תנ"ך - הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את־בני ישראל מארץ מצרים על־צבאתם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

ה֥וּא אַהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם הוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם: (שמות פרק ו פסוק כו)

הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל־צִבְאֹתָם: (שמות פרק ו פסוק כו)

הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את־בני ישראל מארץ מצרים על־צבאתם: (שמות פרק ו פסוק כו)

הוא אהרן ומשה אשר אמר יהוה להם הוציאו את־בני ישראל מארץ מצרים על־צבאתם: (שמות פרק ו פסוק כו)

תרגום אונקלוס:

הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה דַּאֲמַר יְיָ לְהוֹן אַפִּיקוּ יָת בְּנֵי יִשׂרָאֵל מֵאַרעָא דְמִצרַיִם עַל חֵילֵיהוֹן :

עין המסורה:

הוא - ה' צדיקים בחד לישנא (חמישה מקרים בהם באה מלת '(ו)הוא' לפני שם אדם): שמ' ו , כו , כז; *עז' ז , ו; דה"א א , כז; דה"ב לב , ל. אהרן ומשה - ב' בתורה: שמ' ו , כו; במ' ג , א. אשר אמר יי' להם - ג': שמ' ו , כו; *מ"ב יז , יב; תה' קו , לד. אמר יי' להם - ד': שמ' ו , כו; במ' כו , סה; מ"ב יז , יב; תה' קו , לד.

מסורה קטנה:

אהרן ומשה - ב' בתור'.

רש"י:

הוא אהרן ומשה - אילו שהוזכרו למעלה , שילדה יוכבד לעמרם. הוא משה ואהרן - יש מקומות שמקדים אהרן למשה (ראה גם במ' ג , א) , ויש מקומות שמקדים משה לאהרן (ראה שמ' ד , כט) , לומר ששניהם שקולין כאחד (ראה מכיל' בא פסחא א). על צבאותם - בצבאותם; כל צבאם לשבטיהם. יש 'על' שאינו אלא במקום אות אחת: "על חרבך תחיה" (בר' כז , מ) - כמו 'בחרבך תחיה'; "עמדתם על חרבכם" (יח' לג , כו) - כמו 'בחרבכם'.

רשב"ם:

הוא אהרן ומשה - אהרן זה , שאמור (לעיל , כ) שנולד לפני משה , ומשה זה הם אשר אמר יי' להם , הם המדברים וגו'. הוא משה - שאצל הדיבור היה הוא תחילה , ואהרן אחריו. ואצל הלידה (לעיל , כ ובתחילת פס' כו) מקדים אהרן למשה , ולעניין הדבור מקדים משה לאהרן.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

הוא אהרן ומשה - הקדים שם אהרן , בעבור שניו. ואחר שהזכיר שדברו אל פרעה , הקדים משה (להלן , כז) , לגודל מעלתו; כי אהרן למשה הוא כמו נביא (ראה שמ' ז , א) , והשם אמר: "אם יהיה נביאכם... - לא כן עבדי משה" (במ' יב , ו - ז).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

הוא - הקדים אהרן למשה , כי הוא היה גדול בשנים; ועוד , כי הוא התנבא לישראל קודם בֹּא משה (ראה שמ' ד , יד).

ר' יוסף בכור שור:

וידבר יי' אל משה ואל אהרון - שיתף אהרן עמו , על שאמר: "אני ערל שפתים" (לעיל , יב). לשון "ערל" - כל דבר שאינו יכול לעשות מה שדרכו לעשות; כגון: "ערילה אזנם" (יר' ו , י) - ואינם יכולים לשמוע; וכן "ערלי לב" (יר' ט , כה) - מי שאינו יכול להבין; ו"ערל שפתים" - מי שאינו יכול לדבר; ואף פירות שאין רשות לאדם לאכלן , נקראו כמו כן: "וערלתם ערלתו את פריו" (וי' יט , כג). ויצוום אל בני ישראל - עתה חוזר לתחילת הדברים , לסדר כל הדבר מתחילתו על הסדר. ומתחיל לספר , כי צוום הקדוש ברוך הוא על ישראל - להוציאם , ועל פרעה - לרדותו. ומפרש מי הם ומי תולדותם וראש בית אבותם; והתחיל בראובן ומנה עד שמגיע ללוי , ומשהגיע ללוי מונה זרעו של לוי עד שמגיע למשה ואהרון , ואף בני אהרון ואף פנחס ובני קרח וכל ראשי אבות הלוים; ובני חברון לא מנה , ואע"פ שהיו לחברון בנים , כדכתיב לחברון: "משפחת החברוני" (במ' כו , נח) , דשמא לא היו ראשי האבות. ורבי שמואל פירש (ראה רשב"ם) , כי לכן לא מנה בני חברון , שלא (נזכרו) בשום מקום בתורה; שלא מנה אלא אותם שנזכרו בתורה , כגון: בני עמרם , שהם משה ואהרון; ובני יצהר וקרח ובניו , שנזכרו ב"ויקח קרח" (במ' טז , א) , ואגב קרח מנה אחיו; ובני עזיאל נזכרו , דכתיב "ויאמר משה אל מישאל ואל אליצפן..." (ראה וי' י , ד); ובני אהרון (ראה וי' י , א - ב ושם , ו ואי'); וגם פנחס נזכר (ראה במ' כה , ז ואי'); אבל בני חברון ובני איתמר ובני משה לא נזכרו - ולא מנאן. וגם פירש , שלכך מנה שנות לוי וקהת ועמרם: כי כל דורות נימנו , עד לוי: ב'בראשית' - עד נח , ב'נח' - עד אברהם , ואברהם ויצחק ויעקב נמנו שנותם , ועכשיו מנה משה ואהרון [הגה"ה]. ומנה שנותיו של לוי ושל קהת ושל עמרם , שהיו אבותם של משה ואהרון. וגם מנה שנותם של משה ואהרון (ראה שמ' ז , ז) , ללמדך שלא היו בחורים , כי זקנים היו כבר , וברצונם לא היו באים לעשות תחבולות הללו; אלא שהבחירם הקדוש ברוך הוא להוציא את בניו.

רלב"ג - ביאור המילות:

בא דבר אל פרעה מלך מצרים - רוצה לומר: בלא אמצעות אהרן; ולזה אמר משה: הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. והנה הרצון בערל שפתים - סתום הדבור; רוצה לומר , שננעלו שערי הדבור לפניו , כמשפט מי שאינו איש דברים. ולזה באר , שאחר זה דבר יי' אל משה ואל אהרן , בכל מה שצוה לאמר אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים. והרצון בזה , שדבור השם יתעלה היה למשה , שיאמר זה לאהרן , והוא יהיה המליץ בינו ובין מי שישלחהו השם יתעלה לדבר אליו. והנה אחר שהשלים לזכור תולדות אהרן ומשה , שב לבאר זה שנית. הוא אהרן ומשה - מפני שהיה מדבר עתה בתולדות אהרן , הקדים אהרן למשה , ועוד: שהוא היה גדול ממנו; והנה אחר זה (פס' כז) , כשתארם בשהם המדברים אל פרעה , הקדים משה לאהרן , כי משה היה העיקר בזה.