תנ"ך - ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְנֹ֙גַהּ֙ כָּא֣וֹר תִּֽהְיֶ֔ה קַרְנַ֥יִם מִיָּד֖וֹ ל֑וֹ וְשָׁ֖ם חֶבְי֥וֹן עֻזֹּֽה: (חבקוק פרק ג פסוק ד)

טקסט וניקוד:

וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה: (חבקוק פרק ג פסוק ד)

טקסט בלבד:

ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזה: (חבקוק פרק ג פסוק ד)

תיקון קוראים:

ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזה: (חבקוק פרק ג פסוק ד)

תרגום יונתן:
וְזֵיהוֹר יְקָרֵיהּ כְּזֵיהוֹר בְּרֵאשִׁית אִתגְּלִי וְזִקוּקִין מִמַרכְּבָת יְקָרֵיהּ נָפְקִין תַּמָן גַּלָא יָת שְׁכִינְתֵיהּ דַּהֲוָת מִטַמרָא מִבְּנֵי אֱנָשָׁא בִּתקוֹף רוּמָא :

מסורה קטנה:
חביון - ל'; עזה - ל' כת' ה'.

רש"י:
ונוגה אותו היום כאור תהיה - כאור המיוחד של שבעת ימי בראשית היה (ראה ב"ר ג , ו). וכן תירגם יונתן. וקרנים - לשון מאור , שכשהוא נוקב וזורח דרך הנקב , נראה כמין קרנים בולטים; וכן "כי קרן עור פניו" (שמ' לד , כט). מידו - מיד הקדוש ברוך הוא באו להם. ושם חביון עוזו - כתרגומו: שם נגלה עוז שהיה חבוי למפרע בסתר עליון (ע"פ תה' צא , א).

ר' יוסף קרא:
ונוגה כאור תהיה - אור נוגה היתה גדולה על הר סיני ביום מתן תורה כאותו אור של שבעת ימי בראשית. וקרנים (בנוסחנו: קרנים) מידו לו - אותו נוגה מידו של הקדוש ברוך הוא היתה מפצלת ומנסרת ברקיע ויוצאה בשתי קרניים המפוצלות , ומאירה על הר סיני. ושם חביון עוזו - ושם , בסיני , נתן לישראל עוז תורה שהיתה חבוייה אצלו בצילו אלפים שנה.

ראב"ע:
ונגה שהיה יוצא מלפניו , כאור היה; זה הוא עמוד האש (ראה שמ' יג , כא). וקרנים - כמו "כי קרן עור פני משה" (שמ' לד , לה). ושם חביון עוזו (בנוסחנו: עזה) - הוא הארון; כמו "אתה וארון עוזך" (תה' קלב , ח); וכתוב "כי ענן יי' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו" (שמ' מ , לח). ויו"ד חביון - תחת אל"ף. וטעם חביון עזו - הארון שהיה חבוי וטמון ומכוסה כשנושאים אותו (ראה במ' ד , ד - טז). או הוא מבעלי הה"א , כמו "חבי כמעט רגע" (יש' כו , כ).

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
ונגה כאור תהיה וקרנים (בנוסחנו: קרנים) מידו לו. פירוש וקרנים - כמו "כי קרן עור פניו" (שמ' לד , כט). מידו לו - ממנו לו. ושם חביון עוזו (בנוסחנו: עזה) - פירוש: ושם , בנגה , נתחבא שכינתו.

ר' אליעזר מבלגנצי:
ואיך ניהגתם? שאף נוגה - הוא עלות השחר ואור קטן בכל המקרא - כאור הצהרים היתה להם , שהרי קרנים ואור וזוהר גדול היה לו מידך ומאתך. ושם , באותה האורה , חביון עזו (בנוסחנו: עזה) - ומסתור ומחסה (ע"פ יש' ד , ו) מבצרו מן הצד , שכבודך היה מקיפו מכל צד; כענין "יסבבנהו יבננהו" (דב' לב , י).

רד"ק:
ונוגה כאור תהיה - זהו שאמר בתורה "ומראה כבוד יי' כאש אוכלת בראש ההר" (שמ' כד , יז). קרנים מידו לו - זהו "כי קרן עור פני משה" (שמ' לד , לה); כלומר: הזיו ההוא היה מיד האל לו , למשה. ואמר קרנים בלשון שנים - כי הפָּנים שני צדדין. ויש מפרשים (ראה ר' יוסף קרא) קרנים - על הלוחות שנתן למשה , שהיו שנים , והיו מזהירות בנראה ובנסתר. ושם חביון עזו (בנוסחנו: עזה) - שם , בסיני , נגלה מה שהיה נחבא מעזו עד היום ההוא; כי לא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו (ע"פ יהו' י , יד) , שנגלה בו האל בכבודו הגדול על הר סיני לעיני כל ישראל (ע"פ דב' לא , ז). ויש מפרשים (ראה ראב"ע) חביון עזו - על הארון , כמו שאמר עליו "אתה וארון עוזך" (תה' קלב , ח) , ושם היו נסתרות הלוחות.

ר' יוסף כספי:
ונוגה כאור תהיה וכו' - כטעם "ומראה כבוד יי' כאש אוכלת בראש ההר" (שמ' כד , יז). וטעם קרנים - חזוק 'קרן' , לאו דוקא שנים; כמו "עצלתים" (קה' י , יח) , "צהרים" (בר' מג , טז). וזה השרש אין בו , רק ענין אחד בסוג; כי כל קרן יש לו זוהר ויש לו חוזק וכח לנגח ולחזק ולנצח , כמו שיזכור עוד על זה; והכל מובן בכאן יחד. וטעם לו - לעצמו , כי כנוי מידו - הכנוי לו; והכל לַשם יתעלה. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. ושם - על ראש ההר שהוא בתימן (ראה לעיל , ג). וחביון - מלשון סתר ונסתר. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. ועד כאן ספורו מעמד הר סיני , ולכן אחרי כן יזכור ענין הלכם במדבר; וזה יתחיל באמרו:

תלמיד של ר' ישעיה מיטראני:
ונוגה כאור תהיה - הנוגה שנראה אז על הר סיני היה בעינו שלשמש ממש , שאין אדם יכול להסתכל בו , שלא יזיק לראייתו. אור - הוא כמו "צר ואור חשך בעריפיה" (יש' ה , ל) , וקרניים (בנוסחנו: קרנים) מידו לו - מידו שלהקדוש ברוך הוא היה יוצא הנוגה , והיה מתפצל ומנסר ברקיע ויורד בפיצולים על הר סיני. קרניים - מלשון "כי קרן עור פניו" (שמ' לד , כט). ושם - באותו הנוגה , היתה התורה , שהיא חביון עזו (בנוסחנו: עזה) שלבורא; התורה קורא 'חביון עזו' - לפי שהיתה חבויה ומסותרת בעזו שלבורא. כל זה היה במתן תורה.
ריכוז קישורים