תנ"ך - ואלעזר בן־אהרן לקח־לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את־פינחס אלה ראשי אבות הלוים למשפחתם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֜ן לָקַֽח־ל֨וֹ מִבְּנ֤וֹת פּֽוּטִיאֵל֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־פִּֽינְחָ֑ס אֵ֗לֶּה רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם: (שמות פרק ו פסוק כה)

טקסט וניקוד:

וְאֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן לָקַח־לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם: (שמות פרק ו פסוק כה)

טקסט בלבד:

ואלעזר בן־אהרן לקח־לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את־פינחס אלה ראשי אבות הלוים למשפחתם: (שמות פרק ו פסוק כה)

תיקון קוראים:

ואלעזר בן־אהרן לקח־לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את־פינחס אלה ראשי אבות הלוים למשפחתם: (שמות פרק ו פסוק כה)

תרגום אונקלוס:
וְאֶלעָזָר בַּר אַהֲרֹן נְסֵיב לֵיהּ מִבְּנָת פּוּטִיאֵל לֵיהּ לְאִתּוּ וִילֵידַת לֵיהּ יָת פִּינְחָס אִלֵין רֵישֵׁי אֲבָהָת לֵיוָאֵי לְזַרעֲיָתְהוֹן :

מסורה קטנה:
פוטיאל - ל'.

רש"י:
מבנות פוטיאל - מזרע יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה , ומזרע יוסף שפיטפט ביצרו (ראה סוטה מג , א).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ואלעזר. הזכיר אשת אלעזר בעבור כבוד פנחס , כי לו ניתנה ברית הכהנה לעולם (ראה במ' כה , יג). על כן בדרך הסברא , פוטיאל היה מבני ישראל. ולא ידענו טעם פוטיאל , כאשר לא ידענו טעם "מישאל" (לעיל , כב) וכל השמות הנזכרים , כמו אהרן. ולולי שנכתב מעשה משה (ראה שמ' ב , י) , לא היינו יודעים למה נקרא כן.

ר' יוסף בכור שור:
וידבר יי' אל משה ואל אהרון - שיתף אהרן עמו , על שאמר: "אני ערל שפתים" (לעיל , יב). לשון "ערל" - כל דבר שאינו יכול לעשות מה שדרכו לעשות; כגון: "ערילה אזנם" (יר' ו , י) - ואינם יכולים לשמוע; וכן "ערלי לב" (יר' ט , כה) - מי שאינו יכול להבין; ו"ערל שפתים" - מי שאינו יכול לדבר; ואף פירות שאין רשות לאדם לאכלן , נקראו כמו כן: "וערלתם ערלתו את פריו" (וי' יט , כג). ויצוום אל בני ישראל - עתה חוזר לתחילת הדברים , לסדר כל הדבר מתחילתו על הסדר. ומתחיל לספר , כי צוום הקדוש ברוך הוא על ישראל - להוציאם , ועל פרעה - לרדותו. ומפרש מי הם ומי תולדותם וראש בית אבותם; והתחיל בראובן ומנה עד שמגיע ללוי , ומשהגיע ללוי מונה זרעו של לוי עד שמגיע למשה ואהרון , ואף בני אהרון ואף פנחס ובני קרח וכל ראשי אבות הלוים; ובני חברון לא מנה , ואע"פ שהיו לחברון בנים , כדכתיב לחברון: "משפחת החברוני" (במ' כו , נח) , דשמא לא היו ראשי האבות. ורבי שמואל פירש (ראה רשב"ם) , כי לכן לא מנה בני חברון , שלא (נזכרו) בשום מקום בתורה; שלא מנה אלא אותם שנזכרו בתורה , כגון: בני עמרם , שהם משה ואהרון; ובני יצהר וקרח ובניו , שנזכרו ב"ויקח קרח" (במ' טז , א) , ואגב קרח מנה אחיו; ובני עזיאל נזכרו , דכתיב "ויאמר משה אל מישאל ואל אליצפן..." (ראה וי' י , ד); ובני אהרון (ראה וי' י , א - ב ושם , ו ואי'); וגם פנחס נזכר (ראה במ' כה , ז ואי'); אבל בני חברון ובני איתמר ובני משה לא נזכרו - ולא מנאן. וגם פירש , שלכך מנה שנות לוי וקהת ועמרם: כי כל דורות נימנו , עד לוי: ב'בראשית' - עד נח , ב'נח' - עד אברהם , ואברהם ויצחק ויעקב נמנו שנותם , ועכשיו מנה משה ואהרון [הגה"ה]. ומנה שנותיו של לוי ושל קהת ושל עמרם , שהיו אבותם של משה ואהרון. וגם מנה שנותם של משה ואהרון (ראה שמ' ז , ז) , ללמדך שלא היו בחורים , כי זקנים היו כבר , וברצונם לא היו באים לעשות תחבולות הללו; אלא שהבחירם הקדוש ברוך הוא להוציא את בניו.

רלב"ג - ביאור המילות:
בא דבר אל פרעה מלך מצרים - רוצה לומר: בלא אמצעות אהרן; ולזה אמר משה: הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. והנה הרצון בערל שפתים - סתום הדבור; רוצה לומר , שננעלו שערי הדבור לפניו , כמשפט מי שאינו איש דברים. ולזה באר , שאחר זה דבר יי' אל משה ואל אהרן , בכל מה שצוה לאמר אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים. והרצון בזה , שדבור השם יתעלה היה למשה , שיאמר זה לאהרן , והוא יהיה המליץ בינו ובין מי שישלחהו השם יתעלה לדבר אליו. והנה אחר שהשלים לזכור תולדות אהרן ומשה , שב לבאר זה שנית. הוא אהרן ומשה - מפני שהיה מדבר עתה בתולדות אהרן , הקדים אהרן למשה , ועוד: שהוא היה גדול ממנו; והנה אחר זה (פס' כז) , כשתארם בשהם המדברים אל פרעה , הקדים משה לאהרן , כי משה היה העיקר בזה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
וזכר תולדות אהרן ומשה - לכבודם ומעלתם; ולזה החל מתולדות ראובן , כי הוא הבכור (ע"פ דה"א ה , א) , וספר תולדותיו ותולדות שמעון הבא אחריו בקצור , והאריך בתולדות לוי לכבוד משה ואהרן. ולזה זכר כמה שנים חיו לוי וקהת ועמרם , כי הם היו אבותיהם. ולזאת הסבה זכר גם כן שֵׁם אשת עמרם ומשפחתה , וזכר שֵׁם אשת אהרן ומשפחתה; ולא הוצרך להזכיר שֵׁם אשת משה , כי כבר נזכר זה במה שקדם (שמ' ב , כא). והנה זכר משפחת אשת אלעזר לכבוד פנחס (בנוסחנו: פינחס) , אשר קנא לאלהיו והיתה מפני זה ברית השם יתעלה אתו , כמו שנזכר במה שיבא (במ' כה , ז - יג).
ריכוז קישורים