמו
שכתוב
"משלחי
רגל
השור
והחמור"
(יש'
לב
,
כ)
,
ולשון
ביער
שייך
בשן
,
שמבער
הכל
מן
העולם
,
כמו
"כאשר
יבער
הגלל
עד
תומו"
(מ"א
יד
,
י);
כך
פירשו
רבותינו
(ראה
ב"ק
ב
,
ב).
בשדה
אחר
-
של
אחר
,
ברשות
הניזק;
דאין
שן
ורגל
חייבין
כי
אם
ברשות
הניזק
,
לפי
שאין
דרך
להניח
תבואתו
ופירותיו
ברשות
הרבים
,
ואם
הניח
ואכלוהו
ורמסוהו
,
איהו
הוא
דאפסיד
אנפשיה.
וכך
אמרו
רבותינו
(ראה
ב"ק
כ
,
א):
כל
המשנה
,
ובא
אחר
ושינה
בו
-
פטור
,
כלומר:
אפילו
שינה
בו.
אבל
שילח
בהמתו
בִּשדה
אחר
,
אז
הוא
פשע.
מיטב
שדיהו
ומיטב
-
דלקמיה;
כמו
ששיערו
שַמָּאין
שהייתה
שם
התבואה
,
אם
באה
לידי
מיטב
בעת
הקציר
והבציר
,
ישלם
לו.
ורבותינו
פירשו
(ראה
ב"ק
ז
,
א
-
ב):
מיטב
שדיהו
של
מזיק
,
שצריך
לשלם
הפסד
הניזק
מעידית
דמזיק:
אם
ישלם
לו
מיטב
קרקעותיו
,
ואם
ישלם
מטלטלין
,
כל
מילי
מיטב
הוא
,
דאי
לא
מיזדבן
הכא
מזדבן
במתא
אחריתי;
ומכאן
למדו
(ראה
ב"ק
ה
,
א
רבנו
חננאל)
שתשלומי
נזק
מן
העידיות
,
דילפינן
כולהו
ניזקין
מאילו
בגזירה
שוה
,
ד'תחת'
,
'נתינה'
,
'כסף'
,
'ישלם':
דכאן
כתיב
ישלם
,
וב'בור'
-
"ישלם"
ו"כסף"
(שמ'
כא
,
לד)
,
וילמד
בור
מזה;
וב'שור'
-
"ישלם"
ו"תחת"
(שם
,
לו)
,
וב'עבד'
-
"כסף"
ו'נתינה'
(שם
,
לב);
וכל
האחרים
שכתוב
בהם
'תחת'
,
'נתינה'
,
'ישלם'
,
'כסף'
-
למידין
מאילו.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
כי
יבער
איש
שדה
או
כרם
-
רוצה
לומר
,
שיאכילהו
לבהמתו.
ושלח
את
בהמתו
וירעֶהָ
בשדה
אחר
,
הנה
ישלם
מיטב
שדהו
שהשחית
,
או
מיטב
כרמו
(ראה
ב"ק
ו
,
ב).
וזאת
ההשחתה
כבר
תהיה
אם
באכילה
,
אם
ברגלי
הבהמה
-
כי
הוא
ישלם
לו
גם
כן
מה
שתשחית
הבהמה
ברגליה
,
כי
בזה
הגיע
לו
גם
כן
נזק.
וכבר
רמז
אל
זה
הנזק
באמרו:
ושלח
את
בעירֹה
-
רוצה
לומר
,
שכבר
עזבם
ללכת
שם
,
כאמרו
"משלחי
רגל
השור
והחמור"
(יש'
לב
,
כ;
ראה
ב"ק
ב
,
ב).
והנה
לא
יתחייב
על
אלו
הנזקים
ובמה
שידמה
להם
כי
אם
ברשות
הנִּזק
,
שנאמר:
ובער
בשדה
אחר
(ראה
ב"ק
כה
,
ב);
ואולם
ברשות
הרבים
ובמה
שידמה
לו
-
פטור
על
השן
והרגל
,
וכל
שכן
ברשות
המזיק
(ראה
משנה
ב"ק
א
,
ב;
ב
,
ב).
וראוי
שתדע
,
כי
מה
שידמה
לשן
-
דינו
כשן
,
ומה
שידמה
לרגל
-
דינו
כרגל.
והנה
מה
שידמה
לשן
הוא
כל
נזק
שיגיע
מהבהמה
שתתכוין
בו
להנאתה
,
כמו
שנתחככה
בכותל
להנאתה
והזיקה
,
או
טנפה
פירות
להנאתה
,
ומה
שידמה
לזה
ממה
שיהיה
להנאת
הבהמה
,
ושיהיה
דרכה
בכך
(ראה
ב"ק
ג
,
א).
