עין המסורה:
את
-
ז'
פסוקים
'את
את
את
ואת':
בר'
יג
,
י;
יד
,
טז;
שמ'
כג
,
כח;
וי'
טז
,
כד;
במ'
כ
,
ח;
דב'
לא
,
כח;
שו'
ג
,
ז.
הצרעה
-
ג':
שמ'
כג
,
כח;
דב'
ז
,
כ;
יהו'
כד
,
יב.
מלפניך
-
י':
שמ'
כג
,
כח;
דב'
ט
,
ד;
כח
,
לא;
לא
,
ג;
ש"ב
ז
,
טו;
יר'
יח
,
כג;
תה'
יז
,
ב;
נא
,
יג;
נחמ'
ג
,
לז;
דה"א
כט
,
יב.
רמב"ן:
ועבדתם
את
יי'
אלהיכם
ובירך
את
לחמך
ואת
מימיך
-
כונת
הכתוב
הזה
,
בעבור
שרוב
עובדי
עבודה
זרה
יכירו
וידעו
כי
השם
הנכבד
"הוא
אלהי
האלהים
ואדני
האדנים"
(דב'
י
,
יז)
,
ואין
כונתם
בעבודה
זרה
,
רק
שיחשבו
,
כי
בעבודות
ההם
תהיה
להם
הצלחה
,
כגון
שיעבדו
השמש
בעבור
שמצאו
לו
ממשלת
בתבואות
,
והירח
-
במעינות
ובכל
התהומות
,
וכן
כיוצא
בהם
בכל
צבא
השמים;
וכל
שכן
שיחשבו
כי
תהיה
להם
תוספת
טובה
בעבודת
המלאכים
,
בעבור
שהם
מכבדים
משרתי
האל
הגדול;
ועל
כן
אמר
הכתוב
הזה
,
כי
בעבודת
הקדוש
ברוך
הוא
בלבד
תהיה
להם
ההצלחה
והשמירה.
ועקירת
עבודה
זרה
לא
תזיק
,
אבל
תוסיף
לכם
טובה
וברכה;
כי
הקדוש
ברוך
הוא
יברך
לחמך
-
והוא
כלל
לכל
מאכל
אשר
יאכל
,
ויברך
מימיך
-
שהוא
אב
לכל
משקה
אשר
ישתה;
וה'ברכה'
היא
תוספת
בהן
,
שיהיה
מהן
לך
לרוב
מאד.
ואמר:
והסירותי
מחלה
מקרבך
-
כלומר:
שאסיר
בהן
מחלה
מקרבך
,
שיהיו
המאכלים
והמשקים
טובים
ובריאים
,
לא
יולידו
מחלה
,
אבל
יְרפּאו
ממנה.
ואמר
עוד
,
שלא
תהיה
בהם
אשה
משכלה
-
ברחם
משׁכיל
,
ולא
עקרה
-
ברחם
ושדים
צומקים
(ע"פ
הו'
ט
,
יד);
כי
בהיות
המאכלים
והמשקים
והאויר
מבורכים
,
יהיו
הגופים
בריאים
,
ואברי
הזרע
נכונים
לעשות
מעשיהם
כהוגן;
והזכיר
הנקבות
,
כי
בהן
ימצא
השכול
והעקור
יותר
מן
הזכרים.
ויתכן
שיהיו
הזכרים
בכלל
והסירותי
מחלה
מקרבך
,
כי
העקור
מחלה
בגופים
,
ועם
האנשים
ידבר
מן
הסתם
,
ואחר
כן
הזכיר
הנשים
,
כמו
שאמר
"לא
יהיה
בך
עקר
ועקרה"
(דב'
ז
,
יד).
וטעם
בארצך
-
להכניס
גם
הבהמות
,
כמו
שאמר
שם
"ובבהמתך".
ואמר:
את
מספר
ימיך
אמלא
-
שלא
ימות
במלחמה
,
או
במגפה
בשינוי
האויר
,
רק
בזקנה
,
שימלא
ימים
כמספר
אשר
הם
חיי
האדם
בדורותיו
,
כגון
שבעים
ושמנים
בדור
דוד
המלך.
וכבר
הזכרתי
(בר'
יז
,
א)
,
כי
כל
אלה
נסים
שיעשה
השם
בשמים
ובארץ
מופתים
בעבור
עושי
רצונו.
