תנ"ך - ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את־לחמך ואת־מימיך והסרתי מחלה מקרבך: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַעֲבַדְתֶּ֗ם אֵ֚ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם וּבֵרַ֥ךְ אֶֽת־לַחְמְךָ֖ וְאֶת־מֵימֶ֑יךָ וַהֲסִרֹתִ֥י מַחֲלָ֖ה מִקִּרְבֶּֽךָ: ס (שמות פרק כג פסוק כה)

וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת־לַחְמְךָ וְאֶת־מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ: ס (שמות פרק כג פסוק כה)

ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את־לחמך ואת־מימיך והסרתי מחלה מקרבך: ס (שמות פרק כג פסוק כה)

ועבדתם את יהוה אלהיכם וברך את־לחמך ואת־מימיך והסרתי מחלה מקרבך: ס (שמות פרק כג פסוק כה)

תרגום אונקלוס:

וְתִפלְחוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהֲכוֹן וִיבָרֵיך יָת מֵיכְלָך וְיָת מִשׁתָּך וְאַעדֵּי מַרעִין בִּישִׁין מִבֵּינָך :

עין המסורה:

וברך - ג': שמ' כג , כה; דב' ז , יג; ש"א ב , כ. מימיך - ג': *שמ' כג , כה; במ' כ , יט; דב' כט , י. וחד: ומימיך - יח' יב , יח.

מסורה גדולה:

מימיך ג' וברך את לחמך ואת מימיך ואם מימיך נשתה אני ומקני מחטב עציך עד שאב מימיך. וחד ומימיך ברגזה.

מסורה קטנה:

וברך - ג'; מימיך - ג'.

רשב"ם:

