תנ"ך - ויכל משה מדבר אתם ויתן על־פניו מסוה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְכַ֣ל מֹשֶׁ֔ה מִדַּבֵּ֖ר אִתָּ֑ם וַיִּתֵּ֥ן עַל־פָּנָ֖יו מַסְוֶֽה: (שמות פרק לד פסוק לג)

טקסט וניקוד:

וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל־פָּנָיו מַסְוֶה: (שמות פרק לד פסוק לג)

טקסט בלבד:

ויכל משה מדבר אתם ויתן על־פניו מסוה: (שמות פרק לד פסוק לג)

תיקון קוראים:

ויכל משה מדבר אתם ויתן על־פניו מסוה: (שמות פרק לד פסוק לג)

תרגום אונקלוס:
וְשֵׁיצִי מֹשֶׁה מִלְמַלָלָא עִמְהוֹן וִיהַב עַל אַפּוֹהִי בֵּית אַפֵּי :

עין המסורה:
מדבר - ח': בר' לא , כט; *שמ' לד , לג; במ' ז , פט; ש"א כה , יז; יח' ב , ב; מג , ו; תה' לד , יד; נב , ה. וחד: ומדבר - ש"ב יד , יג. אתם - ל"ז: בר' ז , יג; יא , לא; יד , ח; כג , ח; לד , ח; מ , ד; מב , ז; מג , טז; שמ' ו , ד; יב , לח; לד , לג; וי' טז , טז; כו , לט , מד; במ' כב , כ; לב , יט; דב' כח , סט; יהו' כב , טו; שו' כ , כ; ש"א כה , טו; ש"ב יב , יז; מ"א כ , כג; מ"ב ו , ד; יז , לה; כב , ז; יש' יד , כ; ל , ח; ס , ט; סה , כג; יר' כז , יח; יח' ל , ה; לד , ל; לח , ה; דנ' א , יט; מש' א , טו; כד , א; דה"ב כב , יב.

מסורה גדולה:
מדבר ח' יש לאל ידי ויכל משה ובבא משה והוא בן בליעל ואשמע את מדבר אלי ואשמע מדבר אלי נצר לשונך מרע אהבת רע מטוב. וחד ומדבר המלך.

מסורה קטנה:
מדבר - ח'.

רש"י:
ויתן על פניו מסוה - כתרגומו: "בית אפי"; לשון ארמי הוא בתלמוד (כתובות סב , ב): סוי לבה; ועוד בכתוּבוֹת (ס , א): הוה קמסוה לאפה - לשון הבטה: היה מסתכל בה; אף כאן: מסוה - בגד הניתן כנגד הפרצוף ובית העינים. ולכבוד קרני ההוד , שלא יזונו הכל מהם , היה נותן המסוה כנגדו , ונוטלו בשעה שהיה מדבר עם ישראל , ובשעה שהמקום מדבר עמו עד צאתו , ובצאתו - ויצא בלא מסוה , ודבר אל בני ישראל , וראו קרני ההוד בפניו. וכשהוא מסתלק מהם , והשיב את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו , וכשבא לדבר אתו , נוטלו מעל פניו.

רשב"ם:
מסוה - בגד הקרוי כן. והו"ו בו עיקר , כמו וי"ו של "מקוה ישראל" (יר' יד , יח; יז , יג). וגם תי"ו של "סותה" (בר' מט , יא) , עיקר , ושני מלבושים הם ושני גזרות. וכן פתר דונש (דונש ע' * 43 ) , והדין עמו.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
מסוה - פירושו ידוע מהטעם; וקרוב ממנו "ובדם ענבים סותה" (בר' מט , יא). ואל תתמה על הֵראות ו"ו מסוה , כי כן "ויבתר אותם בתוֶך" (בר' טו , י). ודעת רבים , ששם המסוה בעבור שהוא שופט ישראל , ומרוב הפחד מזוהר פניו שמא ישכח אדם טענתו;

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויכל. מסוה - כדמות כסות. ויש אומרים (ראה מחברת פיל' 'ס' , וראה דונש ע' * 8 ) , כי כמוהו "ובדם ענבים סותה" (בר' מט , יא). ואל תתמה בעבור היות ו"ו מסוה נראה , ולא כן ו"ו "סותה"; כי כן היא "עוְלתה" (יח' כח , טו) ו"עוֹלתה" (איוב ה , טז); "עוּל ימים" (יש' סה , כ) - "גם עֲוִילים" (איוב יט , יח); "אל תוֹך המחנה" (דב' כג , יא) , "ויבתר אותם בתוֶך" (בר' טו , י). יש אומרים , שהאור היה מתחדש בפני משה בכל עת שהיה בא אל אהל מועד וידבר עם השם; והיה יוצא , והאור יעמוד כל זמן שהוא מדבר אל בני ישראל דברי השם. וככלותו ישים המסוה , שידע שיסור האור וישובו פניו כאשר היו , וזה יהיה גרעון למשה , אם יראו ישראל פניו בלי אור; על כן היה משים המסוה. ובבואו לדבר עם השם יסיר המסוה , לקבל האור. והגאון אמר , כי האור לא סר מפניו עד יום מותו , על כן לא כהתה עינו (ראה דב' לד , ז). וזהו הנכון. רק אמר , כי טעם ששם המסוה , בעבור שלא יפחדו בריבם זה עם זה. ולפי דעתי , כי שם המסוה בעבור כבוד האור שחדש השם בפניו , שלא יראוהו ישראל בכל רגע , רק כאשר ידבר אליהם דברי השם. ויסיר המסוה בבאו אל אהל מועד , שידבר עם השם פנים אל פנים; וזה טעם ובבא משה.

