תנ"ך - כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם־יתמהמה חכה־לו כי־בא יבא לא יאחר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֣י ע֤וֹד חָזוֹן֙ לַמּוֹעֵ֔ד וְיָפֵ֥חַ לַקֵּ֖ץ וְלֹ֣א יְכַזֵּ֑ב אִם־יִתְמַהְמָהּ֙ חַכֵּה־ל֔וֹ כִּי־בֹ֥א יָבֹ֖א לֹ֥א יְאַחֵֽר: (חבקוק פרק ב פסוק ג)

טקסט וניקוד:

כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם־יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה־לוֹ כִּי־בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר: (חבקוק פרק ב פסוק ג)

טקסט בלבד:

כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם־יתמהמה חכה־לו כי־בא יבא לא יאחר: (חבקוק פרק ב פסוק ג)

תיקון קוראים:

כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם־יתמהמה חכה־לו כי־בא יבא לא יאחר: (חבקוק פרק ב פסוק ג)

תרגום יונתן:
אֲרֵי עֲתִידָא נְבוּאֲתָא לִזמַן וּמתֻקַן קִצָא וְלָא יִבטַל אִם יְהֵי אַרכָּא לְפִתגָמָא סַבַּרוּ לֵיהּ אֲרֵי בְזִמנֵיהּ יֵיתֵי לָא יִתעַכַּב :

עין המסורה:
לקץ - ב': חב' ב , ג; דנ' יב , יג.

מסורה גדולה:
לקץ ב' ויפח ואתה לך .

מסורה קטנה:
ויפח - ל'; לקץ - ב'; חכה - [ל']; יבא - ל' חס' בסיפ'.

רש"י:
כי עוד חזון למועד - עוד עתיד לקום נביא לקץ שנים שיתגלה לו חזון , למתי יהיה מועד מפלת בבל וגאולת ישראל. ויפח לקץ - ודיבור יאמר לו על הקץ של בבל , "לפי מלאת לבבל שבעים שנה" (יר' כט , י) , ולא יכזב. אם יתמהמה לבא - שיאריך לכם אותו המועד , חכה לו , כי לא יאחר אחר השבעים כלום. ועוד יש לפרש: אם יתמהמה הנביא לבא; והוא היה ירמיה. ויונתן תירגם: "כתיבא נבואתא ומפרשא על ספרא דאורייתא" - תירגם "כְּתוֹב" (לעיל , ב) כמו 'כָּתוּב': כבר נרמז בתורה "אז תרצה הארץ את שבתותיה" (וי' כו , לד) - שבעים שמיטות קילקלו ישראל ולא שמטו , וכנגדם גלו ממנה שבעים שנה. וכן הוא אומר בדברי הימים: "עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה... למלאות שבעים שנה" (דה"ב לו , כא). ואם תאמר: הרי אתה מוצא ביחזקאל "ואני נתתי לך את שני עונם... שלש מאות ותשעים יום... יום לשנה [יום לשנה] נתתיו לך" (ד , ה - ו) , ואומר "ואתה שכב על צדך השמאלי" וגו' (שם , ד) - נמצאת אתה אומר: הכעיסו ישראל שלש מאות ותשעים שנה עד שגלו עשרת השבטים , ושבט יהודה קלקלו ארבעים (ראה סע"ר כו)! - משגלו עשרת השבטים עד חרבות ירושלם הם: עשרים ושתים של מנשה ― ושאר שנותיו בתשובה , שהרי נאמר בו "ויעשה הרע... ככל אשר עשה אחאב" (ראה מ"ב כא , ב - ג) - כמניין שנותיו של אחאב , והוא מלך עשרים ושתים שנה (ראה מ"א טז , כט) ― ושתים של אמון בנו (ראה מ"ב כא , יט) , ואחת עשרה של יהויקים (ראה מ"ב כג , לו) [ - הרי שלשים וחמש] , ואחת עשרה לצדקיהו (ראה מ"ב כד , יח) [ - הרי ארבעים ושש שנה]; ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמישית לצדקיהו (ראה יח' א , א - ב ומ"ב כד , טו - יז). מכל מקום , נמצאו ימי קילקולם ארבע מאות ושלשים ושש שנה , שלאחר נבואה זו שהו שם שש שנים. ארבע מאות שנה עושים שמונה יובלות , וכל יובל שבע שמיטות - הרי חמשים ושש שמיטות , ושמונה שנים המקודשים ליובל - הרי ששים וארבע. ובשלשים ושש שנה יש חמש שמיטות - הרי ששים ותשע שנים קדושים; ושנת יובל זה האחרון נחשבה אף היא במניין , שבעונם לא נגמר. [אבל שתי שנים של שמיטה שהיו עתידים לבא משלשים ושש שנים עד היובל - לא נמנו , שכן לא התחילו אותן שמיטות ולא עמדו בהן; היובל שהתחיל עליהם - הוזקק לצרפו עם השאר.] וכאן כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לחבקוק: כבר כתוב חזון בתורה , אבל סתום הוא; הוסף אתה "ובאר על הלוחות" (לעיל , ב) לאמר , כי עוד יתגלה חזון למועד זה. ויפח - לשון דיבור הוא , והרבה יש בספר משלי; ועל שם שהדיבור אינו אלא רוח היוצא מן הפה קורהו 'פיח' , וקורהו 'רוח' , כגון "וברוח פיו כל צבאם" (תה' לג , ו).

