תנ"ך - ואל־אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את־האלהים ויאכלו וישתו: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ: ס (שמות פרק כד פסוק יא)

טקסט וניקוד:

וְאֶל־אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת־הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: ס (שמות פרק כד פסוק יא)

טקסט בלבד:

ואל־אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את־האלהים ויאכלו וישתו: ס (שמות פרק כד פסוק יא)

תיקון קוראים:

ואל־אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את־האלהים ויאכלו וישתו: ס (שמות פרק כד פסוק יא)

תרגום אונקלוס:
וּלרַברְבֵי בְּנֵי יִשׂרָאֵל לָא הֲוָה נִזקָא וַחֲזוֹ יָת יְקָרָא דַייָ וַהֲווֹ חָדַן בְּקוּרבָּנֵיהוֹן דְּאִתקַבַּלוּ כְּאִלוּ אָכְלִין וְשָׁתַן :

עין המסורה:
אצילי - ב' (בשני לשונות): שמ' כד , יא; יח' יג , יח. ויחזו - ב': שמ' כד , יא; *איכה ב , יד.

מסורה קטנה:
אצילי - ב'; ויחזו - ב' משאות שוא.

רש"י:
ואל אצילי - הם נדב ואביהוא והזקנים (ראה לעיל , ט - י; תנח' בהעלותך טז). לא שלח ידו - מכלל שהיו ראויים להשלחת יד (ראה תנח' בהעלותך טז). ויחזו את האלהים וגו' - היו מסתכלין בו בלב גס מתוך אכילה ושתיה; כך מדרש תנחומא (בהעלותך טז). ואונקלוס לא תרגם כן. אצילי - לשון גדולים , כמו "ומאציליה קראתיך" (יש' מא , ט); "ויאצל מן הרוח" (במ' יא , כה); "שש אמות אצילה" (יח' מא , ח).