והסירותי מחלה - שבאה על ידי מים רעים , כמו שפירשתי ב'מרה' (שמ' טו , כה - כו).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ועבדתם - הטעם: לא תעבדו - רק השם , שהוציאכם מבית עבדים , והביאכם אל ארץ הגוים שעבדו אלהים אחרים , לא יוכלו להצילם מידכם. ו'עבודת השם' - לעשות כל אשר צוה: לאהבה אותו ולדבקה בו (ראה דב' יא , כב) , ולהשבע בשמו (ראה דב' ו , יג) ולברך בשמו (ראה דב' י , ח) , ולהתפלל אליו , ולזבוח לפניו תמידין ומוספין , ולכבדו בתת המעשרות. והנה שכרו אתו (ע"פ יש' מ , י) , והם ארבעה דברים בעולם הזה: האחד - וברך את לחמך ואת מימיך; והשני - והסירותי מחלה מקרבך; והשלישי - לא תהיה משכלה ועקרה בארצך; והרביעי - את מספר ימיך אמלא. והנה כל אלה בגוף האדם. ועוד , כי הפך אלה הברכות אעשה בכל אויביך , והוא: "את אימתי" (להלן , כז); "וגם את הצרעה" (ראה להלן , כח; דב' ז , כ). אמר אברהם המחבר: יש חכמים גדולים , חכמי השתי תורות , ולא התעסקו בחכמת התולדת; על כן לא יכולתי לפרש אילו הברכות , אם לא אזכיר מעט מן החכמות. בעבור שהוא , גוף האדם , מהעולם השפל , והנשמה העליונה קשורה בו; ויש אמצעיים בין הנשמה והגוף , והֵנָה שני כחות , ובלשון הקדש יקראו על הרוב 'רוח' , 'נפש'. כי הנשמה היא החכמה , ומושבה במוח הראש , וממנה יצא כח כל ההרגשות ותנועת החפץ. והרוח - בלב , וכן חיי האדם; והיא המבקשת שררה להתגבר על כל העומד כנגדה , והיא בעלת הכעס; וכן אמר שלמה: "אל תבהל ברוחך לכעוס" (קה' ז , ט); "כל רוחו יוציא כסיל" (מש' כט , יא). והנפש - בכבד; והיא המתאוה לאכול , וככה כתוב: "כי תאוה נפשך לאכול בשר" (דב' יב , כ). ותאות המשגל ממנה. והנה יש אדם שנברא שתהיינה השלש הנזכרות חזקות , או כלם רפות , או זאת חזקה וזאת רפה , או לא חזקה ולא רפה; והנה בני אדם על שבעה ועשרים מינים משונים. והשם הנכבד נתן התורה , לחזק ולהגביר הנשמה העליונה; אז לא ימשל הגוף עליה. ואם לא תהיה התורה נשמרת , אז יגבר הגוף על הנשמה. והנה אתן לך משל: ידענו כפי חכמת התולדת , כי כל אדם שגברה על תולדתו המרה האדומה , יהיה בעל אף; כי כן תולדת האש , כי המרה האדומה דומה לו. והנה הנשמה רודפת אחרי הגוף , כאשר איננה חכמה שתוכל לסבול. גם נחשֹב אדם אין חום בגופו , ובא אחר וחרפו וקללו עד שכעס - והנה הוליד חום בגופו , שלא היה שם לפני כעסו. והשם למען חסדיו בחר בישראל והורם תורתו; וכאשר ישמרוה , יְאַמֵּץ חכמתם וידריכם בדרך ישרה לכל דבר , שלא יזיק להם. והכלל , שיהיה גופם סר אל משמעת הנשמה , ולא הפך הדבר. ובהתאמץ הנשמה , יתאמץ הכח השומר הגוף , שקבל האדם מן השמים , והוא הנקרא 'תולדת'. והנה הברכה תהיה בכל מאכל ומשתה; כי יש מארה באה לחַסֵּר כח התולדת , כדרך "אתה תאכל ולא תשבע" (מי' ו , יד). והנה כל התחלואים באים בעבור כל הנכנס בגוף , והנה לא יפחד שומר התורה מהם; וזהו וברך את לחמך. ויש תחלואים באים מחוץ הגוף , בעבור שינוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים; ועל זה כתוב: והסירותי מחלה מקרבך. והנה שומר התורה אין לו צרך לרופא עם השם הנכבד , על כן כתוב "וגם בחליו לא דרש את יי' כי אם ברופאים" (ראה דה"ב טז , יב). והנה דברתי על הרפואות. ועתה אדבר על חכמת המזלות. דע , כי כל נולד , יקרוהו מקרים כדרך מה שיורו מערכות המשרתים רגע הולדו וערך אלה על אלה. והדבר עמוק מאד. והנה יהיה כפי מולד האשה שתהיה מְשַׁכֵּלָה , כי תולדת הרחם להַשְׁכִּיל הילודים; או שתהיה עקרה ולא תלד; והנה , אם היה הדָּבֵק בשם במולדו וכפי תולדתו שלא יוליד בנים , השם הנכבד - אם יהיה דבק בו - יאמץ כח תולדת הכליות , ויתכן עלילות (ע"פ ש"א ב , ג) הזרע , עד שיוליד בנים; על כן אמר השם לאברהם: "אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים" (בר' יז , א). וזהו שאמרו קדמונינו ז"ל (שבת קנו , א): צא מאצטגנינות שלך! ואם תכרות ברית עמי שתעבדני , אני "ארבה אותך במאד מאד" (בר' יז , ב) , כי אנצח התולדת. ואין זה 'ניצוח' במערכת הכוכבים , כי לא נבראו להיטיב או להרע לעולם השפל , רק הולכים תמיד לעבד השם לצרכם; ובמרוצתם יקבלו בני העולם השפל דבר והפכו על ידם. והנה אם נשמַר , לא יקבל. ועוד אדבר על זה בפרשת כי תשא (שמ' לג , כא). והנה הברכה השלישית , שיהיה כל אחד מוליד בנים , ולא ימותו בחיי אביהם; ומלת עקרה - כוללת אשת איש ובהמתו (ראה דב' ז , יד). והרביעית , שגם הוא יחיה שנים רבות. והנה ידענו , כי כל איש יש לו קצב וזמן ידוע , שיוכל לחיות כפי רוב החום וליחת התולדת; לא אש זרה ולחה נכריה , כי היא הפך התולדת. והדבק בשם - יחזק החום והלֵחַ בכח הנשמה , אז יחיה אדם יותר מהזמן הקצוב; וכן כתוב "יראת יי' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה" (מש' י , כז) , וכתוב "בחצי ימיו יעזבנו" (יר' יז , יא) , וכתוב "כי אם יי' יגפנו או יומו יבא" (ש"א כו , י). והנה המת במגפה או מת במלחמה - לא מת ביומו , בזמן הקצוב לו כפי תולדת החום והלֵחַ , כי מחוץ באו לו מקרים. והנה הוא יצילנו מכולם. ובתורה: "פן ימות במלחמה" (דב' כ , ה); ואמר שלמה "למה תמות בלא עתך" (קה' ז , יז). ואין זה הפך חכמת המזלות , כי דבר המזל תלוי בדברים רבים , כאשר אפרש בפסוק "ונפלינו אני ועמך" (שמ' לג , טז; ראה שם , כא). על כן: "הנני יוסיף על ימיך" (יש' לח , ה). ומה אוסיף עוד להאריך?

