תנ"ך - ועשית את־הקרשים למשכן עשרים קרש לפאת נגבה תימנה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֶשְׂרִ֣ים קֶ֔רֶשׁ לִפְאַ֖ת נֶ֥גְבָּה תֵימָֽנָה: (שמות פרק כו פסוק יח)

טקסט וניקוד:

וְעָשִׂיתָ אֶת־הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ לִפְאַת נֶגְבָּה תֵימָנָה: (שמות פרק כו פסוק יח)

טקסט בלבד:

ועשית את־הקרשים למשכן עשרים קרש לפאת נגבה תימנה: (שמות פרק כו פסוק יח)

תיקון קוראים:

ועשית את־הקרשים למשכן עשרים קרש לפאת נגבה תימנה: (שמות פרק כו פסוק יח)

תרגום אונקלוס:
וְתַעֲבֵיד יָת דַּפַּיָא לְמַשׁכְּנָא עֶסרִין דַּפִּין לְרוּחַ עֵיבַר דָּרוֹמָא :

עין המסורה:
נגבה - כ"ז (בלישנא , לא כולל 'הנגבה'): בר' יג , יד; כח , יד; שמ' כו , יח; מ , כד; יהו' טו , א , כא; יז , ט , י; יח , יג , יד (פעמיים) , טו , טז , יט; מ"א ז , כה; יח' מז , יט; מח , י , יז , לג; זכ' יד , ד; דנ' ח , ד; דה"א ט , כד; כו , טו , יז; דה"ב ד , ד , י.

מסורה גדולה:
קדמ' לפאת נגבה תימנה בתרא' לפאת נגב תימנה.

מסורה קטנה:
נגבה תימנה - ל'.

רש"י:
לפאת נגב (בנוסחנו: נגבה) תימנה - אין 'פיאה' זו לשון מקצוע (ראה ת"א שמ' כה , כו) , אלא כל הרוח קרויה 'פיאה' , כתרגומו: "לרוח עבר דרומא".

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וכבר פירשתי 'נגב' (בר' יב , ט); ו'תימן' - מגזרת 'ימין'. גם פאת צפון תקרא 'שמאל' (ראה יהו' יט , כז). ו'ים' - מערב , בעבור הים הגדול הספרדי , שהוא מערב ארץ ישראל.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ועשית - הנה לא נכתב כמה עובי הקרש. והראשונים אמרו (ראה שבת צח , ב) , שהיא אמה. אכן היא , הכותל הדרומי היו שלשים אמה; וככה הצפוני. והנה לא נשאר לכותל המערבי רק רוחב שמונה אמות , וצריכים אנו לשום שם שמונה קרשים (ראה להלן , כב - כג). אולי הוצרכו לאמר כי אמה היה העובי , בעבור הבריח התיכון הנכנס בתוך הקרש (ראה להלן , כח) , על דעת רבינו שלמה , כי כתיב (שבת צח , ב) כי במעשה נס היה עומד (ראה רש"י שם). כי על דרך הפשט שלשה בריחים תיכונים הם , וככה כתיב: מן הקצה אל הקצה , לא 'אל הקצוות'. ואם קבלה היא שהעובי היה כך , נשמע ונקבל. ואם דרך סברא - יש תיקון אחר: כי השנים בריחים , הם העליונים , גם השפלים , הם עד חצי הקיר; והבריח התיכון , שהובא בתוך הקרשים , יהיה מבריח מן הקצה אל הקצה; וכמוהו "לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן" (שמ' לט , ג); וכן "הפעמונים בתוך הרמונים" (שם , כה). ולולי זה לא היו מצפים הבריחים התיכונים זהב (ראה כאן , כט). ונאמר , כי לא ידענו כמה עובי הקרש; יש לנו לתקן המערב , איך היתה. והנה בתחלה היו מתקנים פאת המערב , כי השנים הקרשים שהם למקצעות המשכן ― שפירושו כמו זויות - וככה היה "חצר למקצוע החצר" (ראה יח' מו , כא); כי המשכן היה בצורת מרובע ארֹך , והנה יש לו מקצעות ― ואלה השנים הקרשים לבדם , שהם במקצעות , אינם כמוֹת הקרשים הנזכרים , על כן הבדילם הכתוב , ואמר: כן יהיה לשניהם - לבדם , לא הקרשים האחרים. ובאלה השנים הקרשים הם מקימים המשכן; והיו הששה הקרשים באמצע , והנה רוחב המשכן עשר אמות. ולא ידענו , אם היו קרשי המקצעות מרובעות או עגולות , כי אין לנו רק אמה אחת. ועל דרך שאמר רבינו שלמה , לא תהיינה אלה הקרשים בטור שוה; כי חצי אמה יהיה בפנים , כי קרש הוא ואיננו בגד. ואחר כן ישימו קרשי דרום וצפון. והנה יצא חוץ מן המשכן כפי עבי הקרש , על כן יהיה כנגד עמוד פתח המשכן. ובחצי יריעות עזים יהיה התקון.

