עין המסורה:
על
-
אהרן
-
ה':
ראה
לעיל
,
לה.
אל
-
המזבח
-
ט':
*שמ'
כח
,
מג;
ל
,
כ;
מ
,
לב;
וי'
א
,
טו;
ב
,
ח;
ט
,
ז
,
ח;
טז
,
יח;
במ'
ה
,
כה.
ולא
-
ישאו
-
ד':
שמ'
כח
,
מג;
וי'
כב
,
ט;
יח'
לד
,
כט;
לט
,
י.
ומתו
-
ח'
(בקמץ):
בר'
לג
,
יג;
שמ'
ט
,
יט;
כח
,
מג;
במ'
ד
,
טו
,
כ;
דב'
יז
,
ה;
כב
,
כד;
עמ'
ו
,
ט.
ומתו
-
ז'
(בתורה
,
בקמץ):
בר'
לג
,
יג;
שמ'
ט
,
יט;
כח
,
מג;
במ'
ד
,
טו
,
כ;
דב'
יז
,
ה;
כב
,
כד.
רמב"ן:
"ולא
ימות"
(לעיל
,
לה)
-
מכלל
'לאו'
אתה
שומע
'הן':
אם
יהיו
עליו
לא
יתחייב
מיתה;
הא
אם
יכנס
מחוסר
אחד
מן
הבגדים
הללו
,
חייב
מיתה;
לשון
רבנו
שלמה.
ואינו
נכון
בעיני;
שהיה
לו
לכתוב
פסוק
זה
לאחר
שיזכיר
כל
שמנה
בגדים
,
ולמה
הזכיר
זה
בשלשה
בגדים:
חשן
ואפוד
ומעיל
,
קודם
שיזכיר
ציץ
וכתנת
,
מצנפת
ואבנט
ומכנסים?!
וכן
אמר
"ובצאתו
ולא
ימות"
(שם)
-
ואין
ביציאה
עבודה
שיתחייב
עליה
משום
מחוסר
בגדים!?
וכן
והיו
על
אהרן
ועל
בניו
-
כתב
רבנו
שלמה:
והיו
כל
הבגדים
האלה
על
אהרן
ועל
בניו
-
הראויין
לו
והאמורין
בהם;
ומתו
-
הא
למדת
,
שהמשמש
מחוסר
בגדים
חייב
מיתה.
וכן
נראה
זה
בדרך
הפשט.
אבל
לפי
העולה
מן
הסוגיות
שבגמרא
אין
דעת
רבותינו
כן
,
אבל
אצלם
המצוה
הזאת
שוה
בכולם
,
באהרן
ובבניו
,
והיא
על
המכנסים
,
והעונש
גם
כן
בהם;
כי
צוה
בעשיה:
"ועשה
להם
מכנסי
בד"
(לעיל
,
מב)
,
וצוה
על
הלבישה:
והיו
על
אהרן
ועל
בניו;
כי
בשאר
הבגדים
צוה
למעלה
בעשיתן
(פס'
ב
ואי')
,
וצוה
בלבישה:
"והלבשת
אותם
את
אהרן
אחיך
ואת
בניו
אתו"
(לעיל
,
מא).
אם
כן
הצוָאה
הזו
כולה
על
המכנסים
,
ועליהן
יהיה
הענש.
למדנו
זה
ממה
שאמרו
בסנהדרין
(פג
,
ב)
וב'שחיטת
קדשים'
(זבחים
יז
,
ב):
מחוסר
בגדים
ששימש
,
מנא
לן
דבמיתה?
אמר
רבי
אבהו
,
אמר
רבי
יוחנן
,
ומטו
בה
משמיה
דרבי
אלעזר
ברבי
שמעון:
"וחגרת
אותם
אבנט...
וחבשת
להם
מגבעות
והיתה
להם
כהנה
לחקת
עולם"
(שמ'
כט
,
ט)
-
בזמן
שבגדיהם
עליהם
כהונתם
עליהם
,
אין
בגדיהם
עליהם
אין
כהונתם
עליהם
,
והוו
להו
זרים;
ואמר
מר:
זר
ששימש
-
במיתה.
ואם
היה
הכתוב
הזה
אצלם
בכל
הבגדים
,
הנה
בכאן
עונש
מפורש
למחוסר
בגדים
,
כמאמר
הרב;
אבל
הוא
במכנסים
בלבד
,
והכתוב
האחר
-
בשאר
הבגדים
,
ולא
הוזכרו
שם
המכנסים.
