תנ"ך - ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַֽעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר: (שמות פרק כד פסוק י)

טקסט וניקוד:

וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר: (שמות פרק כד פסוק י)

טקסט בלבד:

ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר: (שמות פרק כד פסוק י)

תיקון קוראים:

ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר: (שמות פרק כד פסוק י)

תרגום אונקלוס:
וַחֲזוֹ יָת יְקָר אֱלָהָא דְיִשׂרָאֵל וּתחוֹת כּוּרסֵי יְקָרֵיהּ כְּעוֹבָד אֶבֶן טָבָא וּכמִחזֵי שְׁמַיָא לְבָרִירוּ :

עין המסורה:
אלהי ישראל (שלא קדם לו שם אלהות. הספירה לא כוללת את הצירוף 'ארון אלהי ישראל') - כ"ח (בלישנא): בר' לג , כ; שמ' כד , י; במ' טז , ט; יהו' כב , טז; ש"א א , יז; ו , ה; ש"ב כג , ג; מ"א ח , כו; יש' כט , כג; מא , יז; מה , ג , טו; מח , א , ב; נב , יב; יח' ח , ד; ט , ג; י , יט , כ; יא , כב; מג , ב; תה' סט , ז; עז' ג , ב; ח , לה; ט , ד; דה"א ד , י; ה , כו; דה"ב כט , ז. לבנת - ב' , חד בפתח וחד בקמץ , בתרי לשנין: *שמ' כד , י; יהו' יט , כו.

מסורה גדולה:
לבנת ב' בתר' לשנין חד קמצ' וחד פת' כמעשה לבנת הספיר ובשיחור לבנת.

מסורה קטנה:
אלהי ישראל - כ"ח; לבנת - ב' חד פת' וחד קמ'; וכעצם - ל'; לטהר - ל'.

רש"י:
ויראו את אלהי ישראל - נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה , אלא שלא רצה הקדוש ברוך הוא לערבב שמחת התורה; והמתין לנדב ואביהוא עד יום חנכת המשכן , ולזקנים עד יום "ויהי העם כמתאננים... ותבער בם אש יי' ותאכל בקצה המחנה" (במ' יא , א) - בקצינים שבהם (ראה תנח' בהעלותך טז). כמעשה לבנת הספיר - היא היתה לפניו בשעת השיעבוד לזכור צרתן של ישראל , שהיו משועבדים במעשה לבנים (ראה ויק"ר כג , ח). וכעצם השמים לטהר - משנגאלו היה אור וחדוה לפניו (ראה ויק"ר כג , ח). וכעצם - כתרגומו: לשון מראה. לטוהר - לשון ברור וצלול.

רשב"ם:
ויראו את אלהי ישראל - כעין "וראיתה (לפנינו: וראית) את אחורי" (שמ' לג , כג). לבנת - לובן. וכעצם - מראה , כמו "אדמו עצם מפנינים" (איכה ד , ז). לטהר - כשהשמים ברורים , בלא עננים.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ויראו את אלהי ישראל - אין זה במראה העין , כי אם בדרך נבואה; וכן "ואראה את יי'" (יש' ו , א) , אע"פ ששם כתוב "ראו עיני" (שם , ה). והנה זה מפורש בספר יחזקאל , שאמר "היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל" (י , כ) , ובתחלה כתוב "ואראה מראות אלהים" (א , א). וטעם אלהי ישראל - יוצר בראשית , אשר בידו נפש כל חי (ע"פ איוב יב , י); והמשכיל יבין. וטעם ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר - הוא הכסא; וביחזקאל "כמראה אבן ספיר" (א , כו). ולפי דעתי , שאבן ספיר - אדומה , והעד , שכתוב במגלה "ספיר גזרתם" (איכה ד , ז); כי בראשית הפסוק אמר "משלג" גם "מחלב" , וכנגדם - "פנינים" ו"ספיר". ואל יקשה עליך אבני החשן בעבור "אודם" (שמ' כח , יז) , כי יש אדום כדם ואדום בורק , וזה הוא הספיר. והגאון אמר (ראה רס"ג תורה) , שספיר - לבָנה , והעד: לבנת הספיר. ולא אמר כלום , כי לבנת איננה מגזרת 'לבן' כי אם מגזרת "קח לך לבֵנה" (יח' ד , א); והעד , שאמר יחזקאל "כאבן" (י , א). והראיה הגמורה - שאמר כמעשה , כי מה צורך ל'מעשה' עם ה'לובן'? וטעם וכעצם השמים לטוהר - שהיתה לבנת הספיר זכה וטהורה כעצם השמים. וזה הכסא , הוא הנטוי על השמים הנראים (ראה יח' א , כו).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויראו - במראה נבואה; כמו "ראיתי את יי' יושב על כסא" (ראה מ"א כב , יט; יש' ו , א). אמר הגאון (ראה רס"ג תורה) , כי ספיר - לבן; וראייתו: לבנת הספיר; ואיננו , רק אדום. והעד , כי מנהג הלשון לכפול הטעם במלות שונות; והנה כתוב "זכו נזיריה משלג צחו מחלב" (איכה ד , ז) , והנה הטעם כפול; "אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם" (שם) - והנה ספיר כמו "פנינים". ועוד , אם לבנת הספיר הוא לבן , מה טעם לומר כמעשה? היה ראוי לומר 'כמראה'. והנכון , כי לבנת - מגזרת "לְבֵנָה" (בר' יא , ג); כמו "חֶשְכַת מים" (תה' יח , יב) מגזרת "חֲשֵכָה" (בר' טו , יב); והנה לבנת הספיר - כמו "אבן ספיר" שראה יחזקאל במראות הנבואה (ראה יח' א , כו); והנה לבנת הספיר כ"אבן הספיר" , שהוא "דמות הכסא" (שם). וטעם וכעצם השמים לטהר - תחת לבנת הספיר , והוא הרקיע , שהוא כעין הקרח שהוא נטוי על ראשי החיות שראה יחזקאל (ראה שם , כב). והנה כתוב ויראו את אלהי ישראל , ושם כתוב "היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל" (יח' י , כ); כי תפש דרך קצרה , כי היא תחת הרקיע , גם הוא תחת הכסא; והכל תחת השם הנכבד.

