תנ"ך - ונגה
כאור
תהיה
קרנים
מידו
לו
ושם
חביון
עזה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְנֹ֙גַהּ֙
כָּא֣וֹר
תִּֽהְיֶ֔ה
קַרְנַ֥יִם
מִיָּד֖וֹ
ל֑וֹ
וְשָׁ֖ם
חֶבְי֥וֹן
עֻזֹּֽה:
(חבקוק פרק ג פסוק ד)
וְנֹגַהּ
כָּאוֹר
תִּהְיֶה
קַרְנַיִם
מִיָּדוֹ
לוֹ
וְשָׁם
חֶבְיוֹן
עֻזֹּה:
(חבקוק פרק ג פסוק ד)
ונגה
כאור
תהיה
קרנים
מידו
לו
ושם
חביון
עזה:
(חבקוק פרק ג פסוק ד)
ונגה
כאור
תהיה
קרנים
מידו
לו
ושם
חביון
עזה:
(חבקוק פרק ג פסוק ד)
תרגום יונתן:
וְזֵיהוֹר
יְקָרֵיהּ
כְּזֵיהוֹר
בְּרֵאשִׁית
אִתגְּלִי
וְזִקוּקִין
מִמַרכְּבָת
יְקָרֵיהּ
נָפְקִין
תַּמָן
גַּלָא
יָת
שְׁכִינְתֵיהּ
דַּהֲוָת
מִטַמרָא
מִבְּנֵי
אֱנָשָׁא
בִּתקוֹף
רוּמָא
:
רש"י:
ונוגה
אותו
היום
כאור
תהיה
-
כאור
המיוחד
של
שבעת
ימי
בראשית
היה
(ראה
ב"ר
ג
,
ו).
וכן
תירגם
יונתן.
וקרנים
-
לשון
מאור
,
שכשהוא
נוקב
וזורח
דרך
הנקב
,
נראה
כמין
קרנים
בולטים;
וכן
"כי
קרן
עור
פניו"
(שמ'
לד
,
כט).
מידו
-
מיד
הקדוש
ברוך
הוא
באו
להם.
ושם
חביון
עוזו
-
כתרגומו:
שם
נגלה
עוז
שהיה
חבוי
למפרע
בסתר
עליון
(ע"פ
תה'
צא
,
א).
ר' יוסף קרא:
ונוגה
כאור
תהיה
-
אור
נוגה
היתה
גדולה
על
הר
סיני
ביום
מתן
תורה
כאותו
אור
של
שבעת
ימי
בראשית.
וקרנים
(בנוסחנו:
קרנים)
מידו
לו
-
אותו
נוגה
מידו
של
הקדוש
ברוך
הוא
היתה
מפצלת
ומנסרת
ברקיע
ויוצאה
בשתי
קרניים
המפוצלות
,
ומאירה
על
הר
סיני.
ושם
חביון
עוזו
-
ושם
,
בסיני
,
נתן
לישראל
עוז
תורה
שהיתה
חבוייה
אצלו
בצילו
אלפים
שנה.
ראב"ע:
ונגה
שהיה
יוצא
מלפניו
,
כאור
היה;
זה
הוא
עמוד
האש
(ראה
שמ'
יג
,
כא).
וקרנים
-
כמו
"כי
קרן
עור
פני
משה"
(שמ'
לד
,
לה).
ושם
חביון
עוזו
(בנוסחנו:
עזה)
-
הוא
הארון;
כמו
"אתה
וארון
עוזך"
(תה'
קלב
,
ח);
וכתוב
"כי
ענן
יי'
על
המשכן
יומם
ואש
תהיה
לילה
בו"
(שמ'
מ
,
לח).
ויו"ד
חביון
-
תחת
אל"ף.
וטעם
חביון
עזו
-
הארון
שהיה
חבוי
וטמון
ומכוסה
כשנושאים
אותו
(ראה
במ'
ד
,
ד
-
טז).
או
הוא
מבעלי
הה"א
,
כמו
"חבי
כמעט
רגע"
(יש'
כו
,
כ).
ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
ונגה
כאור
תהיה
וקרנים
(בנוסחנו:
קרנים)
מידו
לו.
פירוש
וקרנים
-
כמו
"כי
קרן
עור
פניו"
(שמ'
לד
,
כט).
מידו
לו
-
ממנו
לו.
ושם
חביון
עוזו
(בנוסחנו:
עזה)
-
פירוש:
ושם
,
בנגה
,
נתחבא
שכינתו.
ר' אליעזר מבלגנצי:
ואיך
ניהגתם?