ר' יוסף בכור שור:

את לחמך ואת מימיך - שלא יזיק המאכל. והסירותי מחלה מקרבך - כמו "אני יי' רופאך" (שמ' טו , כו). ומשום רבי עובדיא ז"ל שמעתי: וברך את לחמך ואת מימיך - שתהא ברכה ושפע מצויה בהם; והסירותי מחלה מקרביך - שתהיה בריא בגופך ותאכלנו יפה; כי מה יועיל רוב אוכל , אם תהיה חולה? לא תוכל לאכול! וזה ישר בעיני.

רמב"ן:

ועבדתם את יי' אלהיכם ובירך את לחמך ואת מימיך - כונת הכתוב הזה , בעבור שרוב עובדי עבודה זרה יכירו וידעו כי השם הנכבד "הוא אלהי האלהים ואדני האדנים" (דב' י , יז) , ואין כונתם בעבודה זרה , רק שיחשבו , כי בעבודות ההם תהיה להם הצלחה , כגון שיעבדו השמש בעבור שמצאו לו ממשלת בתבואות , והירח - במעינות ובכל התהומות , וכן כיוצא בהם בכל צבא השמים; וכל שכן שיחשבו כי תהיה להם תוספת טובה בעבודת המלאכים , בעבור שהם מכבדים משרתי האל הגדול; ועל כן אמר הכתוב הזה , כי בעבודת הקדוש ברוך הוא בלבד תהיה להם ההצלחה והשמירה. ועקירת עבודה זרה לא תזיק , אבל תוסיף לכם טובה וברכה; כי הקדוש ברוך הוא יברך לחמך - והוא כלל לכל מאכל אשר יאכל , ויברך מימיך - שהוא אב לכל משקה אשר ישתה; וה'ברכה' היא תוספת בהן , שיהיה מהן לך לרוב מאד. ואמר: והסירותי מחלה מקרבך - כלומר: שאסיר בהן מחלה מקרבך , שיהיו המאכלים והמשקים טובים ובריאים , לא יולידו מחלה , אבל יְרפּאו ממנה. ואמר עוד , שלא תהיה בהם אשה משכלה - ברחם משׁכיל , ולא עקרה - ברחם ושדים צומקים (ע"פ הו' ט , יד); כי בהיות המאכלים והמשקים והאויר מבורכים , יהיו הגופים בריאים , ואברי הזרע נכונים לעשות מעשיהם כהוגן; והזכיר הנקבות , כי בהן ימצא השכול והעקור יותר מן הזכרים. ויתכן שיהיו הזכרים בכלל והסירותי מחלה מקרבך , כי העקור מחלה בגופים , ועם האנשים ידבר מן הסתם , ואחר כן הזכיר הנשים , כמו שאמר "לא יהיה בך עקר ועקרה" (דב' ז , יד). וטעם בארצך - להכניס גם הבהמות , כמו שאמר שם "ובבהמתך". ואמר: את מספר ימיך אמלא - שלא ימות במלחמה , או במגפה בשינוי האויר , רק בזקנה , שימלא ימים כמספר אשר הם חיי האדם בדורותיו , כגון שבעים ושמנים בדור דוד המלך. וכבר הזכרתי (בר' יז , א) , כי כל אלה נסים שיעשה השם בשמים ובארץ מופתים בעבור עושי רצונו. ואמר , כי כאשר יעשה עמהם אות לטובה , כן יעשה בשונאיהם לרעה , שיתן להם לב רגז (ע"פ דב' כח , סה) , "ומחדרים אימה" (דב' לב , כה); ועוד ישלח בהם את הצרעה , והוא מין ידוע כגון הדבורה , ומזכירין אותו חכמים תדיר: צרעין וזבובין (ראה פר"כ יא); דבש דבורים דבש צרעין (משנה מכשירין ו , ד). והענין , כי ישלח המכה הזו באויר ארצם כמות הארבה ששלח במצרים , הילק החסיל והגזם חילו הגדול (ע"פ יואל ב , כה) שבא בימי יואל. וטעם וגרשה - כי היא סבה בהם להתגרש מן הארץ , כי תכסה את עין הארץ ותחשך (ע"פ שמ' י , טו) , ולא יוכלו לבא במלחמה; ועוד , כי תאכל כל יגיעם בשדה , כענין שאמר בקללות "זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה" (דב' כח , לח) ו"כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל" (שם , מב) , כן אמר בכאן שיעשה בשונאינו. והזכיר הכתוב החוי והכנעני והחתי - דרך קצרה , והכונה בכל הנזכרים למעלה (פס' כג). והנכון בעיני , כי שלשה אלה - לא יצאו רובם במלחמה ולא נפלו להם בחרב והיו נשגבים במבצרים , ושלח בהם רק את המות הזה , כענין שאמר במצרים "ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים" (שמ' י , ו); והוא שאמר במשנה תורה "וגם את הצרעה ישלח יי' אלהיך בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך" (דב' ז , כ). והצרעה הזאת עברה עם יהושע את הירדן , וכך העלו במסכת סוטה (לו , א) ואמרו , שהיתה מטלת בהם ארס ומתים בה; והאמת , כי יש בה גם היום ארס מזיק וממית. וכתיב ביהושע "ותעברו את הירדן ותבאו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו האמורי והפרזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם" (יהו' כד , יא) , וכתיב "ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמורי לא בחרבך ולא בקשתך" (שם , יב) - וטעמו: "ותגרש אותם" הנשארים בהם; כי אחרי נתני בידכם כל הנזכרים , שלחתי הצרעה לגרש הנשארים והנסתרים ― ואמר "שני מלכי האמורי" , והם סיחון ועוג שהזכיר מתחלה (ראה שם , ח) ― ו"לא בחרבך ולא בקשתך" עשית כל אלה. ורבי אברהם אמר , כי ה'צרעה' - חולי בגוף , מגזרת 'צרעת'; ואין צורך. וטעם ועבדתם את יי' אלהיכם - ריקן העבודה לשם המיוחד. ואמר: וברך , והסירותי - כדרך "כי אני יי' רופאך" (שמ' טו , כו). וכבר פרשתיו , והמשכיל יבינהו משם.