והראיה
על
דעתם
,
שלא
הזכיר
למטה
בסדר
הלבישה
מכנסים
כלל
(ראה
שמ'
כט
,
ח
-
ט)
,
כי
בעבור
שענש
עליהם
בכאן
,
אין
צורך
לחזור
ולהזכירם
,
כי
בידוע
שילבישם.
ומה
שאמר
למעלה
"ונשמע
קולו
בבואו
אל
הקדש
ולא
ימות"
(לעיל
,
לה)
-
הוא
על
דעתי
ביאור
למצות
הפעמונים
(ראה
לעיל
,
לג
-
לד);
כי
מפני
שאין
בהם
צורך
בלבישה
,
ואין
דרך
הנכבדים
לעשות
להם
כן
,
לכך
אמר
כי
צוה
בהם
בעבור
שישָמע
קולו
בבואו
בקדש
,
ויכנס
לפני
אדוניו
כאלו
ברשות;
כי
הבא
בהיכל
מלך
פתאום
חייב
מיתה
בטכסיסי
המלכות
,
כענין
אחשורוש
(ראה
אס'
ד
,
יא).
וירמוז
למה
שאמרו
במסכת
יומא
,
ירושלמי
(א
,
ה
[לט
,
א]):
"וכל
אדם
לא
יהיה
באהל
מועד"
(וי'
טז
,
יז)
-
אפילו
אותן
שכתוב
בהן
"ודמות
פניהם
פני
אדם"
(יח'
א
,
י)
לא
יהיו
באוהל
מועד.
על
כן
צוה
להשמיע
קולו
,
כמי
שיקרא
'הוציאו
כל
איש
מעלי'
(ע"פ
בר'
מה
,
א)
,
ויבא
לעבוד
את
המלך
ביחוד;
וכן
"בצאתו"
(לעיל
,
לה)
-
לצאת
ברשות
,
ושיִוָדע
הדבר
,
כדי
שיוכלו
משרתי
המלך
לשוב
לפניו.
וב'פירקי
היכלות'
(ראה
או"מ
ע' 122
)
יִוָדע
זה
הענין;
והנה
הטעם
,
שלא
יפגעו
בו
מלאכי
אלהים.
והזכיר
זה
בכהן
גדול
-
למעלתו
,
וזה
טעם
"לפני
יי'"
(לעיל
,
לה):
כי
העובד
לפניו
,
ראוי
שתשרה
שכינתו
בעבודתו
לפניו
,
"כי
מלאך
יי'
צבאות
הוא"
(מל'
ב
,
ז);
כי
ההדיוטים
יכנסו
בהיכל
להקטיר
ולהיטיב.
וראיתי
במדרש
'ואלה
שמות
רבא'
(לח
,
ח)
באבני
חשן
,
מה
טעם
שיהא
הקדוש
ברוך
הוא
מסתכל
בהם
,
בבגדי
הכהן
,
בכניסתו
ביום
הכפורים
,
ונזכר
לזכות
השבטים:
רבי
יהושע
בשם
רבי
לוי:
משל
לבן
מלכים
,
שהיה
פדגוג
נכנס
אצלו
,
מלמד
על
בנו
סניגוריא
,
והיה
מתירא
מן
העומדים
עליו
שמא
יפגעו
בו;
מה
עשה?
הלבישו
פורפירא
שלו
,
שיהיו
רואין
אותו
ומתייראין
ממנו.
כך
אהרן
,
היה
נכנס
בכל
עת
לבית
קדש
הקדשים
,
ואלו
(ואלולי)
זכיות
הרבה
שהיו
נכנסות
עמו
ומסייעות
אותו
,
לא
היה
יכול
להכנס.
למה?
שהיו
מלאכי
השרת
שם.
מה
עשה
הקדוש
ברוך
הוא?
נתן
לו
מדמות
לבושי
הקדש
,
שנאמר
"וילבש
צדקה
כשריון"
(יש'
נט
,
יז).
עד
כאן
אגדה
זו.
ואעפ"י
שלא
היה
נכנס
לפני
ולפנים
בבגדים
אלו
,
אף
באהל
מועד
,
הוצרך
לכך
ביום
הכפורים
,
שהרי
כתוב
"וכל
אדם
לא
יהיה
באהל
מועד"
(וי'
טז
,
יז).