תנ"ך - את־אימתי אשלח לפניך והמתי את־כל־העם אשר תבא בהם ונתתי את־כל־איביך אליך ערף:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֶת־אֵֽימָתִי֙ אֲשַׁלַּ֣ח לְפָנֶ֔יךָ וְהַמֹּתִי֙ אֶת־כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖א בָּהֶ֑ם וְנָתַתִּ֧י אֶת־כָּל־אֹיְבֶ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ עֹֽרֶף: (שמות פרק כג פסוק כז)

טקסט וניקוד:

אֶת־אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת־כָּל־הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת־כָּל־אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף: (שמות פרק כג פסוק כז)

טקסט בלבד:

את־אימתי אשלח לפניך והמתי את־כל־העם אשר תבא בהם ונתתי את־כל־איביך אליך ערף: (שמות פרק כג פסוק כז)

תיקון קוראים:

את־אימתי אשלח לפניך והמתי את־כל־העם אשר תבא בהם ונתתי את־כל־איביך אליך ערף: (שמות פרק כג פסוק כז)

תרגום אונקלוס:
יָת אֵימְתִי אֲשַׁלַח קֳדָמָך וַאֲשַׁגֵּישׁ יָת כָּל עַמָא דְּאַתּ אָתֵי לְאָגָחָא בְהוֹן וְאֶמסַר יָת כָּל בַּעֲלֵי דְבָבָך קֳדָמָך מַחזְרֵי קְדָל :

עין המסורה:
אשלח - ט': בר' לח , יז; *שמ' ח , כד; י , י; כג , כז; דב' לב , כד; מ"א ט , ז; יח' ה , טז; יד , יט; דה"ב ז , יג. ואחד: ואשלח - זכ' ח , י. תבא - י"ז חסר: בר' מט , ו; שמ' כג , כז; וי' יב , ד; דב' א , לז; יז , יד; כג , כה , כו; כד , י; כז , ג; ש"ב יג , ה; מ"א כב , כה; יר' ב , ג; איוב א , ז; ב , ב; ג , כד; כט , יג; איכה א , כב. (וכל משלי דכותהון בר מן ד' מלא: מש' ב , י; כב , כד; כד , כה; כז , י).

מסורה קטנה:
אימתי - ל'; והמתי - ל'; תבא - י"ז חס'.

רש"י:
והמותי - כמו 'והממתי' , ותרגומו: "ואשגיש". וכן כל תיבה שפעל שלה בכפל אות אחרונה , כשתהפך לדבר בלשון 'פעלתי' , יש מקומות שנוטל את הכפילה ומדגיש את האות ונוקדו במלא פום (חולם) , כמו והמותי - מגזרת "והמם גלגל עגלתו" (יש' כח , כח); "סבותי" (ש"א כב , כב) - מגזרת "וסבב בית אל" (ש"א ז , טז); "דלותי" (תה' קטז , ו) - מגזרת "דללו וחרבו יאורי מצור" (יש' יט , ו); "על כפים חקותיך" (יש' מט , טז) - מגזרת "חקקי לב" (שו' ה , טו); "את מי רצותי" (ש"א יב , ג) - מגזרת: "קנה רצוץ" (יש' מב , ג). והמתרגם והמתי - "ואקטיל" , טועה הוא , שאילו מגזרת 'מיתה' היה , אין ה"י שלו בפתח , ולא מ"ם שלו מדגשת , ולא נקודה מלא פום , אלא: והֵמַתִּי , כמו "והמתה את העם הזה" (במ' יד , טו); והתי"ו מדגשת , לפי שתבא תחת שתי ת"וין: האחת נשרשת , שאין 'מיתה' בלא תי"ו , והאחת משמשת , כמו 'חטאתי' , 'עשיתי' , 'אמרתי'; וכן ונתתי - התי"ו מדגשת , שהיא באה תחת שתים , לפי שהיה צריך שלשה ת"וין: שנים ליסוד , כמו "ביום תת יי'" (יהו' י , יב); "מתת אלהים" (קה' ג , יג); והשלישית לשימוש. עורף - שינוסו לפניך ויהפכו לך ערפם.

רשב"ם:
את אימתי - חתת אלהים על בעלי מלחמתך. והמותי - והממתי מהומת קולי; כדכתיב "וירעם יי' בקול גדול על פלשתים ויהומם" (ש"א ז , י) , וכן בברק: "ויהום" (שו' ד , טו). כמו מן 'סבב' - "סבותי" (ש"א כב , כב); אבל לשון 'מיתה' - יאמר: "וְהֵמַתִי" (יש' יד , ל).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
את אימתי - פחד בנשמה. והנה תבוא לגוים חלושה מיד , וזהו ונתתי את כל אויביך - שיתנו לך את ערפם. והטעם , שיברחו מפניך בראותם אותך.