ומה
שידמה
לרגל
הוא
מה
שדרך
הבהמה
להזיק
בו
דרך
הלוכה
,
כמו
שהזיקה
בגופה
דרך
הלוכה
,
או
במה
שמחובר
לגופה
,
כמו
מַשּׂואָהּ
ופרומביא
שבפיה
ועגלה
המושכת
בקרון;
כי
כמו
שדרכה
ללכת
ולהזיק
,
כך
דרכה
להניע
הדברים
המחוברים
לה
עמה
ולהזיק
במה
שיפגשו
אותו
(ראה
ב"ק
יז
,
ב).
וראוי
שתדע
,
שאם
אכלה
הבהמה
מה
שאין
דרכה
לאכול
,
על
דרך
הטרף
או
על
דרך
ההשחתה
,
הנה
הוא
מתולדות
נגיחה
או
נגיפה
,
שחייב
עליהם
ברשות
הרבים
אם
תם
-
חצי
נזק
מגופו
,
ואם
מועד
-
נזק
שלם;
כמו
הכלב
שאכל
טלאים
,
וחתול
שאכל
תרנגלים
גדולים
(ראה
ב"ק
טו
,
ב)
,
או
שאכלה
כסות
או
כלים;
כי
התורה
אמרה:
שדה
או
כרם
-
שהוא
דבר
שדרך
הבהמה
לאכול
ממנו
(ראה
משנה
ב"ק
ב
,
ב).
וראוי
שלא
יעלם
ממנו
,
כי
אעפ"י
שהוא
פטור
ברשות
הרבים
מנזקי
שן
ורגל
,
הנה
אם
נהנית
הבהמה
-
משלמת
מה
שנהנית
אעפ"י
שאינה
משלמת
מה
שהזיקה
,
כי
אין
ראוי
שיהנה
האדם
משל
חברו
שלא
ברצונו
ולא
ישלם
לו
(ראה
שם).
וראוי
שתדע
,
שאם
נכנסה
הבהמה
לרשות
הנִּזק
באונס
,
בזולת
פשיעת
השומר
,
הנה
הבעלים
פטורים
מלשלם
מה
שהזיקה
,
שנאמר:
כי
יבער
איש...
ושלח
את
בעירה
-
שיהיה
הוא
המבעיר
או
המשלח;
וזה
אמנם
יהיה
כשלא
שְׁמָרה
כראוי
,
כי
מטבע
הבהמה
שתלך
לאכול
באשר
תמצא
כשלא
ישמרוה
הבעלים;
ולזה
,
אם
לא
שְמָרָה
הנה
הוא
כאלו
היה
הוא
המשלח
אותה
שם.
ובהיות
הענין
כן
,
הנה
אם
באה
הבהמה
שם
באונס
,
כמו
שהוחלקה
ונפלה
לגנה
ואכלה
שם
,
אין
הבעלים
משלמין
מה
שהזיקה
(ראה
ב"ק
נח
,
א)
,
ואמנם
ישלמו
מה
שנהנית
,
כמו
שבארנו.
וכן
אם
כנס
צאנו
לדיר
ונעל
בפניה
כראוי
,
ויצאתה
והזיקה
,
הנה
הוא
פטור
,
כי
הוא
אינו
המבעיר
או
המשלח
(ראה
משנה
ב"ק
ו
,
א).
וכן
אם
שלחה
איש
אחר
והביאה
שם
-
הבעלים
פטורים
,
כי
הם
אינם
המשלחים
(ראה
שם);
וזה
ששלח
אותה
שם
משלם
מה
שהזיקה
יותר
ממה
שנהנית
,
והבעלים
משלמין
מה
שנהנית.
והנה
יראה
מפשטי
הכתובים
,
שהבהמה
תהיה
ברשות
הנִזק
,
ותאכל
פירות
הנִזק
שתקחם
מרשות
הנִזק
,
ואז
יתחייב
לשלם
מה
שהזיקה
,
שנאמר:
ושלח
את
בעירה
ובער
בשדה
אחר
-
שתהיה
הבהמה
אוכלת
בשדה
אחר
ותקח
משם
מה
שתאכל
,
כי
כבר
בארה
התורה
שהוא
משלם
מה
שהזיק
בשדה
ההוא.
ואולם
אם
אכלה
פירות
הנִזק
והיא
ברשות
הנִזק
,
ולקחה
אותם
מרשות
הרבים
,
הנה
זה
ספק
נסתפק
לחכמי
התלמוד
(ב"ק
כ
,
א).