ר' יוסף קרא:
כי עוד חזון למועד - כי עוד זמן לאותו מועד. ויפיח לקץ ולא יכזב - אותו שמצער על הקץ שאינו בא לא יצטער עליו , כי הקץ לא יכזב מלבוא כמו שלא כיזב קץ מצרים , שאמרתי "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (בר' טו , יג) - שנאמר "ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה" (שמ' יב , מא) , ואומר "הוציא יי' את ישראל ממצרים לילה" (צירוף של שמ' יב , נא ודב' טז , א). אם יתמהמה חכה לו - אם יתעכב הקץ שאמרתי , "לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם" (יר' כט , י); שפקידה זו לא היתה כי אם פקידה בעלמא , שהתחילו לבנות יסודות בית המקדש. וכן הוא אומר בעזרא "ואושיא יחיטו" (ד , יב). כי בוא יבוא ולא (בנוסחנו: לא) יאחר - כי בוא יבוא הקץ ולא יאחר; וכן הוא אומר "ביה בליליא קטיל בלשאצר (בנוסחנו: בלאשצר) מלכא כשדאי" (בנוסחנו כתיב: כשדיא , קרי: כשדאה) , "ודריוש מדייא קביל מלכותא כבר שנין שיתין ותרתין" (ראה דנ' ה , ל - ו , א).

ראב"ע:
כי עוד יקום זה החזון למועד שגזר השם. ויפח - ואשר ידבר על הקץ , לא יכזב; כמו "יפיח בהם" (תה' י , ה). וטעם זה הקץ - קץ מפלת כשדים.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
ויעניני יי' ויאמר כתב חזון למועד ויפח לקץ. פירוש ויפח - כמו דיבור; ודומה לו "ויפח (בנוסחנו: ויפיח) כזבים עד שקר" (מש' יד , ה). וכך יאמר הקדוש ברוך הוא , כי יבא זמן שיבא החזון שדיברתי להביא רע על נבוכדנצר. ומה שדיברתי מן הקץ , שדיברתי להביא רע על נבוכדנצר , לא יכזב. אם יתמהמה הקץ - חכה לו , כי בא יבא , לא יאחר.

ר' אליעזר מבלגנצי:
כי עוד חזון למועד - על נבוכד נצר שאתה שואל: עוד יש חזון למועד עליו , לבד הראשון שאמרתי לך. ולמה למועד? - לאחרית ימי הצלחתו , שיוָשעו ישראל. ויפח - ויאחז ישראל לְקֵץ הישועה , שודאי לא יכזב הקץ שלא יוושעו מידו! שאף אם יתמהמה - ויראו שיצליח הוא ובנו ובן בנו לעולם (ראה יר' כז , ז) - חכה לו , כי ודאי בא יבא; שלא יאחר - שלא יבא בעתו. כל המצפה לדבר נאחז בלבו אליו , ולכך נופל בו לשון 'חכה' ו'פח': ויפח לקץ , חכה לו. וכן כל לשון 'חיכוי'.

רד"ק:
כי עוד חזון למועד - זהו המענה שענה האל (ראה לעיל , ב): החזון הזה לא יהיה מעתה , אלא עוד יהיה למועד אשר יעדתיו. ויפח לקץ - והחזון הזה ידבר לקץ , כלומר: לא ידבר לזמן הזה , אלא לאותו קץ העתיד להיות , והוא לשבעים שנה מחרבות ירושלם (ראה דנ' ט , ב). ולא יכזב - כמו "אשר לא יכזבו מימיו" (יש' נח , יא); כי על כל פנים יהיה. אם יתמהמה חכה לו - אם יאריך הקץ הזה , חכה לו - אמר כנגד אותם שגלו מירושלם והאריכו ימים עד שיצאו מגלות בבל. לא יאחר - פירושו: לא יאחר מהמועד הקצוב לו , כי על כל פנים יבא ביומו. וכן תרגם יונתן: "ארי בזמניה ייתי לא יתעכב". ואדני אבי ז"ל פירש לא יאחר - כמו "לא יסוף" (אס' ט , כח); כלומר: לא יסוף שלא יהיה , כמו "לא יסוף מזרעם" (שם); ו'אחרית' פירושו 'סוף'.

ר' יוסף כספי:
כי עוד חזון למועד וכו' - זה משרת לנפילת הרשע ולישועת הצדיק , כי כל זה היה ביום אחד; רוצה לומר: בקום החיה השנית (ראה פירושו חב' א , א). וטעם זה - כמו שכתוב "לכל זמן" (קהלת ג , א); והראש לכל זה משה רבינו , שאמר "כי לא שלם עון האמורי עד הנה" (בר' טו , טז) , ואמר "לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם" (דב' לב , לה). וגם זה 'אוצר יי'' יבא. ויפח - וידבר המדבר , מי שיהיה; וזה הקץ יהיה בימי בלשאצר , כמו שביאר ירמיה: "ועבדו אותו... ואת בנו ואת בן בנו" (כז , ז); ועל בלשאצר גם על נבוכד נצר זקנו אמר.

תלמיד של ר' ישעיה מיטראני:
כי עוד חזון - כי עוד יתקיים זה החזון למועד שקבעתי לו. ויפח לקץ - לשון דיבור , כמו "ויפיח כזבים עד שקר" (מש' יד , ה); כלומר: הנביא שמדבר על קץ שלגלות בבל ועל מפלת בבל לא יכזב ולא ישקר , כי בוא יבוא ולא יאחר מן הקץ הקבוע לו.
ריכוז קישורים