רמב"ן:
וידבר משה אליהם - לשון 'הווה' הוא כל הענין הזה. ואחרי כן נגשו - אחר שלימד לזקנים , חוזר ומלמד הפרשה או ההלכה לישראל; לשון רבנו שלמה. ואינו כן , אבל יאמר הכתוב , כי בצאת כל ישראל לקראתו ראו קרני ההוד , ופחדו מגשת אליו וחזרו אחורנית , אולי חשבו שיהיה שם כבוד השם או מלאכי עליון עמו ופחדו פן יפרוץ בהם יי' (ע"פ שמ' יט , כב); וקרא להם משה , ושבו אליו אהרן וכל הנשיאים ההולכים לפניהם , ודבר משה אליהם דברי שלום ובִשרם בסליחת עונם ובלוחות שהוריד. ואחרי כן ראו כל בני ישראל כי הוא מדבר עם הנשיאים , ונגשו לפניו כולם , ואז צוה להם כל אשר דבר יי' אתו בהר סיני , והוא עשרת הדברות השניות שנתן לו וכל הנאמר לו מתחלת "שמור לך את אשר אנכי מצווך היום" (לעיל , יא) עד סוף הפרשה , כי הגיד להם שצוהו לכרות עמהם ברית חדשה על פי הדברים האלה (ראה לעיל , כז). והכתוב קצר בזה וספר הענין בכלל. ואחרי כן אמר , כי כלה לדבר אתם כל הענין הנזכר ונתן על פניו מסוה , כי התבונן בשובם אחור כי קרן עור פניו (ראה לעיל , כט - ל) , או הגידו לו; ואחר שספר מעשה היום ההוא , אמר "ובבוא משה..." (להלן , לד); וזהו הענין ה'הווה'! לומר , שנהג כן כל ימיו עמהם.

רלב"ג - ביאור המילות:
ויתן על פניו מסוה - הרצון בו , שהשתדל להפריד זה הדבקות מעט , עד יִשלם לו הדבור עם ישראל; וזה תכלית הפלא , כי לשאר האנשים יִקשה שיִשלם להם ההתבודדות לשכל מבין שאר חלקי הנפש , ולמשה היה קשה הפרדת זה ההתבודדות , עד שלא היה יכול עליו כי אם בקושי רב ובהשתדלות. וכבר מצאנו בעצמנו כמו זה הענין בהתבודדות העיוני , ובפרט בחקרנו בענינים העמוקים אשר ידיעתם חשוקה מאד; רוצה לומר , שלא שלטנו על עצמנו בהפרדת זה ההתבודדות אפילו בעת האכילה והשתיה והדבור בדברים המדיניים עם זולתנו , אבל היה שכלנו נוטה תמיד אל העיונים ההם. וזה ממה שהעמידנו על הבנת זה המאמר , ואעפ"י שההבדל בין שני המינים האלו מהתבודדות הוא נפלא; רוצה לומר , שההתבודדות אשר בו תשלם הנבואה הוא יותר קשה ויותר נפלא מאד , אלא שלעוצם מדרגת משה בנבואה היתה מדרגתו בענין זה ההתבודדות כמדרגתנו בענין זה ההתבודדות החלוש , או יותר מזה. (התועלות לשמ' לג , יב - לד , לה , בקובץ תועלות לרלב"ג).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וכאשר ראו ישראל זה הענין , יראו מגשת אליו , עד שקרא משה אליהם ואז שבו אליו ודבר דבריו אליהם; וזה אמנם היה בשנתן על פניו מסוה - רוצה לומר , שׁשׂם השתדלותו להפריד זה ההתבודדות באופן שיוכל לדבר דבריו עם ישראל; ואולם בבֹאו לפני השם יתעלה היה מסיר זה המסוה , ולא היה צריך להשתדלות אחר להגעת ההתבודדות לשכלו מבין שאר חלקי הנפש. אשרי ילוד אשה שהגיע לזאת המדרגה העצומה , מה נפלא חלקו ומה נעים גורלו! והנה לא הסכמנו לבאר ענין המסוה כפשוטו , שאם היה הענין כפשוטו , לא היה צריך משה להסיר המסוה מעל פניו בעת הנבואה , וזה מבואר בנפשו. והנה זה באור לדברי הפרשה לפי מה שנראה לנו . (שמונה תועלות לפרשת 'כי תשא' , חלק שישי - בקובץ תועלות לרלב"ג).
ריכוז קישורים