תנ"ך - ויקח אהרן את־אלישבע בת־עמינדב אחות נחשון לו לאשה ותלד לו את־נדב ואת־אביהוא את־אלעזר ואת־איתמר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן אֶת־אֱלִישֶׁ֧בַע בַּת־עַמִּינָדָ֛ב אֲח֥וֹת נַחְשׁ֖וֹן ל֣וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־נָדָב֙ וְאֶת־אֲבִיה֔וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִיתָמָֽר: (שמות פרק ו פסוק כג)

טקסט וניקוד:

וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת־אֱלִישֶׁבַע בַּת־עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־נָדָב וְאֶת־אֲבִיהוּא אֶת־אֶלְעָזָר וְאֶת־אִיתָמָר: (שמות פרק ו פסוק כג)

טקסט בלבד:

ויקח אהרן את־אלישבע בת־עמינדב אחות נחשון לו לאשה ותלד לו את־נדב ואת־אביהוא את־אלעזר ואת־איתמר: (שמות פרק ו פסוק כג)

תיקון קוראים:

ויקח אהרן את־אלישבע בת־עמינדב אחות נחשון לו לאשה ותלד לו את־נדב ואת־אביהוא את־אלעזר ואת־איתמר: (שמות פרק ו פסוק כג)

תרגום אונקלוס:
וּנסֵיב אַהֲרֹן יָת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִינָדָב אֲחָתֵיהּ דְּנַחשׁוֹן לֵיהּ לְאִתּוּ וִילֵידַת לֵיהּ יָת נָדָב וְיָת אֲבִיהוּא יָת אֶלעָזָר וְיָת אִיתָמָר :

עין המסורה:
את - ד' פסוקים דמיין דאית בהון 'את את ואת את ואת': שמ' ו , כג; מ"א טו , כב; יר' ג , כד; דה"ב טז , ו.

מסורה קטנה:
(את) - ד' פסוק' דמיין דאית בהון את את ואת את ואת; אלישבע - ל'.

רש"י:
[אחות נחשון - מכאן למדנו: הנושא אשה צריך לבדוק באחיה.]

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויקח. הזכיר אשת אהרן בעבור כבוד אלעזר. והזכיר אחות נחשון - בעבור סוד הכהונה.

ר' יוסף בכור שור:
וידבר יי' אל משה ואל אהרון - שיתף אהרן עמו , על שאמר: "אני ערל שפתים" (לעיל , יב). לשון "ערל" - כל דבר שאינו יכול לעשות מה שדרכו לעשות; כגון: "ערילה אזנם" (יר' ו , י) - ואינם יכולים לשמוע; וכן "ערלי לב" (יר' ט , כה) - מי שאינו יכול להבין; ו"ערל שפתים" - מי שאינו יכול לדבר; ואף פירות שאין רשות לאדם לאכלן , נקראו כמו כן: "וערלתם ערלתו את פריו" (וי' יט , כג). ויצוום אל בני ישראל - עתה חוזר לתחילת הדברים , לסדר כל הדבר מתחילתו על הסדר. ומתחיל לספר , כי צוום הקדוש ברוך הוא על ישראל - להוציאם , ועל פרעה - לרדותו. ומפרש מי הם ומי תולדותם וראש בית אבותם; והתחיל בראובן ומנה עד שמגיע ללוי , ומשהגיע ללוי מונה זרעו של לוי עד שמגיע למשה ואהרון , ואף בני אהרון ואף פנחס ובני קרח וכל ראשי אבות הלוים; ובני חברון לא מנה , ואע"פ שהיו לחברון בנים , כדכתיב לחברון: "משפחת החברוני" (במ' כו , נח) , דשמא לא היו ראשי האבות. ורבי שמואל פירש (ראה רשב"ם) , כי לכן לא מנה בני חברון , שלא (נזכרו) בשום מקום בתורה; שלא מנה אלא אותם שנזכרו בתורה , כגון: בני עמרם , שהם משה ואהרון; ובני יצהר וקרח ובניו , שנזכרו ב"ויקח קרח" (במ' טז , א) , ואגב קרח מנה אחיו; ובני עזיאל נזכרו , דכתיב "ויאמר משה אל מישאל ואל אליצפן..." (ראה וי' י , ד); ובני אהרון (ראה וי' י , א - ב ושם , ו ואי'); וגם פנחס נזכר (ראה במ' כה , ז ואי'); אבל בני חברון ובני איתמר ובני משה לא נזכרו - ולא מנאן. וגם פירש , שלכך מנה שנות לוי וקהת ועמרם: כי כל דורות נימנו , עד לוי: ב'בראשית' - עד נח , ב'נח' - עד אברהם , ואברהם ויצחק ויעקב נמנו שנותם , ועכשיו מנה משה ואהרון [הגה"ה]. ומנה שנותיו של לוי ושל קהת ושל עמרם , שהיו אבותם של משה ואהרון. וגם מנה שנותם של משה ואהרון (ראה שמ' ז , ז) , ללמדך שלא היו בחורים , כי זקנים היו כבר , וברצונם לא היו באים לעשות תחבולות הללו; אלא שהבחירם הקדוש ברוך הוא להוציא את בניו.