שאף
נוגה
-
הוא
עלות
השחר
ואור
קטן
בכל
המקרא
-
כאור
הצהרים
היתה
להם
,
שהרי
קרנים
ואור
וזוהר
גדול
היה
לו
מידך
ומאתך.
ושם
,
באותה
האורה
,
חביון
עזו
(בנוסחנו:
עזה)
-
ומסתור
ומחסה
(ע"פ
יש'
ד
,
ו)
מבצרו
מן
הצד
,
שכבודך
היה
מקיפו
מכל
צד;
כענין
"יסבבנהו
יבננהו"
(דב'
לב
,
י).
רד"ק:
ונוגה
כאור
תהיה
-
זהו
שאמר
בתורה
"ומראה
כבוד
יי'
כאש
אוכלת
בראש
ההר"
(שמ'
כד
,
יז).
קרנים
מידו
לו
-
זהו
"כי
קרן
עור
פני
משה"
(שמ'
לד
,
לה);
כלומר:
הזיו
ההוא
היה
מיד
האל
לו
,
למשה.
ואמר
קרנים
בלשון
שנים
-
כי
הפָּנים
שני
צדדין.
ויש
מפרשים
(ראה
ר'
יוסף
קרא)
קרנים
-
על
הלוחות
שנתן
למשה
,
שהיו
שנים
,
והיו
מזהירות
בנראה
ובנסתר.
ושם
חביון
עזו
(בנוסחנו:
עזה)
-
שם
,
בסיני
,
נגלה
מה
שהיה
נחבא
מעזו
עד
היום
ההוא;
כי
לא
היה
כיום
ההוא
לפניו
ולאחריו
(ע"פ
יהו'
י
,
יד)
,
שנגלה
בו
האל
בכבודו
הגדול
על
הר
סיני
לעיני
כל
ישראל
(ע"פ
דב'
לא
,
ז).
ויש
מפרשים
(ראה
ראב"ע)
חביון
עזו
-
על
הארון
,
כמו
שאמר
עליו
"אתה
וארון
עוזך"
(תה'
קלב
,
ח)
,
ושם
היו
נסתרות
הלוחות.
ר' יוסף כספי:
ונוגה
כאור
תהיה
וכו'
-
כטעם
"ומראה
כבוד
יי'
כאש
אוכלת
בראש
ההר"
(שמ'
כד
,
יז).
וטעם
קרנים
-
חזוק
'קרן'
,
לאו
דוקא
שנים;
כמו
"עצלתים"
(קה'
י
,
יח)
,
"צהרים"
(בר'
מג
,
טז).
וזה
השרש
אין
בו
,
רק
ענין
אחד
בסוג;
כי
כל
קרן
יש
לו
זוהר
ויש
לו
חוזק
וכח
לנגח
ולחזק
ולנצח
,
כמו
שיזכור
עוד
על
זה;
והכל
מובן
בכאן
יחד.
וטעם
לו
-
לעצמו
,
כי
כנוי
מידו
-
הכנוי
לו;
והכל
לַשם
יתעלה.
וגם
זה
'אוצר
יי''
יבא.
ושם
-
על
ראש
ההר
שהוא
בתימן
(ראה
לעיל
,
ג).
וחביון
-
מלשון
סתר
ונסתר.
וגם
זה
'אוצר
יי''
יבא.
ועד
כאן
ספורו
מעמד
הר
סיני
,
ולכן
אחרי
כן
יזכור
ענין
הלכם
במדבר;
וזה
יתחיל
באמרו:
תלמיד של ר' ישעיה מיטראני:
ונוגה
כאור
תהיה
-
הנוגה
שנראה
אז
על
הר
סיני
היה
בעינו
שלשמש
ממש
,
שאין
אדם
יכול
להסתכל
בו
,
שלא
יזיק
לראייתו.
אור
-
הוא
כמו
"צר
ואור
חשך
בעריפיה"
(יש'
ה
,
ל)
,
וקרניים
(בנוסחנו:
קרנים)
מידו
לו
-
מידו
שלהקדוש
ברוך
הוא
היה
יוצא
הנוגה
,
והיה
מתפצל
ומנסר
ברקיע
ויורד
בפיצולים
על
הר
סיני.
קרניים
-
מלשון
"כי
קרן
עור
פניו"
(שמ'
לד
,
כט).
ושם
-
באותו
הנוגה
,
היתה
התורה
,
שהיא
חביון
עזו
(בנוסחנו:
עזה)
שלבורא;
התורה
קורא
'חביון
עזו'
-
לפי
שהיתה
חבויה
ומסותרת
בעזו
שלבורא.
כל
זה
היה
במתן
תורה.