רלב"ג - ביאור המילות:

ועבדתם את יי' אלהיכם - ידוע , כי אין המכוון בזאת העבודה שנשרת השם יתעלה , כי אינו צריך לזולתו; ואינה מהעבודות הנעשות לו במקדש , כי הכהנים לבד יעשוה , וזאת המצוה היא לכל ישראל. ולזה הוא מבואר , כי זאת העבודה היא שנבקש ממנו שיתן לנו צרכנו , כמו שיבקש העבד מאדניו מה שיצטרך לו; ולזה בארו ז"ל (ב"ק צב , ב) , שזאת העבודה היא תפִלה. וזה יתבאר מהדברים הנלוים לזה , והוא אמרו: וברך את לחמך ואת מימיך. וכבר יתבאר זה גם כן ממה שנאמר בלויים "לעמוד לשרת בשם יי'" (דב' יח , ה) - ונתבאר בספר עזרא (ראה נחמיה יב) ובדברי הימים (דה"א ו , טז - יז ועוד) , שזה השירות הוא השיר שהיו הלויים משוררים להודות ליי' ולהתפלל לפניו; ונקרא זה הענין 'שירות' , כי בזה יֵראה שאנחנו עבדים לו , ושהוא אדון הטובות כולם לתתם לאשר ירצה . (התועלות לשמ' כג , כ - לג , בקובץ תועלות לרלב"ג).

רלב"ג - ביאור הפרשה:

ויחוייב לכם שתבקשו ההכרחי לכם מאת השם יתעלה , בשתתפללו לפניו על זה , לא לעבודה זרה ; והוא ישמע תפלתכם , ויברך לחמך ומימיך באופן שיהיה לחמך נתן ומימיך נאמנים (ע"פ יש' לג , טז) , ויסיר מחלה מקרבך.