תנ"ך - ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל־מלאכה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וָאֲמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה וּבִתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה: (שמות פרק לא פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל־מְלָאכָה: (שמות פרק לא פסוק ג)

טקסט בלבד:

ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל־מלאכה: (שמות פרק לא פסוק ג)

תיקון קוראים:

ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל־מלאכה: (שמות פרק לא פסוק ג)

תרגום אונקלוס:
וְאַשׁלֵימִית עִמֵיהּ רוּחַ מִן קֳדָם יְיָ בְּחָכמָא וּבסֻכלְתָנוּ וּבמַדַּע וּבכָל עֲבִידָא :

עין המסורה:
רוח אלהים - ח' (בלישנא): בר' א , ב; מא , לח; שמ' לא , ג; לה , לא; במ' כד , ב; יח' יא , כד; דה"ב טו , א; כד , כ. וכל שמואל דכותהון בר מן ה' ('רוח יי''): ש"א י , ו; טז , יג , יד; יט , ט; ש"ב כג , ב. ובדעת - ה': שמ' לא , ג; לה , לא; מש' יא , ט; כד , ד; קה' ב , כא.

מסורה קטנה:
ואמלא - ל'.

רש"י:
חכמה - מה שאדם שומע מאחרים ולמד. תבונה - מבין דבר מלבו , מתוך דברים שלמד. בדעת - רוח הקדש.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וטעם בחכמה בתבונה (בנוסחנו: ובתבונה) ובדעת - שהיה חכם גדול , וידע כל סוד סתום. כי אין ראוי לעשות מלאכת קודש הקדשים , רק מי שהוא מלא חכמה; כי בדעתו סוד מדת המשכן , ידע סוד עוביו. גם זה יורה שלא היה נער (ראה פירושו לעיל , ב) , כי מתי למד כל חכמה? ואין טענה משלֹמֹה (ראה מ"א ג , ז) , כי אין מפורש בכתוב בן כמה שנים מלך; והוא לא בקש חכמה , רק חכמת המשפט , להיות לו לב חכם לשפוט (ראה שם , ט). ובפירוש משלי (א , ב) פירשתי ההפרש בין חכמה ודעת ותבונה. וטעם ובכל מלאכה - בעבור שיִמָצא חכם גדול בכל חכמה , ולא ידע לתקן מלאכה אחת; ובצלאל היה גם חכם בכל מלאכה; על כן תוספת ו"ו ובכל.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ואמלא - כמו "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה" (דב' לד , ט); וכתוב "ונחה עליו רוח יי'" (יש' יא , ב) , ופירש מה היא: "רוח חכמה ובינה" (שם). בחכמה - היא הצורות האצורות באחורנית מוח הראש. ומלת תבונה , גם 'בינה' , מגזרת 'בין' , והיא הצורה העומדת בין צורות הדעת ובין צורות החכמה , כנגד הנקב האמצעי במוח הראש; כי החכמה כנגד הנקב האחרון , והדעת - המתחברת בנקבי המוח על המצח מההרגשות. ולשון ישמעאל קוראים הדעת 'אל תכייל' , והתבונה - 'אלפכרה' , והחכמה - 'אל חכמה'. והנה בצלאל יהיה מלא כל חכמה וחשבון (ע"פ קה' ז , כה) ומדות וערכים ומלאכת השמים וחכמת התולדת וסוד הנשמה , והיה לו יתרון על כל אנשי דורו , שהיה יודע כל מלאכה; כי רבים חכמי לב לא ידעו אפילו מלאכה אחת. על כן כתוב ובכל מלאכה , בוא"ו. ו"אִתו" (להלן , ו) - כמוהו במלאכות , לא בחכמת חרש. והנה פירש ובכל מלאכה: "לחשוב מחשבות" (להלן , ד).

רמב"ן:
ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור - אמר השם למשה: ראה קראתי בשם , ומשה אמר לישראל: "ראו קרא יי' בשם" (שמ' לה , ל). והטעם , כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים , לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות ולא ראו אותן כלל; והנה הוא פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג , כי אף בלמדים לפני חכמים לא ימצֵא בקי בכל האומניות כולם; והיודעים והרגילים בהם , בבוא ידיהם ברפש וטיט לא יוכלו לעשות בהן אומנות דקה ויפה. ועוד , שהוא חכם גדול בחכמה בתבונה ובדעת , להבין סוד המשכן וכל כליו - למה צֻוו ואל מה ירמזו. ולכן אמר השם למשה שיראה הפלא הזה ויֵדע , כי הוא מִלא אותו רוח אלהים לדעת כל אלה , בעבור שיעשה המשכן; כי היה רצון לפניו לעשות משכן במדבר , ולכבודו בראו (ע"פ יש' מג , ז) , כי הוא קורא הדורות מראש (ע"פ יש' מא , ד); כדרך "בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך" (יר' א , ה). ובלשון הזה: "ראו כי יי' נתן לכם השבת , על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים" (שמ' טז , כט). ולרבותינו בזה מדרש (שמ"ר מ , ב): הראה אותו ספרו של אדם הראשון , ואמר לו: כל אחד התקנתיו מאותה שעה , ואף בצלאל מאותה שעה התקנתי אותו; שנאמר: ראה קראתי בשם בצלאל. והוא כענין שפירשתי. ועוד אמרו (ברכות נה , א): יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ - והענין , כי המשכן ירמוז באלו , והוא היודע ומבין סודו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ואמלא אותו רוח אלהים - כבר בארנו בראשון מ'ספר מלחמות יי'' , כי כל מה שנשיגהו מן החכמה הוא שופע לנו מהשם יתעלה. וזה דבר העירתנו עליו התורה בזה הפסוק; ומזה המקום התבאר , שמושכלות השכל המעשי הם גם כן שופעות לנו מהשם יתעלה.
ריכוז קישורים