רשב"ם:
ואל אצילי , זקני , ישראל , לא שלח הקדוש ברוך הוא ידו - אע"פ שראו את אלהי ישראל (ראה לעיל , י); כמו שכתוב "כבלע את הקדש ומתו (במ' ד , כ) , וכן באנשי בית שמש "כי ראו בארון יי'" (ש"א ו , יט) , ובמשה מצינו "כי ירא מהביט" (שמ' ג , ו); וכאן חלק להם הקדוש ברוך הוא כבוד. ומפני כריתוּת הברית נראה להם , כמו שפירשתי ב'ברית בין הבתרים': "אשר עבר בין הגזרים האלה" (בר' טו , יז) , וכתוב שם "ביום ההוא כרת יי' את אברם ברית" וגו'; וכן לפנינו בכריתות ברית פרשת 'כי תשא': "וראית את אחורי" (שמ' לג , כג) , וכתיב "ויעבור יי' על פניו" וגו' (שמ' לד , ו) , וכתיב בתריה "הנה אנכי כורת ברית" (שם , י). ויאכלו וישתו - העולות הקריבו והשלמים אכלו , שכתוב למעלה "ויזבחו זבחים שלמים" (פס' ה).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ואל אצילי בני ישראל - אמר הגאון , כי אמר הכתוב אל אצילי ולא אמר 'אל זקני' - להכניס עמהם משה; כי הם לבדם יקראו 'הזקנים'. ולפי דעתי שהדבר הפוך , כי משה - 'זקן' היה; וטעם ואל אצילי - אלה הנבחרים מבני ישראל , לבד ממשה. ואמר אצילי - להכניס עמהם נדב ואביהוא. ופירוש אצילי - כמו "ומאציליה קראתיך" (יש' מא , ט); והוא קרוב ממלת "ויאצל מן הרוח" (במ' יא , כה) , ובמקומו אפרשנו. וטעם לא שלח ידו - שחיו , ולא ארע להם שום פחד; כי לא התנבאו אלה קודם זה , ולא ראו השם. כי כבר התנבא משה פעמים לא נוכל לספֹּר אותם. וטעם ידו - כמו "שלח נא ידך" (איוב א , יא). ויש אומרים כי פירושו: ראוהו ולא שלח ידו להם , כאשר שלח יד למשה ונתן לו הלוחות. וטעם ויחזו - כמו "במחזה" (ראה בר' טו , א); והנה התברר פירושי (לעיל , י). ואמר ויאכלו וישתו - על אלה האצילים , להפריש ביניהם ובין משה; כי משה ראה השם כאשר ראו גם הם , ולא הוצרך לאכול ארבעים יום וארבעים לילה (ראה דב' ט , ט). רק האצילים , כאשר ירדו הצטרכו לאכול. ויתכן שאכלו אלה האצילים השלָמים (ראה לעיל , ה) , על כן הזכיר: ויאכלו. והמתרגם ארמית אמר , כי פירוש "את אלהי ישראל" (לעיל , י) - כבודו (ראה ת"א); והנה בפרשה בעצמה כתוב "ומראה כבוד יי' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל" (להלן , יז). ופירש: ויאכלו וישתו - כאילו היו אוכלים ושותים; כי הטעם , שנהנו מזיו שכינה. ויש מפרשים שאמרו , כי פירוש ויאכלו וישתו - שעשו משתה ושמחה , כאשר יעשה כהן גדול בצאת יום הכיפורים (ראה משנה יומא ז , ד).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ואל אצילי - כמו "ומאציליה" (יש' מא , ט). ולא הזכיר 'זקנים' - להכניס עמהם נדב ואביהוא (ראה לעיל , ט). וטעם לא שלח ידו - כי ראו השם הנכבד ולא מתו , כאשר אפרש בפסוק "כי לא יראני האדם וחי" (שמ' לג , כ). וטעם ויאכלו וישתו - שירדו שמחים מההר , ויאכלו זבחי שלמים שזבחו נעריהם (ראה לעיל , ה) , וישתו בשמחה. ורבי יהודה הלוי אמר , כי טעם ויאכלו - כי הוצרכו שיאכלו אע"פ שנהנו מזיו שכינה; והזכיר זה בעבור משה , שהיה ארבעים יום וארבעים לילה , ככתוב בפרשה אחרי זאת (ראה להלן , יח).

ר' יוסף בכור שור:
ואל אצילי בני ישראל - לא סמכם בידו כל כך , שלא יהו צריכין לאכול , כדכתיב: ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו - אלמא , שנהנו מזיו שכינה; אבל כל כך לא נהנו שיוכלו להתענות כמו שהתענה משה ארבעים יום וארבעים לילה. וכן כתב בפירושו אבן עזרא משם יהודה קשטלין , וכן אמר משם רבי ישעיה מטרנא החכם רבי משה [הגה"ה]. ואל אצילי - הבכורים , לא שלח ידו - כשנגלה להם הקדוש ברוך הוא היו יראים מאד פן יוזקו , כמו שאמר מנוח: "מות נמות כי אלהים ראינו" (שו' יג , כב); וכשראו שלא שלח עליהם ידו ולא הוזקו , והקבילו פני השכינה בלא היזק , ויאכלו וישתו , כי היו שמחים הרבה.