ר' יוסף בכור שור:
כמעשה לבנת הספיר - 'שפרא' בלעז , והוא כעין תכלת , 'בליב' בלעז; ולפי שאין הספיר ניכר לכל אדם , חזר ונתן סימן שהוא ניכר לכל: עצם השמים לטוהר - שהוא נטהר מן העננים , כדכתיב "רוח עברה ותטהרם" (איוב לז , כא); השמים דומה לתכילת , 'בליב' (בלעז). ועוד , דאיכא ספיר שהוא אדום , כדכתיב "אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם" (איכה ד , ז) , והוא 'ייגינייצא גרנט' או 'רובי' (בלעז); וזה - כעצם השמים.

רמב"ן:
ויראו את אלהי ישראל - פירש רבי אברהם: במראה הנבואה; כמו "ראיתי את יי' נצב על המזבח" (עמ' ט , א). ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר - הוא שראה יחזקאל "כמראה אבן ספיר דמות כסא" (א , כו). וכעצם השמים לטוהר - שראו תחת לבנת הספיר כעצם השמים לטוהר , הוא הרקיע כעין הקרח הנורא , הנטוי על ראשי החיות (ראה יח' א , כב). והנה בכאן כתוב ויראו את אלהי ישראל , ושם כתוב "היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל" (יח' י , כ) - כי תפס דרך קצרה , כי היא תחת הרקיע שהוא תחת הכסא; והכל תחת השם הנכבד. ועל דרך הפשט: טעם אלהי ישראל - לומר כי זכות ישראל אביהם עמהם לזַכּותם במראה הזאת. ועל דרך האמת: בעבור כי הזכיר במתן תורה "וידבר אלהים" (שמ' כ , א) , והוא כאשר אמר "הן הראנו יי' אלהינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש" (דב' ה , כא) , באר כאן שראו אלהי ישראל , ולא אמר כאשר יאמר בכל מקום 'יי' אלהי ישראל'. והזכיר בהם זה , לומר שהשיגו הזקנים במראה הזו יותר משאר העם שהראם על הארץ "את אשו הגדולה" (דב' ד , לו) , כי היה לעם במחיצת ענן וערפל (ראה דב' ה , יט). ואנקלוס ירמוז לזה , שתרגם: "וחזו ית יקר אלהא דישראל" , ולא תרגם 'ואיתגלי להון יקרא דיי'' , כמנהגו במקומות אחרים.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והם התבוננו בענין מציאות השם יתעלה והשיגוהו , וראו שהוא אדון כל העולם - לא אדון המציאות השפל לבדו , כמו שחשבו האומרים כי האלוה המנהיג הדברים ההווים הנפסדים הוא זולת האלוה המנהיג הדברים הנצחיים , כמו הגרמים השמימיים. והנה ראו שתחת רגליו הוא מה שהוא כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר , והוא הגרם השמיימיי , ולזה הוא אדון השמים עם היותו אדון כל הארץ. ואל אלו הזקנים שהיו אצילי בני ישראל לא שלח השם יתעלה ידו - להזיק להם מפני עלות השגתם בזה המושג היקר , שהיה מפורסם אז כי המשיג אותו ימות ― כמו שאמר מנוח: "מות נמות כי אלהים ראינו" (שו' יג , כב) , ואמר יעקב: "כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי" (בר' לב , לא) , ואמרה התורה "השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כמונו ויחי" (צירוף של דב' ד , לג ודב' ה , כב) ― אבל התענגו תענוג נפלא במה שהשיגו , כאלו היו אוכלים ושותים. הנה זהו הבאור הנאות בזה לפי דעתי; וכן הסכימו קצת רבותינו ז"ל (ת"א) כי זאת ההשגה היתה נאותה וצודקת , וקצתם גנו אותה (ויק"ר כ , י) , והנה הרב המורה נמשך לסברת המגנים אותה (מו"נ א , ה). והנה ראיית המגנים זאת ההשגה ממה שאמר: ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו - מכאן שהיו ראויים לשליחות יד. והנה הפירוש בזה לפי הדעת השני הוא , לפי מה שאחשוב , שהם טעו וחשבו שיהיה השם יתעלה אחד ממניעי הגרמים השמיימיים , ולזה אמר שהם ראו שתחת רגליו כמעשה לבנת הספיר , כי הגרם השמימיי הוא בזה התואר ― וכבר בארנו מה שיש בזה מהנטייה מהאמת בחמישי מ'ספר מלחמות יי'' , וכבר טעו בזה גדולי הפילוסופים , כמו שבארנו שם ― ואל אצילי בני ישראל לא שלח השם יתעלה ידו להזיקם על טעותם , ויחזו את האלהים בעת שהיו אוכלים ושותים , ולא היו מתבודדים התבודדות שלם בהשגת האמת בזה; וכאלו היה זה סבה אל טעותם.
ריכוז קישורים