תנ"ך - ואחרי־כן נגשו כל־בני ישראל ויצום את כל־אשר דבר ה' אתו בהר סיני:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן נִגְּשׁ֖וּ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְצַוֵּ֕ם אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אִתּ֖וֹ בְּהַ֥ר סִינָֽי: (שמות פרק לד פסוק לב)

וְאַחֲרֵי־כֵן נִגְּשׁוּ כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְצַוֵּם אֵת כָּל־אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אִתּוֹ בְּהַר סִינָי: (שמות פרק לד פסוק לב)

ואחרי־כן נגשו כל־בני ישראל ויצום את כל־אשר דבר ה' אתו בהר סיני: (שמות פרק לד פסוק לב)

ואחרי־כן נגשו כל־בני ישראל ויצום את כל־אשר דבר יהוה אתו בהר סיני: (שמות פרק לד פסוק לב)

תרגום אונקלוס:

וּבָתַר כֵּין אִתקָרַבוּ כָּל בְּנֵי יִשׂרָאֵל וּפַקֵידִנוּן יָת כָּל דְּמַלֵיל יְיָ עִמֵיהּ בְּטוּרָא דְסִינָי :

עין המסורה:

ויצום - ד': *שמ' ו , יג; לד , לב; מ"ב יא , ה; יז , לה.

מסורה קטנה:

ויצום - ד'.

רש"י:

ואחרי כן נגשו - אחר שלימד לזקנים , חוזר ומלמד פרשה או הלכה לכל ישראל. תנו רבנן: כיצד סדר משנה? משה היה למד מפי הגבורה; נכנס אהרן , שנה לו משה פרקו; נסתלק אהרן , ישב לו לשמאל משה; נכנסו בניו , שנה להם משה פרקן; נסתלקו הן , אלעזר ישב לימין משה ואיתמר ישב לשמאל אהרן; נכנסו זקנים , שנה להם משה פרקן; נסתלקו זקנים וישבו לצדדין; נכנסו כל העם , שנה להם משה פרקן. נמצא ביד כל העם אחד , ביד הזקנים שנים , ביד בני אהרן שלשה , ביד אהרן ארבעה וכו' , כדאיתא בעירובין (נד , ב).

רשב"ם:

את כל אשר דבר יי' אתו - מלפני העגל , כל מה שכתוב מ"ויקחו לי תרומה" (שמ' כה , ב) עד "כי בשש משה" (שמ' לב , א) , וכל האמור בפרשה זו (שמ' לד).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

ויצום את כל אשר דבר יי' - הם התנאים , מן "הנני גרש מפניך" (לעיל , יא); כי יתכן שלא אמר להם הפרשה הנכתבת ב'אלה המשפטים' (שמ' כא - כג) , בעבור התעסקו בדבר העגל.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויצום - אלה התנאים הנזכרים.

רמב"ן:

וידבר משה אליהם - לשון 'הווה' הוא כל הענין הזה. ואחרי כן נגשו - אחר שלימד לזקנים , חוזר ומלמד הפרשה או ההלכה לישראל; לשון רבנו שלמה. ואינו כן , אבל יאמר הכתוב , כי בצאת כל ישראל לקראתו ראו קרני ההוד , ופחדו מגשת אליו וחזרו אחורנית , אולי חשבו שיהיה שם כבוד השם או מלאכי עליון עמו ופחדו פן יפרוץ בהם יי' (ע"פ שמ' יט , כב); וקרא להם משה , ושבו אליו אהרן וכל הנשיאים ההולכים לפניהם , ודבר משה אליהם דברי שלום ובִשרם בסליחת עונם ובלוחות שהוריד. ואחרי כן ראו כל בני ישראל כי הוא מדבר עם הנשיאים , ונגשו לפניו כולם , ואז צוה להם כל אשר דבר יי' אתו בהר סיני , והוא עשרת הדברות השניות שנתן לו וכל הנאמר לו מתחלת "שמור לך את אשר אנכי מצווך היום" (לעיל , יא) עד סוף הפרשה , כי הגיד להם שצוהו לכרות עמהם ברית חדשה על פי הדברים האלה (ראה לעיל , כז). והכתוב קצר בזה וספר הענין בכלל. ואחרי כן אמר , כי כלה לדבר אתם כל הענין הנזכר ונתן על פניו מסוה , כי התבונן בשובם אחור כי קרן עור פניו (ראה לעיל , כט - ל) , או הגידו לו; ואחר שספר מעשה היום ההוא , אמר "ובבוא משה..." (להלן , לד); וזהו הענין ה'הווה'! לומר , שנהג כן כל ימיו עמהם.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

וכאשר ראו ישראל זה הענין , יראו מגשת אליו , עד שקרא משה אליהם ואז שבו אליו ודבר דבריו אליהם; וזה אמנם היה בשנתן על פניו מסוה - רוצה לומר , שׁשׂם השתדלותו להפריד זה ההתבודדות באופן שיוכל לדבר דבריו עם ישראל; ואולם בבֹאו לפני השם יתעלה היה מסיר זה המסוה , ולא היה צריך להשתדלות אחר להגעת ההתבודדות לשכלו מבין שאר חלקי הנפש. אשרי ילוד אשה שהגיע לזאת המדרגה העצומה , מה נפלא חלקו ומה נעים גורלו! והנה לא הסכמנו לבאר ענין המסוה כפשוטו , שאם היה הענין כפשוטו , לא היה צריך משה להסיר המסוה מעל פניו בעת הנבואה , וזה מבואר בנפשו. והנה זה באור לדברי הפרשה לפי מה שנראה לנו . (שמונה תועלות לפרשת 'כי תשא' , חלק שישי - בקובץ תועלות לרלב"ג).