רמב"ן:
ואל אצילי בני ישראל - הם נדב ואביהוא והזקנים הנזכרים (ראה לעיל , א) , וקראם כן , כי נאצל עליהם רוח אלהים; וכן "ומאציליה קראתיך" (יש' מא , ט) - הנאצלים , שנאצל עליהם מרוחו; או הגדולים , שנאצל עליהם כבוד מן המלכות. וטעם לא שלח ידו - בעבור שאמר "והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל יי' פן יפרוץ בם" (שמ' יט , כד) , הודיע בכאן שנזהרו בכך ולא פרץ בהם פרץ , כי היו אצילי בני ישראל ראויים למה שחזו במחזה הזה. והטעם: כי חזו את האלהים , ולא הרסו לעלות אל יי'. וטעם ויאכלו וישתו - שאכלו שם השלָמים בתחתית ההר לפני האלהים טרם שישובו אל אהליהם; כי השלָמים טעונין מחיצה , נאכלין בירושלם לפנים מן החומה , ובשילה - בכל הרואה (ראה זבחים קיב , ב) , וכאן היו נאכלין לפני המזבח תחת ההר , לא במחנה. וטעם וישתו - שעשו שמחה ויום טוב , כי כן חובה לשמוח בקבלת התורה , כאשר צוה בכתבם כל דברי התורה על האבנים: "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני יי' אלהיך" (דב' כז , ז). וכתוב בשלמה "החכמה והמדע נתון לך" וגו' (דה"ב א , יב) , מיד "ויבא ירושלם... ויעש משתה לכל עבדיו" (מ"א ג , טו); ואמר רבי אלעזר (שה"ר א , ט): מכאן שעושין משתה להגמרה של תורה. ואמר בדוד אביו , בהתנדבם לבנין בית המקדש , "ויזבחו ליי' זבחים ויעלו עולות ליי'" וגו' , "ויאכלו וישתו לפני יי' ביום ההוא בשמחה גדולה" (דה"א כט , כא - כב); ואף כאן , ביום חתונת התורה , כן עשו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והם התבוננו בענין מציאות השם יתעלה והשיגוהו , וראו שהוא אדון כל העולם - לא אדון המציאות השפל לבדו , כמו שחשבו האומרים כי האלוה המנהיג הדברים ההווים הנפסדים הוא זולת האלוה המנהיג הדברים הנצחיים , כמו הגרמים השמימיים. והנה ראו שתחת רגליו הוא מה שהוא כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר , והוא הגרם השמיימיי , ולזה הוא אדון השמים עם היותו אדון כל הארץ. ואל אלו הזקנים שהיו אצילי בני ישראל לא שלח השם יתעלה ידו - להזיק להם מפני עלות השגתם בזה המושג היקר , שהיה מפורסם אז כי המשיג אותו ימות ― כמו שאמר מנוח: "מות נמות כי אלהים ראינו" (שו' יג , כב) , ואמר יעקב: "כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי" (בר' לב , לא) , ואמרה התורה "השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כמונו ויחי" (צירוף של דב' ד , לג ודב' ה , כב) ― אבל התענגו תענוג נפלא במה שהשיגו , כאלו היו אוכלים ושותים. הנה זהו הבאור הנאות בזה לפי דעתי; וכן הסכימו קצת רבותינו ז"ל (ת"א) כי זאת ההשגה היתה נאותה וצודקת , וקצתם גנו אותה (ויק"ר כ , י) , והנה הרב המורה נמשך לסברת המגנים אותה (מו"נ א , ה). והנה ראיית המגנים זאת ההשגה ממה שאמר: ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו - מכאן שהיו ראויים לשליחות יד. והנה הפירוש בזה לפי הדעת השני הוא , לפי מה שאחשוב , שהם טעו וחשבו שיהיה השם יתעלה אחד ממניעי הגרמים השמיימיים , ולזה אמר שהם ראו שתחת רגליו כמעשה לבנת הספיר , כי הגרם השמימיי הוא בזה התואר ― וכבר בארנו מה שיש בזה מהנטייה מהאמת בחמישי מ'ספר מלחמות יי'' , וכבר טעו בזה גדולי הפילוסופים , כמו שבארנו שם ― ואל אצילי בני ישראל לא שלח השם יתעלה ידו להזיקם על טעותם , ויחזו את האלהים בעת שהיו אוכלים ושותים , ולא היו מתבודדים התבודדות שלם בהשגת האמת בזה; וכאלו היה זה סבה אל טעותם.
ריכוז קישורים