רש"י:
וסרח
העדף
ביריעות
האהל
-
על
יריעות
המשכן.
יריעות
האהל
הן
העליונות
של
עזים
שקרויות
'אהל'
,
כמו
שאמור
בהן
"לאהל
על
המשכן"
(לעיל
,
ז);
וכל
"אהל"
האמור
כאן
אינו
אלא
לשון
גג
,
שמאהילות
ומסככות
על
התחתונות
,
והן
היו
עודפות
על
התחתונות
חצי
יריעה
למערב
,
שהחצי
של
יריעה
אחת
עשרה
היתרה
היה
נכפל
אל
מול
פני
האהל;
נשארו
שתי
אמות
רוחב
חציה
עדף
על
רוחב
התחתונות.
תסרח
על
אחורי
המשכן
-
לכסות
שתי
אמות
שהיו
מגולות
בקרשים.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
וסרח
העודף
-
הרצון
בו:
היתרון
העודף.
והנה
יתבאר
הרצון
בזה
אחר
שיתבאר
מענין
קרשי
המשכן
כמה
היה
עביים
,
ויתבאר
שִׁעור
מקום
קדש
הקדשים.
והנה
יראה
,
כי
שעור
מקום
קדש
הקדשים
היה
עשר
אמות
אורך
ועשר
אמות
רוחב
ועשר
אמות
היה
קומתו
כקומת
הקרשים
(ראה
להלן
,
טז).
ואמנם
,
שרחבו
היה
עשר
אמות
יתבאר
מאורך
היריעות
,
שהיה
שלשים
אמה
(ראה
לעיל
,
ח)
,
והיה
מהם
עשר
אמות
ברוחב
המשכן
,
ויותר
על
זה
עובי
הקרשים
,
והיה
נתלה
מהם
לצדדי
המשכן
כשעור
קומתו
פחות
עובי
הקרשים
,
ותהיינה
היריעות
מגיעות
לארץ
,
לא
יחסר
כי
אם
עובי
הקרשים.
ואמנם
,
שארכו
היה
עשר
אמות
יתבאר
מהיריעות
העשרה
,
שהיה
שעורם
ארבעים
אמה
(ראה
לעיל
,
א
-
ב)
,
שהיה
נכנס
מהם
שלשים
אמה
לאורך
המשכן
(ראה
להלן
,
טו
ואי')
,
וישארו
עשר
אמות
פחות
עובי
הקרשים
שהיה
נתלה
על
אחורי
המשכן;
ולפי
שהפרכת
היתה
כנגד
קרסי
הזהב
(ראה
להלן
,
לג)
,
יתבאר
שמקום
הקדש
היה
ארכו
עשרים
אמה
,
וישאר
אורך
מקום
קדש
הקדשים
עשר
אמה.
ואולם
כמה
היה
עובי
הקרשים
,
הנה
יראה
מדברי
רבותינו
ז"ל
(שבת
צח
,
ב)
,
שעביים
היה
אמה;
אלא
שאם
היה
הענין
כן
,
לא
יתכן
שישאו
ארבעים
ושמנה
קרשים
באלו
ארבע
עגלות
צב
(ראה
במ'
ז
,
ג)
שהיו
נושאות
אותם
עם
יתר
הענינים
הנלוים
להם
,
שהיו
ביד
בני
מררי
,
כמו
שיתבאר
בפרשת
'נשא'
(ראה
במ'
ד
,
כט
-
לג
עם
במ'
ז
,
ח)!
והנכון
בעיני
לפי
הפשט
,
שלא
היה
עובי
הקרשים
כל
זה
השעור;
אלא
שכבר
יקשה
מה
שאמר
"ולירכתי
המשכן
ימה
תעשה
ששה
קרשים
ושני
קרשים
תעשה
למקצעות
המשכן"
(להלן
,
כב
-
כג)
,
שכבר
יראה
מזה
שהיו
לפאת
מערב
שמנה
קרשים
,
וכבר
הוגבל
שעור
הקרשים
בראש
הפרשה
,
שכבר
היה
רחבם
"אמה
וחצי
האמה"
(להלן
,
טז);
ולזה
ידמה
שיהיה
הרוחב
שתים
עשרה
אמה
,
וישארו
שתי
אמות
לרוחב
הקרשים.
והנה
התיר
זה
הספק
החכם
אבן
עזרא
(בפירוש
ב
,
הארוך
,
לפס'
יח)
בשאמר
,
כי
אמרוֹ
"ושני
קרשים
תעשה"
וגו'
(להלן
,
כג)
-
אינם
בשעור
שאר
הקרשים
,
ולזה
הפרידם
מבין
שאר
הקרשים.
והנה
,
כאשר
כפל
"היריעה
הששית
אל
מול
פני
האהל"
(לעיל
,
ט)
לפאת
מזרח
,
ישאר
עד
מקום
קרסי
הנחשת
עשרים
ושתים
אמה
,
ולזה
יהיו
קרסי
הנחשת
שתי
אמות
בתוך
קדש
הקדשים.
ולפי
זה
הפירוש
תסרח
חצי
היריעה
העודפת
על
אחורי
המשכן
,
לא
יחסר
מזה
רק
עובי
הקרשים
,
ותהיה
פחות
מחציה
על
הארץ.
ואם
נודה
שעובי
הקרשים
היה
אמה
שלימה
,
לא
יהיה
נתלה
ממנה
על
הארץ
כי
אם
אמה
,
ולזה
יהיה
פירוש
אמרוֹ
חצי
היריעה
העודפת
-
קצת
היריעה
העודפת
,
לא
שיהיה
חֶציה
בכוון.
והנה
יקרא
החלק
'חצי':
אמר
"יחצוהו
בין
כנענים"
(איוב
מ
,
ל);
"עד
צואר
יחצה"
(יש'
ל
,
כח).
והנה
היריעות
התחתונות
לא
היו
מגיעות
עד
הארץ
,
אבל
היה
חסר
מזה
אמה
וכמו
עובי
הקרשים
,
כי
לא
היה
אורך
היריעות
כי
אם
עשרים
ושמנה
אמה
(ראה
לעיל
,
ב)
,
וכשהוצאנו
מהם
עשר
אמות
שהיה
רוחב
המשכן
ועובי
הקרשים
,
נשארו
תשע
אמות
פחות
עובי
הקרשים
לכל
אחד
מהצדדים
לכסות
הקרשים;
ויריעות
העזים
היו
מוסיפות
על
זה
אמה
מזה
ואמה
מזה
(ראה
להלן
,
יג)
,
כי
כבר
היה
ארכם
שלשים
אמה
(ראה
לעיל
,
ח).