תנ"ך - זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין־לשבעה שתו ואין־לשכרה לבוש ואין־לחם לו והמשתכר משתכר אל־צרור נקוב: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

זְרַעְתֶּ֨ם הַרְבֵּ֜ה וְהָבֵ֣א מְעָ֗ט אָכ֤וֹל וְאֵין־לְשָׂבְעָה֙ שָׁת֣וֹ וְאֵין־לְשָׁכְרָ֔ה לָב֖וֹשׁ וְאֵין־לְחֹ֣ם ל֑וֹ וְהַ֨מִּשְׂתַּכֵּ֔ר מִשְׂתַּכֵּ֖ר אֶל־צְר֥וֹר נָקֽוּב: פ (חגי פרק א פסוק ו)

טקסט וניקוד:

זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט אָכוֹל וְאֵין־לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין־לְשָׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין־לְחֹם לוֹ וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל־צְרוֹר נָקוּב: פ (חגי פרק א פסוק ו)

טקסט בלבד:

זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין־לשבעה שתו ואין־לשכרה לבוש ואין־לחם לו והמשתכר משתכר אל־צרור נקוב: פ (חגי פרק א פסוק ו)

תיקון קוראים:

זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין־לשבעה שתו ואין־לשכרה לבוש ואין־לחם לו והמשתכר משתכר אל־צרור נקוב: פ (חגי פרק א פסוק ו)

תרגום יונתן:
זָרְעִין אַתּוּן סַגִּי וּמַעֲלִין זְעֵיר אָכְלִין וְלָא סָבְעִין שָׁתַן וְלָא רָוַן לָבְשִׁין וְלָא שָׁחֵין לְהוֹן וּדמִתַּגַר מִתַּגַר לִמאֵירְתָא :

עין המסורה:
מעט - ז' בקמץ (בלישנא): ראה הו' ח , י. אכול - י' מלא (בלישנא): ראה יואל ב , כו. ואין - ג' פסוקים 'ואין ואין ואין': ש"א כו , יב; מ"א יח , כט; חגי א , ו. לשבעה - ד': יש' כג , יח; נה , ב; יח' לט , יט; חגי א , ו.

מסורה גדולה:
מעט ז' קמצ' ונשארתם ואספה יתנו בגוים זרעתם פנה וקצף רק הכהנים תריין מנהון למעָט. וכל אתנח' וסו' פסו' דכותהון.

מסורה קטנה:
זרעתם - ל' רא' פסו'; לשבעה - ד'; לבוש - ל'; לחם - ל'; והמשתכר - ל'; משתכר - ל'.

רש"י:
והבא מעט - בעון בכורים שבטלו (ראה תנ"ב קדושים ז). אכול ואין לשבעה - בעון ביטול מנחות. שתו ואין לשכרה - שנוטל טעם היין , לפי שבטלו הנסכים (ראה שם). לבוש ואין לחום לו - בעון בגדי כהונה שבטלו (ראה שם). והמשתכר [בסחורה , כאילו] משתכר אל צרור נקוב - כל ריוח שאתם עושים הולך וכלה , כנותן מעותיו בקשר בגד נקוב.

ר' יוסף קרא:
זרעתם הרבה והבא לכם מעט - לכך אתם יכולים לידע שלא היה עת לבנות הבית בימי דריוש , שלא היה ברכה במעשה ידיכם , שהייתם זורעים הרבה והבאתם לבית מעט. והמשתכר משתכר אל צרור נקוב - שאפילו אותו שכיר שמשתכר במעות לא היה לו ברכה , שהיה לו שכירותו כְּזה שצורר מעותיו בצרור שבו נקב אחד , והמעות נופלין ממנו.

