תנ"ך - ויאמרו החרטמם אל־פרעה אצבע אלהים הוא ויחזק לב־פרעה ולא־שמע אלהם כאשר דבר ה': ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּאמְר֤וּ הַֽחַרְטֻמִּם֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה: ס (שמות פרק ח פסוק טו)

וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל־פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב־פַּרְעֹה וְלֹא־שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה: ס (שמות פרק ח פסוק טו)

ויאמרו החרטמם אל־פרעה אצבע אלהים הוא ויחזק לב־פרעה ולא־שמע אלהם כאשר דבר ה': ס (שמות פרק ח פסוק טו)

ויאמרו החרטמם אל־פרעה אצבע אלהים הוא ויחזק לב־פרעה ולא־שמע אלהם כאשר דבר יהוה: ס (שמות פרק ח פסוק טו)

תרגום אונקלוס:

וַאֲמַרוּ חָרָשַׁיָא לְפַרעֹה מַחָא מִן קֳדָם יְיָ הִיא וְאִתַּקַף לִבָּא דְפַרעֹה וְלָא קַבֵּיל מִנְהוֹן כְּמָא דְּמַלֵיל יְיָ :

עין המסורה:

החרטמם - ב' חסר (בלישנא): שמ' ח , טו; ט , יא. ויחזק - ה"י: ראה שמ' ז , יג.

מסורה קטנה:

ויחזק - ה"י.

רש"י:

אצבע אלהים הוא - מכה זו אינה על ידי כשפים , מאת הקדוש ברוך הוא היא (ראה תנח' וארא יד; שמ"ר י , ז). כאשר דבר יי' - "ולא ישמע אליכם פרעה" (שמ' ז , ד).

רשב"ם:

אצבע אלהים הוא - מכת מדינה , ולא על ידיהם של אילו היה זו; שאילו באו על ידי מכשפוּת , אף אנו היינו עושים כן.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

להוציא את הכנים - טעמו: להולידם מן הארץ. ולא יכלו - פועל עבר מהבנין 'הקל'. והאות הגדול - כי הכה העפר במקום אחד , והיה הכנים בכל מלכות מצרים; ואין זה מעשה מטה , כי אם מעשה עֹשה ארץ בכחו (ע"פ יר' י , יב). ולמה אמר שנית: ותהי הכנם? זה טעמו: וכאשר היה הכנם באדם ובבהמה , אמרו החרטומים: אצבע אלהים היא - זו מכת אלהי הארץ היא , ולא באה על יד משה , כי הנה המכה גם היא בבהמה. וכבר הודעתיך (ראה שמ' ג , יג) , כי פרעה ועבדיו היו מאמינים באלהים , רק כחשו השם; על כן חָזַק לב פרעה.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויאמרו - בעבור שהראו , שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין (ראה שמ' ז , יא - יב) , גם במכת הדם (ראה שם , כב) והצפרדע (ראה לעיל , ג) , ולא יכלו עתה לעשות כאשר עשה , אמרו לפרעה: לא באה זאת המכה על יד אהרן בעבור ישראל לשלחם , רק מכת אלהים היא כפי מערכת הכוכבים על מזל ארץ מצרים. כי כבר פרשתי (שמ' ו , ב) , כי פרעה לא כחש הבורא , רק השם שהזכיר לו משה; וזהו כדרך "כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו" (ש"א ו , ט) - מהשמים; על כן חזק לב פרעה. ואשר יחזק זה הפירוש , שאמרו: אצבע אלהים , ולא אמרו: 'אצבע יי'' , שהוא אלהי ישראל , כאשר אמר פרעה במכת הצפרדעים: "העתירו אל יי'" (לעיל , ד). וזה השם הזכיר במכות האחרונות (ראה להלן , כד; שמ' ט , כז; י , טז , כד; יב , לא). ועוד , כי משה אמר לפרעה דבר מכת היאר לפני היותה , וככה מכת הצפרדעים; ולא הזכיר לו בתחלת מכת הכנים.

