תנ"ך - את־חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב כי־בו יצאת ממצרים ולא־יראו פני ריקם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֘ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֣ת יָמִים֩ תֹּאכַ֨ל מַצּ֜וֹת כַּאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֗ךָ לְמוֹעֵד֙ חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב כִּי־ב֖וֹ יָצָ֣אתָ מִמִּצְרָ֑יִם וְלֹא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם: (שמות פרק כג פסוק טו)

טקסט וניקוד:

אֶת־חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי־בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא־יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם: (שמות פרק כג פסוק טו)

טקסט בלבד:

את־חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב כי־בו יצאת ממצרים ולא־יראו פני ריקם: (שמות פרק כג פסוק טו)

תיקון קוראים:

את־חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב כי־בו יצאת ממצרים ולא־יראו פני ריקם: (שמות פרק כג פסוק טו)

תרגום אונקלוס:
יָת חַגָּא דְפַטִירַיָא תִּטַר שִׁבעָה יוֹמִין תֵּיכוֹל פַּטִירָא כְּמָא דְפַקֵידתָּך לִזמַן יַרחָא דַאֲבִיבָא אֲרֵי בֵיהּ נְפַקתָּא מִמִצרָיִם וְלָא יִתַּחזוֹן קֳדָמַי רֵיקָנִין :

עין המסורה:
למועד - ו' רפין: *שמ' כג , טו; לד , יח; ש"א יג , יא; כ , לה; *דנ' ח , יט; יב , ז. יראו - ה': שמ' כג , טו; לג , כג; לד , כ; מ"א ח , ח; דה"ב ה , ט.

רש"י:
חדש האביב - שהתבואה מתמלאת בו באיביה. לשון אחר: אביב - לשון 'אב': בכיר וראשון לבשל פירות. ולא יראו פני לכם ריקם - כשתבאו לראות פני ברגלים , הביאו לי עולות (ראה מכיל' משפטים כספא כ).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וטעם למועד חודש האביב - בזמן שימצא אביב השעורים. ולא יראו פני - אין פני 'פעולים' , רק יֵרָאו הבאים לחוג; והעד: "יֵרָאה כל זכורך את פני" (דב' טז , טז).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
את. החל ממנו , כי הוא ראשון לחדשי השנה (ראה שמ' יב , ב). והנה כתוב שבעת ימים תאכל מצות , כמו "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים" (דב' טז , יג); והנה הוא חיוב. ואין כמוהו "ששת ימים תעשה מעשיך" (לעיל , יב) , כי אחריו כתוב שתשבות ביום השביעי; ואין ככה שבעת ימים תאכל מצות. ועוד , למה לא כתב 'שבעת ימים לא תאכל חמץ'?! חדש האביב - פרשתיו (שמ' יג , ד). רבים חשבו , כי לא יראו פני ריקם - כמו "ופני לא יראו" (שמ' לג , כג). וזה אינו נכון; כי הבאים אל בית השם , הם הנראים; והעד: "ונראה את פני יי'" (ש"א א , כב) , גם "יֵרָאה כל זכורך את פני יי" (דב' טז , טז) - כמו 'לפני השם'.

ר' יוסף בכור שור:
שלש רגלים תחוג לי בשנה - שלש זימני שמחה בשנה , ובשלשתם תעשה לי חג , כדי שתהא שמחתכם לשמים: בחג המצות - על שיצאתם ממצרים בו לחירות; וחג הקציר - בשעת שאדם מתחיל לקצור קצירו , שמח , כדכתיב "ושמחו לפניך כשמחה בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל" (ראה יש' ט , ב) , ותעשו שָׁם חג כדי שתהיה השמחה לשמים; וחג האסיף - כשאדם אסף תבואתו וכונס קיצו ומוסק את זיתו , אז הוא שמח , ותעשו אז חג , כי אני רוצה להתערב בשמחתם , ולכך נאמר בחג הסוכות במקום אחר "והיית אך שמח" (דב' טז , טו) - כלומר: מאחר שאספת את הכל , אין לך מחשבה כי אם לשמוח.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
את חג המצות תשמור , להקריב שלמי חגיגה שבעת ימים אשר תאכל מצות - מה שתאכל מהלחם יהיה מצה (ראה מש"ת חמץ ומצה ו , א) . כאשר צויתיך למועד חדש האביב - והוא סביב תקופת ניסן , כי אז התבואה באִבֶּיהָ בארץ ישראל. ולא יראו פני ריקם - אבל תחויב להקריב לי בבואך לֵרָאוֹת פני; וזה הקרבן הוא מבואר שהוא 'עולה' , כי הוא לבדו בכללו ליי' , והוא הנקרא 'עולת ראיה' . והנה הגיד לך הכתוב , כי דין החגיגה והראיה הוא אחד , וכמו שהראיה יחוייב עליה בכניסתו (ראה חגיגה ז , א) , כן הענין בחגיגה; אם כן , למה נאמר שבעת ימים? - להגיד שיש לחגיגת חג המצות תשלומין כל שבעה (ראה משנה חגיגה א , ו). והנה אין לחגיגה ולראיה שעור מן התורה , אבל "איש כמתנת ידו" , כמו שהתבאר בפרשת 'ראה אנכי' (דב' טז , יז). ואולם מדברי חכמים (משנה חגיגה א , ב) יהיה שיעור הראיה מעה כסף לכל הפחות , ושעור החגיגה - שתי כסף , לפי שקצתה ליי' וקצתה לבעלים.
ריכוז קישורים