ואמר
,
כי
כאשר
יעשה
עמהם
אות
לטובה
,
כן
יעשה
בשונאיהם
לרעה
,
שיתן
להם
לב
רגז
(ע"פ
דב'
כח
,
סה)
,
"ומחדרים
אימה"
(דב'
לב
,
כה);
ועוד
ישלח
בהם
את
הצרעה
,
והוא
מין
ידוע
כגון
הדבורה
,
ומזכירין
אותו
חכמים
תדיר:
צרעין
וזבובין
(ראה
פר"כ
יא);
דבש
דבורים
דבש
צרעין
(משנה
מכשירין
ו
,
ד).
והענין
,
כי
ישלח
המכה
הזו
באויר
ארצם
כמות
הארבה
ששלח
במצרים
,
הילק
החסיל
והגזם
חילו
הגדול
(ע"פ
יואל
ב
,
כה)
שבא
בימי
יואל.
וטעם
וגרשה
-
כי
היא
סבה
בהם
להתגרש
מן
הארץ
,
כי
תכסה
את
עין
הארץ
ותחשך
(ע"פ
שמ'
י
,
טו)
,
ולא
יוכלו
לבא
במלחמה;
ועוד
,
כי
תאכל
כל
יגיעם
בשדה
,
כענין
שאמר
בקללות
"זרע
רב
תוציא
השדה
ומעט
תאסוף
כי
יחסלנו
הארבה"
(דב'
כח
,
לח)
ו"כל
עצך
ופרי
אדמתך
יירש
הצלצל"
(שם
,
מב)
,
כן
אמר
בכאן
שיעשה
בשונאינו.
והזכיר
הכתוב
החוי
והכנעני
והחתי
-
דרך
קצרה
,
והכונה
בכל
הנזכרים
למעלה
(פס'
כג).
והנכון
בעיני
,
כי
שלשה
אלה
-
לא
יצאו
רובם
במלחמה
ולא
נפלו
להם
בחרב
והיו
נשגבים
במבצרים
,
ושלח
בהם
רק
את
המות
הזה
,
כענין
שאמר
במצרים
"ומלאו
בתיך
ובתי
כל
עבדיך
ובתי
כל
מצרים"
(שמ'
י
,
ו);
והוא
שאמר
במשנה
תורה
"וגם
את
הצרעה
ישלח
יי'
אלהיך
בם
עד
אבוד
הנשארים
והנסתרים
מפניך"
(דב'
ז
,
כ).
והצרעה
הזאת
עברה
עם
יהושע
את
הירדן
,
וכך
העלו
במסכת
סוטה
(לו
,
א)
ואמרו
,
שהיתה
מטלת
בהם
ארס
ומתים
בה;
והאמת
,
כי
יש
בה
גם
היום
ארס
מזיק
וממית.
וכתיב
ביהושע
"ותעברו
את
הירדן
ותבאו
אל
יריחו
וילחמו
בכם
בעלי
יריחו
האמורי
והפרזי
והכנעני
והחתי
והגרגשי
החוי
והיבוסי
ואתן
אותם
בידכם"
(יהו'
כד
,
יא)
,
וכתיב
"ואשלח
לפניכם
את
הצרעה
ותגרש
אותם
מפניכם
שני
מלכי
האמורי
לא
בחרבך
ולא
בקשתך"
(שם
,
יב)
-
וטעמו:
"ותגרש
אותם"
הנשארים
בהם;
כי
אחרי
נתני
בידכם
כל
הנזכרים
,
שלחתי
הצרעה
לגרש
הנשארים
והנסתרים
―
ואמר
"שני
מלכי
האמורי"
,
והם
סיחון
ועוג
שהזכיר
מתחלה
(ראה
שם
,
ח)
―
ו"לא
בחרבך
ולא
בקשתך"
עשית
כל
אלה.
ורבי
אברהם
אמר
,
כי
ה'צרעה'
-
חולי
בגוף
,
מגזרת
'צרעת';
ואין
צורך.
וטעם
ועבדתם
את
יי'
אלהיכם
-
ריקן
העבודה
לשם
המיוחד.
ואמר:
וברך
,
והסירותי
-
כדרך
"כי
אני
יי'
רופאך"
(שמ'
טו
,
כו).
וכבר
פרשתיו
,
והמשכיל
יבינהו
משם.