ראב"ע:
זרעתם. והבא - דגן אל הבית מעט. אכול - אתם אוכלים. לשכרה - כמו לשבעה; כדרך "ואכלתם ולא תשבעו" (וי' כו , כו); כי יש זמן שבני אדם אוכלים הרבה ואינם שבעים. וככה שתה (בנוסחנו: שתו) הרבה - ואין שכרות; לא שיעבר החק להשתכר. ודע , כי מלת חֹם קשה; כי הנה כתוב "חַם לבי" (תה' לט , ד) , והוא האמת; "וחם להם" (קה' ד , יא) - צריך להיות האויר מחמם , וככה ואין לחום לו. וחום - במשקל 'קור' , מפעלי הכפל. [וזה פירושו מפיו: "וחם" הוא מן 'חמם' , והפתח יוכיח , כי כל פעלי הכפל נפתחין כשתחסר אות הכפל; כמו "אם תם הכסף" (בר' מז , יח) , שהוא מן 'תמם'. ולא נוכל לומר שהוא כמו 'שב' , שפעמים שהוא פועל עומד , שהוא שב בעצמו , ופעמים שהוא פועל יוצא , כמו "ושב... את שבותך" (דב' ל , ג); כי "ושב" הוא קמוץ , ו"חם" הוא פתח.] צרור - כמו "צרור הכסף" (מש' ז , כ). ואם היה נקוב , לא ימצא בו מאומה.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
יען כי כן אמרתם (ראה לעיל , ב) - זרעתם הרבה והבא מעט , אכול ואין לשבעה , שתו ואין לשכרה , לבוש ואין לחום לו; והמשתכר משתכר אל צרור נקוב - כלומר: דבר שאינו שוה כלום.

ר' אליעזר מבלגנצי:
והמשתכר - באומנות ופרקמטיא. צרור - הכסף. נקוב - שכל מה שבו הולך לאיבוד; והוא סבור שכספו שמור בתוכו.

רד"ק:
זרעתם הרבה - הפך דרך העולם. כי אדם זורע מעט וקוצר ומביא אל הבית יותר ויותר ממה שזרע , ועניינכם יבא בהפך; איך לא תחשבו כי זה לעונש הבית שתניחוהו חרב?! ועוד , כי אפילו מה שתביאו הבית יש בו מארה , שאם תאכלו לא תשבעו , ואפילו תאכלו כדי שבעה , כמנהג העולם. ואין לשכרה - כמו לשבעה , כי השכרות הוא שביעת היין; ויש שיעבר החוק וישתכר עד שתשתבש דעתו. ואין לחום לו - ואין הלבוש כדי להחם לו , ואע"פ שהוא כדי להחם כדרך העולם; אבל המארה נמצאת בכל. והמשתכר - ומה שהוא משתכר במקח וממכר , או שמשכיר עצמו או בהמתו - השכר יהיה למארה כמו אם ישימנו בצרור בגד שהוא נקוב מתחתיו; כי כמו שיכנס , יצא.

ר' יוסף כספי:
לחם - לחמם. אל צרור נקוב - זה משל מופלג , כל שכן שם שאינם נושאים כיס. ולכן על כל פנים העני המשתכר וישים פשיטיו (מטבעות קטנים) בצרור בגד נקוב , יֵצאו הפשיטים והוא לא ירגיש.

תלמיד של ר' ישעיה מיטראני:
שימו לבבכם על דרכיכם - שבשביל שנתרשלתם מבניין הבית הגיע לכם פורענות; שזרעתם הרבה והבאתם מעט , שאין הברכה מצויה במעשה ידיכם. לבוש ואין לחום לו - לא היה יכול להתחמם בלבושו. אל צרור נקוב - שהשכר שהייתם משתכרים , כך היתה בו מארה וקללה כאילו הייתם צוררים וקושרים אותו בצרור נקוב , שנופל משם ואינו רואה ממנו טובה. או יש לומר: השכר הוא כל כך בזול , שהשכירים נשכרים בפרוטה נקובה. צרור - הוא כמו "צרור הכסף לקח בידו" (מש' ז , כ); או כמו "וצרת הכסף בידך" (דב' יד , כה).
ריכוז קישורים