רמב"ן:
וטעם "קדמה מזרחה" (שמ' כז , יג) ונגבה תימנה - כי לשון הקדש יקרא למזרח 'קדם' , כענין ["ומדותם מחוץ לעיר] את פאת קדמה" (במ' לה , ה); ויקרא למערב 'אחור' , כענין שנאמר "הן קדם אהלוך ואיננו ואחור ולא אבין לו" (איוב כג , ח) , וכן "עד הים האחרון" - (דב' לד , ב) המערבי. ושניהם כנויים , כי יתפוש הלשון כינוי באדם הפונה אל אור השמש , וכן יאמר "וילכו (בנוסחנו: ויהיו) לאחור ולא לפנים" (יר' ז , כד). ויקרא הדרום 'נגב' , בהיותו נגוב מפני החום. ופעמים שיזכיר הכתוב הכנוי ויבאר אותו בשם: יאמר "קדמה" שהוא כנוי , ויבאר "מזרחה" שהוא השם; יאמר נגבה בכנוי , ויבאר תימנה שהוא השם. והמערב יזכירנו בכנוי 'ים' (ראה להלן , כב) , כי יתפוש אותו באנשי ארץ ישראל , שהים הגדול להם מערבי. והצפון יזכירנו בשמו (ראה להלן , כ) , ונקרא כן שהוא צָפוּן , אין השמש נראה בו לעולם. ויקָרֵא התימן 'דרום' , כענין שנאמר "הולך אל דרום וסובב אל צפון" (קה' א , ו); והיא מלה כפולה , תחסר רי"ש אחת , להתחבר שתי אותיות שוות: 'דר רום' , כי השמש ילך ברום הרוח ההוא. ויקראו לדרום 'ימין' ולצפון 'שמאל' , בכנוי האדם הפונה למזרח , כאשר הזכרתי. והסוד בשמות הללו נודע מ'מעשה המרכבה העליונה'. וכן שֵם המערב 'ים' ממה שאמרו (ב"ב כה , א): שכינה במערב; כי הים - חכמת שלמה (ראה פירושו לשמ' כד , א) , כמו שאמרו במדרש (ראה שו"ט קד , כב): אין ים אלא תורה , שנאמר "ורחבה מני ים" (איוב יא , ט). ואני עתיד להזכיר זה בפרשת 'וזאת הברכה' בפסוק "ים ודרום ירשה" (דב' לג , כג) , אם יברכני צורי להגיעי שם.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
משולבות - הנה היו למטה בכל קרש וקרש כדמות שתי יתדות , הם כדמות שְלִיבוֹת הסולם; והם היו נכנסות בתוך אדני הכסף , שהיה ככר בכל אדן מהם (ראה שמ' לח , כז) , לשמור שלא יבלו ראשי הקרשים בארץ וכדי שיהיה בניין המשכן יותר חזק. ואלו השליבות היו מכוונות כולם אשה אל אחותה , באופן שכאשר יכנסו תוך האדנים יהיו האדנים כולם מכוונים בקו אחד.
ריכוז קישורים