תנ"ך - ואנשי־קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאַנְשֵׁי־קֹ֖דֶשׁ תִּהְי֣וּן לִ֑י וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵפָה֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִכ֥וּן אֹתֽוֹ: ס (שמות פרק כב פסוק ל)

טקסט וניקוד:

וְאַנְשֵׁי־קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ: ס (שמות פרק כב פסוק ל)

טקסט בלבד:

ואנשי־קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו: ס (שמות פרק כב פסוק ל)

תיקון קוראים:

ואנשי־קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו: ס (שמות פרק כב פסוק ל)

תרגום אונקלוס:
וֶאֱנָשִׁין קַדִּישִׁין תְּהוֹן קֳדָמַי וּבסַר תְּלִישׁ מִן חֵיוָא חַיָא לָא תֵיכְלוּן לְכַלבָּא תִּרמוֹן יָתֵיהּ :

עין המסורה:
ואנשי - ד' ראשי פסוקים: *בר' יג , יג; שמ' כב , ל; מ"ב יז , ל; יח' לט , יד. ובשר - ח': בר' ב , כג; *שמ' כב , ל; *וי' יג , יח; מ"א יז , ו (פעמיים); יח' לז , ח; איוב י , יא; דנ' י , ג.

מסורה גדולה:
ובשר ח' ובשר מבשרי ובשר בשדה טרפה ובשר כי יהיה בו בערו והערבים מביאים לו ב' בו וראיתי והנה עליהם גדים תלבישני לחם חמדות.

מסורה קטנה:
ואנשי - ד' ראש' פס'; לכלב - ל'; תשלכון - ל' וחס'.

רש"י:
ואנשי קדש תהיון לי - אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות , הרי אתם שלי (ראה מכיל' משפטים כספא כ) , ואם לאו , אינכם שלי. ובשר בשדה טרפה - אף בבית כן , אלא דבר הכתוב בהווה (ראה שם): מקום שדרך בהמות ליטרף; וכן "כי בשדה מצאה" (דב' כב , כז; ראה מכיל' משפטים כספא כ); וכן "אשר לא יהיה טהור מקרה לילה" (דב' כג , יא; ראה ספ"ד רנה) - הוא הדין למקרה יום , אלא דבר הכתוב בהווה. "ובשר תליש מן חֵיוָא חיא" (ת"א) - בשר שנתלש על ידי טרפת זאב או ארי מן חיה כשירה או מן בהמה כשרה בחייה. לכלב תשלכון אותו - אף הגוי ככלב. או אינו אלא כלב כמשמעו? תלמוד לומר בנבלה: "או מכור לנכרי" (דב' יד , כא) - קל וחומר לטרפה , שמותרת בכל הנאות. אם כן מה תלמוד לומר לכלב? לימדך שהכלב נכבד מן הגוי , שהנבלה לגוי והטרפה לכלב; ולמדך שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה , שנאמר "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" (שמ' יא , ז) - אמר הקדוש ברוך הוא: תנו לו שכרו (ראה מכיל' משפטים כספא כ).

רשב"ם:
ואנשי קודש - שלא לאכול דבר טמא , כגון טריפה; וכן כתיב בו "לא תאכלו כל נבלה" וגו' , "כי עם קדוש אתה" (דב' יד , כא).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וטעם זכירת ובשר בשדה טרפה אחר "וביום (בנוסחנו: ביום) השמיני" (לעיל , כט) , שהבכור - אסור לך לאוכלו , וכל מי שאינינו בכור מותר , חוץ אם היה טרפה. וטעם ואנשי קדש - בעבור שיש בני אדם שאוכלים כל נבלה וטרפה. וטעם לכלב תשליכון אותו - אין ראוי לאוכלו כי אם הכלב. והבשר שנטרף יש בו כדמות סם המזיק , על כן התיר לתת הנבילה לגר או למוכרה לנכרי (ראה דב' יד , כא) , ולא הטרפה.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ואנשי קדש - בעבור שהזכיר "שורך" ו"צאנך" (לעיל , כט) , שהם מותרים לאכילה , הזהיר על הבשר הנטרף; אולי העני יאכלנו בעבור עניו. והזהיר בשדה - ההוה יותר; וככה הדין בנטרף בתוך העיר; וכמוהו "מקרה לילה" (דב' כג , יא). וטעם לַכּלב , בפתיחת הלמ"ד - שהוא שומר שורך וצאנך. ורבי משה הכהן אמר , כי הטרפה קשה מן ה'נבלה' , כי יש בטרפה כדמות סם רע שיזיק תולדת האדם; על כן לא תנתן לגר אשר בשער או תמכר לנכרי כמו הנבלה (ראה דב' יד , כא).