ר' יוסף בכור שור:

ויעשו כן החרטומים - נראה לי , שלא רצו לעשותם , אלא להסירם ולבטל מה שעשה משה; כי אמרו: דם שעשה משה - אינו דם , משה עשה צפרדעים - ואינו צפרדעים; הרי אנו מוסיפים מכה על מכותינו! ועוד , שאין זה הבחנה - שמא אנו עושין במכשפות , והוא על יד הקדוש ברוך הוא? אבל בזאת נבחין - שאם נוכל לבטל מה שהוא עושה , אז נדע כי מכשפות הוא , כי כל דבר שנעשה על ידי מכשפות מתבטל; אבל לא נוכל לבטלו - נדע כי אצבע אלהים היא; ולכך אמר ויעשו כן החרטומים בלטיהם. בלטיהם - לשון חשאי , שהיו בַּלָּט כשפיהם; כמו "ותבא בלט אליו" (ראה רות ג , ז). ולא יכולו - להוציא הכינים מהם: שלא יכלו , ותהי הכינם על כרחם באדם ובבהמה. וכיון שראו שלא היו יכולין לבטל מה שהוא עושה , אמרו: אצבע אלהים היא; כי לפי הפשט , מאי שנא דם וצפרדע שעשו , ומאי שנא כינים שלא היו יכולים לעשות? ורבותינו פירשו (ראה סנה' סז , ב) , כי אין השד שולט על פחות מכעדשה; ועליהם אין להשיב. ויחזק לב פרעה - וגם לא שאל רפואה על הכינים , לפי שלא היו אלא בעפר , והיכליו - של רצפת שייש היו ומכבדין אותם בכל יום , לא היה שם עפר וכינים , וכן כל השרים הגדולים; והעניים רגילים בכינים ואינם חוששין.

רמב"ן:

ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלהים היא - אמר רבי אברהם , כי בעבור שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין גם במכות הדם והצפרדע , ולא יכלו עתה לעשות כן , אמרו אל פרעה: לא באה זאת המכה על ידי אהרן בעבור ישראל , רק מכת אלהים היא , כפי מערכת הכוכבים על ארץ מצרים; כי פרעה לא כחש הבורא (ראה פירושו לשמ' ה , ג) , רק השם שהזכיר לו משה; וזהו כדרך "כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו" (ש"א ו , ט) , על כן חזק לב פרעה. והביא ראיה: מפני שלא אמרו 'אצבע יי'' , שהוא אלהי ישראל , כאשר אמר פרעה במכת הצפרדעים "העתירו אל יי'" (לעיל , ד). ועוד , כי משה אמר לפרעה דבר מכת היאור , ולא הזכיר לו בתחלה מכת הכנים. ואין דבריו נכונים בעיני , כי המקרה לא יקרא 'אצבע אלהים' , רק המכה הבאה מאתו בעונש תקרא 'יד יי'' ו'אצבע אלהים' , כאשר נאמר בכתוב שהביא , "לא ידו נגעה בנו" (ש"א ו , ט) , וכתיב "וירא ישראל את היד הגדולה" (שמ' יד , לא); "והיתה יד יי' בכם ובאבותיכם" (ש"א יב , טו); "כבדה מאד יד האלהים שם" (ש"א ה , יא); ועוד כי לא עמדו החרטמים לפני משה אחרי כן גם במכת הערוב שהיתה בהתראה , ולא בשאר המכות. אבל הענין כפשוטו , כי בראות החרטומים שלא יכלו להוציא את הכנים , הודו במעשה אהרן שהיה מאת האלהים , ולכן לא קרא להם פרעה מן העת הזאת והלאה; ולהמעיט הענין אמרו: אצבע אלהים , ולא אמרו 'יד אלהים' , כלומר: מכה קטנה מאתו. ולא אמרו 'אצבע יי'' , כי פרעה ועבדיו לא יזכירו השם המיוחד , רק בדברם עם משה , בעבור שהוא יזכירנו להם. ומה שלא יכלו החרטומים להוציא את הכנים , סבה מאת יי' היתה להם , סכל עצתם ברצונו , שהכל שלו והכל בידו. והנראה בעיני עוד , כי מכת הדם - להפוך תולדת המים לדם , ומכת הצפרדעים - להעלותם מן היאור , יכלו לעשות כן , כי אין בהם בריאה או יצירה , כי לא אמר הכתוב 'ויהיו הצפרדעים' , רק "ותעל הצפרדע" (לעיל , ב) , שנאספו ועלו; רק מכת הכנים היתה יצירה , ואין טבע העפר להיות כנים , על כן אמר "והיה לכנים" (לעיל , יב) , ואמר להוציא את הכנים , כענין "תוצא הארץ נפש חיה... ויהי כן" (בר' א , כד) , ולא יוכל לעשות כמעשה הזה זולתי היוצר יתברך; ואמר "ויעשו כן" , "ולא יכולו" (לעיל , יד) , כי השביעו שדיהם לעשות מאמרם , ואין בהם כח. ומה שיחזק דברי בצפרדעים , אמרם (סנה' סז , ב): רבי עקיבא אומר: צפרדע אחת היתה , השריצה ומלאה כל ארץ מצרים; אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: עקיבא , מה לך אצל הגדה? כלה מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות! צפרדע אחת היתה , שרקה להם והם באו. שלא ראה רבי אלעזר בן עזריה שיוכלו החרטמים להביא טבע חדש בצפרדעים , להוליד רבות חוץ מטבען , אבל אספו אותן להעלותן; ועל דעת רבי עקיבא: "ושרץ היאור צפרדעים" (לעיל , כח) - שישרוץ בהם יותר ממנהגו; ועל דעת רבי אלעזר בן עזריה: כמו "שרצו בארץ" (בר' ט , ז) , ענין 'תנועה' , כמו שפירשתי בסדר 'בראשית' (בר' א , כ) , שיאספו ויתנועעו ביאור , ומשם יעלו על המצרים. ורבותינו אמרו (סנה' סז , ב) בכנים , שאין השד שולט על בריה פחותה מכעדשה , ולא יוכלו אפילו לאסוף כנים ממקומם ולהביאם. ואמרו במדרש רבא (שמ"ר י , ז) עוד: כיון שראו החרטמים שלא יכלו להוציא הכנים , מיד הכירו שהיה מעשה אלהים ולא מעשה שדים; ועוד , לא חששו לדמות עצמן למשה להוציא את המכות. ומה שאמר רבי אברהם , כי משה לא הודיעם מכת הכנים , נראה בעיני שהכה אהרן במטה לעיני פרעה כאשר עשה בפיח (ראה שמ' ט , י) , אבל לא התרה בו , כי אין הקדוש ברוך הוא מתרה בפרעה , רק במכות אשר בהן מיתה לאדם; וכתוב בצפרדעים: "וצפרדע ותשחיתם" (תה' עח , מה) , שהוא רומז למיתה או להשחתה שהזכירו רבותינו (שמ"ר י , ו) שהיו מסרסים אותם; וכן הארבה - ימיתם ברעב , כי אכל יתר הפליטה הנשארת להם (ראה שמ' י , ה). והכל רחמים מאתו באדם , כענין שכתוב "ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא שב מדרכו והוא רשע בעונו ימות ואתה את (בנוסחנו ללא 'את') נפשך הצלת" (ראה יח' לג , ט). ולכן לא התרה בו בכנים ולא בשחין ובחשך , רק בדֶבֶר , בעבור שהוא מיתה , וראוי שתחול רק באדם , כאשר אמר לו אחר כן: "ואולם בעבור זאת העמדתיך" (שמ' ט , טז) , ולכן הודיעו הענין איך יהיה. ואמר במקצת המכות "השכם בבקר... הנה יוצא המימה" (להלן , טז) , ועל דרך הפשט היה בעת צאת המלכים בבקר להשתעשע על המים , וצוה הקדוש ברוך הוא למשה שילך שם. והטעם , כי בדם , בעבור היותה המכה הראשונה , רצה שיעשנה לעיניו ובלי יראָה ממנו. וזה טעם "ונצבת לקראתו" (שמ' ז , טו) , ו'התיצב לפני פרעה' - שיעמוד כנגדו ביד רמה; וכן במכת הערוב נאמר: "השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה" (להלן , טז) , ובברד: "השכם בבקר והתיצב לפני פרעה" (שמ' ט , יג). והוא גם כן בצאתו המימה , כי הערוב והברד , אשר בהן המיתה והעונש לבני אדם , רצה הקדוש ברוך הוא שיהיה לעיני כל העם , כי בצאת המלך המימה ילכו מרבית העם אחריו , והנה יתרה אותו לעיניהם , אולי יצעקו אל אדוניהם לשוב מדרכו הרעה , ואם לא יעשו כן יהיו חייבים להענש; אבל בשאר המכות די בהתראת המלך , ועל כן נאמר בהן "בא אל פרעה" (שמ' ז , כו; ט , א; י , א) - שיבא אל היכלו. ולא הזכיר בכנים ובשחין כן , בעבור שהוצרך אהרן להכות העפר , והיכל המלך אין שם עפר , כי היא רצפת בהט ושש (ע"פ אס' א , ו) , וכן הוצרך משה לזרוק הפיח השמימה; והנה עשו אלה השתים בפני פרעה בחצר גינת ביתן המלך (ע"פ שם , ה) , או כיוצא בו.

רלב"ג - ביאור המילות:

אצבע אלהים היא - רוצה לומר , שהיא מכת השם יתעלה , לא פועַל נעשה בכשפים , ולזה לא יכלו החרטומים לעשות כמו זה המעשה; כן פירשו בבראשית רבה (ב"ר י , ז). ויתכן שהם אמרו , שהיא מכת אלהים לפי השפע השופע מהמזל , ולא נעשה על יד משה ואהרן - כמו שכתב החכם אבן עזרא (בפירוש הקצר) - וכאִלו אמרו זה להורות שאין יתרון למשה ולאהרן עליהם.