וזה
,
כי
היא
אוכלת
בשדה
אחר
,
ויתכן
שיֵאמר
בכמו
זה:
ובער
בשדה
אחר;
ומצד
אחר
יֵראה
שלא
יֵאמר
בכמו
זה
ובער
בשדה
אחר
,
כי
הבהמה
האוכלת
אינה
אוכלת
דבר
הוא
בשדה
אחר;
ולזה
תהיה
הראיה
על
המוציא
מחברו
(ראה
מש"ת
נזקי
ממון
ג
,
ד)
.
ואולם
אם
לקחה
הפירות
ברשות
הנזק
ולא
אכלה
אותם
שם
,
אבל
יצאתה
מרשותו
ואכלה
אותם
ברשות
הרבים
-
הנה
הוא
מבואר
שלא
יאמר
בכמו
זה
ובער
בשדה
אחר
,
שהרי
לא
אכלה
אותם
בִּשדה
אחר
(ראה
ב"ק
כג
,
א);
ולזה
לא
ישלם
אלא
מה
שנהנית.
וראוי
שתדע
,
שאם
הזיקה
הבהמה
פירות
תלושין
או
כלים
והדומה
להם
-
משלמין
הבעלים
מה
שהזיקה
הבהמה
בשיָשׁוּמוּ
הפירות
ההם
או
הכלים
ההם
כמה
הם
שוים.
ואם
הזיקה
פירות
המחוברים
לקרקע
,
הנה
ישומו
הפירות
ההם
בששים
בקרקע
ההוא;
רוצה
לומר
,
שאם
אכלה
בית
סאה
,
משערים
כמה
ישוו
ששים
בית
סאה
באותה
שדה
עם
כמו
אלו
הפירות
,
וכמה
הם
שוים
כשנאכל
מהם
בית
סאה
,
ומשלם
הפחת
(ראה
ב"ק
נח
,
ב).
ולמדנו
זה
ממה
שאמרה
התורה:
מיטב
שדהו
ומיטב
כרמו
ישלם
-
רוצה
לומר
,
שמה
שהיה
שדהו
או
כרמו
יותר
טוב
ממה
שהוא
עתה
ישלם
,
אעפ"י
שלא
אכל
כל
הכרם
או
כל
השדה.
ובזה
הקל
מה
למזיק;
וזה
,
שאם
היו
שמין
הפירות
ההם
לבדם
,
היה
הערך
יותר
רב
ממה
שהוא
בזה
האופן
,
וזה
מבואר
בנפשו
.
והנה
זה
הדין
הוא
נבנה
על
שרשים:
מהם
,
שהמחובר
למה
שיצמח
בו
הנה
דינו
כדין
מה
שיצמח
בו
,
ולזה
היה
עוּבּר
-
ירך
אמו
,
כמו
שהתבאר
מאמרו
"ענוש
יענש
כאשר
ישית
עליו
בעל
האשה"
(שמ'
כא
,
כב)
;
ופירות
המחוברים
לקרקע
-
כקרקע
(ראה
ב"ק
מז
,
א).
ומהם
,
כי
ששים
הוא
המספר
התכליתיי
אשר
יהיה
בו
למתדמי
החלקים
בטול
במינו;
ולמדנו
זה
בענין
'זרוע
בשלה'
(ראה
חולין
צח
,
א)
,
כמו
שיתבאר
בגזרת
השם
במה
שיבא
(במ'
ו
,
יט)
.
ומהם
,
כי
בדיני
ממונות
נשפוט
להקל
על
מי
שנוציא
הממון
ממנו
,
לפי
מה
שאפשר.
ובהיות
הענין
כן
,
וכבר
בארה
התורה
שזאת
השומא
תהיה
על
גב
שדה
,
אעפ"י
שלא
אכלה
כולה
,
הנה
נקח
זאת
השומא
בתכלית
מה
שאפשר
מן
ההקל
,
באופן
שלא
יבטל
יחס
זה
הדבר
אל
הכלל
שנחברהו
אליו
,
וזה
יהיה
בששים
ממנו
פחות
מעט.
ולפי
שהמעט
ההוא
לא
ימצא
באופן
שלא
ימצא
יותר
מעט
ממנו
,
הנה
לא
נחסר
מהם
דבר
,
כי
מה
שזה
דרכו
לא
יעלה
ולא
יוריד
בזאת
השומא
כלל
,
עד
שאם
נחסר
מהם
דבר
מה
,
הנה
כבר
אפשר
שיחוסר
ממנו
יותר
מעט
מזה.
ומזה
יתבאר
,
שאם
שברה
הבהמה
חלק
מה
מכלי
,
יתכן
שיתוקן
,
הנה
לא
ישומו
החלק
ההוא
הנשבר;
אבל
ישומו
הכלי
כמה
היה
שוה
קודם
הנזק
וכמה
הוא
שוה
עתה
,
כמו
הענין
בשדה
ובכרם.