רמב"ן:
ואנשי קודש תהיון לי - טעם הכתוב הזה , כי עד הנה הזכיר המשפטים והזהיר בדברים המכוערים , ועתה כשבא להתחיל באיסור המאכל , פתח ואמר: ואנשי קדש תהיון לי , שראוי הוא שיאכל האדם כל מה שיחיה בו , ואין האיסורין במאכלים , רק טהרה בנפש , שתאכל דברים נקיים שלא יולידו עובי וגסות בנפש. על כן אמר: ואנשי קדש תהיון לי - כלומר: אני חפץ שתהיו אנשי קדש בעבור שתהיו לי , ראויים לדבקה בי , שאני קדוש , לפיכך לא תְגאלו נפשותיכם באכילת הדברים המתועבים; וכך אמר: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמאתם (בנוסחנו: ונטמתם) בם. כי אני יי' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני" (וי' יא , מג - מד). והנה השרצים משקצין הנפש , והטרפה אין בה שיקוץ , אבל יש בשמירה ממנה קדושה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ואנשי קדש תהיון לי - לנהוג בקדושה בקדשים ובמזונותיהם. ובשר בשדה - והוא הבשר שיצא חוץ מן המקום המיוחד לו (ראה זבחים פב , ב) , כמו הבכור שיצא חוץ לחומת ירושלם , וכמו הפסח שיצא חוץ מהחבורה (ראה מש"ת קרבן פסח ט , ב) , ומה שידמה להם - והבשר שהוא טרפה , לא תאכלו; אכן תשליכו אותו לכלב - רוצה לומר: בשר הטרפה , כי בו לבד אפשר זה; ואולם בשר קדשים לא יתכן להאכיל לכלבים , כמו שיתבאר במה שיבא (ראה פירושו לדב' יב , טו). וראוי שלא יעלם ממנו , כי אמרו ובשר בשדה טרפה לא יתכן שיהיה שב אל הטרפה , כי אין הבדל בטרפה בין שנטרפה בבית ובין שנטרפה בשדה! ולזה בארנו , כי אמרו ובשר בשדה טרפה הוא כאלו אמר 'ובשר בשדה וטרפה לא תאכלו'. והנה בשר בשדה הוא הבשר שיצאה חוץ למחיצתה , או שחשבו עליה לאכלה חוץ למחיצתה , כי הבשר ההיא היא פסולה , כמו שיתבאר בענין הקרבנות (ראה פירושו לוי' ז , יח). ואפשר שירצה באמרו ובשר בשדה טרפה , כי הבשר שנפרד מהבהמה קודם שנשחטה היא טרפה , ואינה נתרת בשחיטת הבהמה (ראה חולין קב , ב). או ירצה בזה , והוא נאות לפי הפשט: ובשר שהוא ראוי להיות בשדה , והוא הטרפה שראוי להשליכה בחוץ , לא תאכלו , אבל תשליכו הבשר ההוא לכלב; ולזה הקדים ואמר: ואנשי קדש תהיון לי , כי אין ראוי שיתגאלו באכילת הבשר הנפסד שראוי להשליכו בחוץ. ואפשר שנאמר כי הרצון בזה , שלא יאכלו הבשר שטרפתה חיה , ואמר בשדה , כי דרך החיה לטרוף בשדה , ודבר הכתוב בהווה (ראה מכיל' משפטים כספא כ). והנה נתבאר שהבשר שיצא חוץ למחיצתו נאסר בכל הקדשים אצל המאמר בהם; ונתבאר גם כן מהשרשים הכוללים (ראה רלב"ג הקדמה לבר' , באור המלות , המקום החמישי) , שמה שיצא מן העובר חוץ מהרחם אינו 'ירך אמו' , ולא יוּתַר בשחיטת אמו; ולזה לא נצטרך להוציא אלו הדינין מזה המקום (ראה חולין סח , א) . (התועלות לשמ' כב , כ - ל , בקובץ תועלות לרלב"ג).
ריכוז קישורים