תנ"ך - כן־תעשה לשרך לצאנך שבעת ימים יהיה עם־אמו ביום השמיני תתנו־לי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְשֹׁרְךָ֖ לְצֹאנֶ֑ךָ שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ יִהְיֶ֣ה עִם־אִמּ֔וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י תִּתְּנוֹ־לִֽי: (שמות פרק כב פסוק כט)

טקסט וניקוד:

כֵּן־תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם־אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ־לִי: (שמות פרק כב פסוק כט)

טקסט בלבד:

כן־תעשה לשרך לצאנך שבעת ימים יהיה עם־אמו ביום השמיני תתנו־לי: (שמות פרק כב פסוק כט)

תיקון קוראים:

כן־תעשה לשרך לצאנך שבעת ימים יהיה עם־אמו ביום השמיני תתנו־לי: (שמות פרק כב פסוק כט)

תרגום אונקלוס:
כֵּין תַּעֲבֵיד לְתוֹרָך לְעָנָך שִׁבעָה יוֹמִין יְהֵי עִם אִמֵיהּ בְּיוֹמָא תְמִינָאָה תַּפרְשִׁנֵיהּ קֳדָמָי :

מסורה קטנה:
לשרך - ל' וחס'; תתנו - ל'.

רש"י:
שבעת ימים יהיה עם אמו - זו אזהרה לכהן , שאם בא למהר הקרבתו , לא ימהר קודם שמונה , לפי שהוא מחוסר זמן (ראה מכיל' משפטים כספא יט). וביום (בנוסחנו: ביום) השמיני תתנו לי - יכול חובה לְבו ביום? נאמר כאן שמיני , ונאמר להלן "ומיום השמיני והלאה ירצה" (וי' כב , כז) - מה "שמיני" האמור להלן - להכשיר משמיני ולהלן , אף שמיני האמור כאן - להכשיר משמיני ולהלן , וכן משמעו: וביום השמיני אתה רשאי ליתנו לי.

רשב"ם:
מלאתך ודמעך לא תאחר - זהו שכתוב "ראשית דגנך תירושך ויצהרך" (דב' יח , ד). ה'מלאה' - תרומת התבואה , כדכתיב "המלאה הזרע" (דב' כב , ט); ודמעך - הוא התירוש ושמן זית יצהר , שהם צלולין כעין דמעה ומזוקקים. וכך פירש מנחם (מחברת: 'דמע'). לא תאחר - אלא ראשית ותחילה לכל המעשרות. בכור בניך... כן תעשה לשורך וגו' - כל אילו ענייני 'ראשית' הם.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וביום (בנוסחנו: ביום) השמיני תתנו לי: זאת המצוה , במחנה - על כל ישראל , ובארץ , - על מי שהוא קרוב מהמקום הנבחר - לתתו ביום השמיני , ועד זמן קצוץ , כדברי הקבלה , למי שהוא רחוק. וכן משפט ראשית ביכורי אדמה (ראה שמ' כג , יט).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
כן תעשה - לתת הבכור לכהן.

ר' יוסף בכור שור:
כן תעשה לשורך לצאנך - לתת לי הבכור. מכל מקום לא תמהר להביאו לפני , אלא שבעת ימים תניחו עם אמו , דבתוך שבעה אינו ראוי לפני מפני שיצא ממקום הטינופת , וכל דבר מיאוס וטומאה נטהר לשבעה; וגם משום שמא נפל הוא.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
כן תעשה לשורך לצאנך - שתתן הבכור לי; אך לא תתנהו תכף שיוָלד , כי בזה יגיע הפסד לכהן. ועוד , שאינו ראוי לקרבן עד היום השמיני , כמו שיתבאר בענין הקרבנות (ראה וי' כב , כז); ולזה יהיה על כל פנים שבעת ימים עם אמו , וביום השמיני תוכל לתתו לי , כי אז הוא ראוי לקרבן. ומתקנת חכמים (משנה בכורות ד , א) , שיטפלו בעלים בו לגדלו: בבהמה דקה - עד שלשים יום , ובגסה - עד חמשים יום , כי בזה כבוד לשם יתעלה.
ריכוז קישורים