רמב"ן:
ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון - כאשר הזכיר אֵם הנביאים לכבודם (לעיל , כ) , ולומר שהיא "בת לוי" (במ' כו , נט) , איש צדיק , ונרמז שנעשה בה נס (ראה רמב"ן בר' מו , טו) , כן הזכיר אם הכהונה , שהיא מיוחסת מזרע המלוכה , אחות הנשיא הגדול; והזכיר אמו של פינחס (להלן , כה) , שהוא גם כן כהן שזכה בה בעצמו. ואם היה זה שֵם "פוטיאל" (שם) שֵם איננו נדרש , מה טעם להזכיר שם אדם לא ידענו מי הוא?! ולכן אמרו רבותינו (סוטה מג , א) , שהוא מזרע יוסף שפטפט ביצרו , ומזרע יתרו שפטם עגלים לעבודה זרה; והוזכר לשבח , שזכו בצדקתם בכהונת עולם. ועל דרך הפשט נאמר , שהכתובים מזכירים במלכים שמות אמותם: "ושם אמו מעכה בת אבישלום" (מ"א טו , ב , י); "ושם אמו עזובה בת שלחי" (דה"ב כ , לא); וכן כולם. או שהיה פוטיאל נכבד וידוע בדורו והזכירו לשבח. ואמר הכתוב "מבנות פוטיאל" (להלן , כה) , ולא אמר 'בת פוטיאל' , כי היו לו בנות רבות והוא בחר מהן האחת; או שלא היתה בתו אבל בת בתו , מתיחסת אליו למעלתו , ועל כן לא הזכיר שמה.

רלב"ג - ביאור המילות:
בא דבר אל פרעה מלך מצרים - רוצה לומר: בלא אמצעות אהרן; ולזה אמר משה: הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. והנה הרצון בערל שפתים - סתום הדבור; רוצה לומר , שננעלו שערי הדבור לפניו , כמשפט מי שאינו איש דברים. ולזה באר , שאחר זה דבר יי' אל משה ואל אהרן , בכל מה שצוה לאמר אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים. והרצון בזה , שדבור השם יתעלה היה למשה , שיאמר זה לאהרן , והוא יהיה המליץ בינו ובין מי שישלחהו השם יתעלה לדבר אליו. והנה אחר שהשלים לזכור תולדות אהרן ומשה , שב לבאר זה שנית. הוא אהרן ומשה - מפני שהיה מדבר עתה בתולדות אהרן , הקדים אהרן למשה , ועוד: שהוא היה גדול ממנו; והנה אחר זה (פס' כז) , כשתארם בשהם המדברים אל פרעה , הקדים משה לאהרן , כי משה היה העיקר בזה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וזכר תולדות אהרן ומשה - לכבודם ומעלתם; ולזה החל מתולדות ראובן , כי הוא הבכור (ע"פ דה"א ה , א) , וספר תולדותיו ותולדות שמעון הבא אחריו בקצור , והאריך בתולדות לוי לכבוד משה ואהרן. ולזה זכר כמה שנים חיו לוי וקהת ועמרם , כי הם היו אבותיהם. ולזאת הסבה זכר גם כן שֵׁם אשת עמרם ומשפחתה , וזכר שֵׁם אשת אהרן ומשפחתה; ולא הוצרך להזכיר שֵׁם אשת משה , כי כבר נזכר זה במה שקדם (שמ' ב , כא). והנה זכר משפחת אשת אלעזר לכבוד פנחס (בנוסחנו: פינחס) , אשר קנא לאלהיו והיתה מפני זה ברית השם יתעלה אתו , כמו שנזכר במה שיבא (במ' כה , ז - יג).
ריכוז קישורים