רמב"ן:
ועבדתם את יי' אלהיכם ובירך את לחמך ואת מימיך - כונת הכתוב הזה , בעבור שרוב עובדי עבודה זרה יכירו וידעו כי השם הנכבד "הוא אלהי האלהים ואדני האדנים" (דב' י , יז) , ואין כונתם בעבודה זרה , רק שיחשבו , כי בעבודות ההם תהיה להם הצלחה , כגון שיעבדו השמש בעבור שמצאו לו ממשלת בתבואות , והירח - במעינות ובכל התהומות , וכן כיוצא בהם בכל צבא השמים; וכל שכן שיחשבו כי תהיה להם תוספת טובה בעבודת המלאכים , בעבור שהם מכבדים משרתי האל הגדול; ועל כן אמר הכתוב הזה , כי בעבודת הקדוש ברוך הוא בלבד תהיה להם ההצלחה והשמירה. ועקירת עבודה זרה לא תזיק , אבל תוסיף לכם טובה וברכה; כי הקדוש ברוך הוא יברך לחמך - והוא כלל לכל מאכל אשר יאכל , ויברך מימיך - שהוא אב לכל משקה אשר ישתה; וה'ברכה' היא תוספת בהן , שיהיה מהן לך לרוב מאד. ואמר: והסירותי מחלה מקרבך - כלומר: שאסיר בהן מחלה מקרבך , שיהיו המאכלים והמשקים טובים ובריאים , לא יולידו מחלה , אבל יְרפּאו ממנה. ואמר עוד , שלא תהיה בהם אשה משכלה - ברחם משׁכיל , ולא עקרה - ברחם ושדים צומקים (ע"פ הו' ט , יד); כי בהיות המאכלים והמשקים והאויר מבורכים , יהיו הגופים בריאים , ואברי הזרע נכונים לעשות מעשיהם כהוגן; והזכיר הנקבות , כי בהן ימצא השכול והעקור יותר מן הזכרים. ויתכן שיהיו הזכרים בכלל והסירותי מחלה מקרבך , כי העקור מחלה בגופים , ועם האנשים ידבר מן הסתם , ואחר כן הזכיר הנשים , כמו שאמר "לא יהיה בך עקר ועקרה" (דב' ז , יד). וטעם בארצך - להכניס גם הבהמות , כמו שאמר שם "ובבהמתך". ואמר: את מספר ימיך אמלא - שלא ימות במלחמה , או במגפה בשינוי האויר , רק בזקנה , שימלא ימים כמספר אשר הם חיי האדם בדורותיו , כגון שבעים ושמנים בדור דוד המלך. וכבר הזכרתי (בר' יז , א) , כי כל אלה נסים שיעשה השם בשמים ובארץ מופתים בעבור עושי רצונו. ואמר , כי כאשר יעשה עמהם אות לטובה , כן יעשה בשונאיהם לרעה , שיתן להם לב רגז (ע"פ דב' כח , סה) , "ומחדרים אימה" (דב' לב , כה); ועוד ישלח בהם את הצרעה , והוא מין ידוע כגון הדבורה , ומזכירין אותו חכמים תדיר: צרעין וזבובין (ראה פר"כ יא); דבש דבורים דבש צרעין (משנה מכשירין ו , ד). והענין , כי ישלח המכה הזו באויר ארצם כמות הארבה ששלח במצרים , הילק החסיל והגזם חילו הגדול (ע"פ יואל ב , כה) שבא בימי יואל. וטעם וגרשה - כי היא סבה בהם להתגרש מן הארץ , כי תכסה את עין הארץ ותחשך (ע"פ שמ' י , טו) , ולא יוכלו לבא במלחמה; ועוד , כי תאכל כל יגיעם בשדה , כענין שאמר בקללות "זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה" (דב' כח , לח) ו"כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל" (שם , מב) , כן אמר בכאן שיעשה בשונאינו. והזכיר הכתוב החוי והכנעני והחתי - דרך קצרה , והכונה בכל הנזכרים למעלה (פס' כג). והנכון בעיני , כי שלשה אלה - לא יצאו רובם במלחמה ולא נפלו להם בחרב והיו נשגבים במבצרים , ושלח בהם רק את המות הזה , כענין שאמר במצרים "ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים" (שמ' י , ו); והוא שאמר במשנה תורה "וגם את הצרעה ישלח יי' אלהיך בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך" (דב' ז , כ). והצרעה הזאת עברה עם יהושע את הירדן , וכך העלו במסכת סוטה (לו , א) ואמרו , שהיתה מטלת בהם ארס ומתים בה; והאמת , כי יש בה גם היום ארס מזיק וממית. וכתיב ביהושע "ותעברו את הירדן ותבאו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו האמורי והפרזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם" (יהו' כד , יא) , וכתיב "ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמורי לא בחרבך ולא בקשתך" (שם , יב) - וטעמו: "ותגרש אותם" הנשארים בהם; כי אחרי נתני בידכם כל הנזכרים , שלחתי הצרעה לגרש הנשארים והנסתרים ― ואמר "שני מלכי האמורי" , והם סיחון ועוג שהזכיר מתחלה (ראה שם , ח) ― ו"לא בחרבך ולא בקשתך" עשית כל אלה. ורבי אברהם אמר , כי ה'צרעה' - חולי בגוף , מגזרת 'צרעת'; ואין צורך. וטעם ועבדתם את יי' אלהיכם - ריקן העבודה לשם המיוחד. ואמר: וברך , והסירותי - כדרך "כי אני יי' רופאך" (שמ' טו , כו). וכבר פרשתיו , והמשכיל יבינהו משם.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
את אימתי אשלח לפניך על כל הגוים , והמותי את כל העם אשר תבא בהם , ויברחו ממך מרוב פחדם ויראתם.
ריכוז קישורים