תנ"ך - כי־הנה
היום
בא
בער
כתנור
והיו
כל־זדים
וכל־עשה
רשעה
קש
ולהט
אתם
היום
הבא
אמר
ה'
צבאות
אשר
לא־יעזב
להם
שרש
וענף:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כִּֽי־הִנֵּ֤ה
הַיּוֹם֙
בָּ֔א
בֹּעֵ֖ר
כַּתַּנּ֑וּר
וְהָי֨וּ
כָל־זֵדִ֜ים
וְכָל־עֹשֵׂ֤ה
רִשְׁעָה֙
קַ֔שׁ
וְלִהַ֨ט
אֹתָ֜ם
הַיּ֣וֹם
הַבָּ֗א
אָמַר֙
יְהוָ֣ה
צְבָא֔וֹת
אֲשֶׁ֛ר
לֹא־יַעֲזֹ֥ב
לָהֶ֖ם
שֹׁ֥רֶשׁ
וְעָנָֽף:
(מלאכי פרק ג פסוק יט)
כִּי־הִנֵּה
הַיּוֹם
בָּא
בֹּעֵר
כַּתַּנּוּר
וְהָיוּ
כָל־זֵדִים
וְכָל־עֹשֵׂה
רִשְׁעָה
קַשׁ
וְלִהַט
אֹתָם
הַיּוֹם
הַבָּא
אָמַר
יְהוָה
צְבָאוֹת
אֲשֶׁר
לֹא־יַעֲזֹב
לָהֶם
שֹׁרֶשׁ
וְעָנָף:
(מלאכי פרק ג פסוק יט)
כי־הנה
היום
בא
בער
כתנור
והיו
כל־זדים
וכל־עשה
רשעה
קש
ולהט
אתם
היום
הבא
אמר
ה'
צבאות
אשר
לא־יעזב
להם
שרש
וענף:
(מלאכי פרק ג פסוק יט)
כי־הנה
היום
בא
בער
כתנור
והיו
כל־זדים
וכל־עשה
רשעה
קש
ולהט
אתם
היום
הבא
אמר
יהוה
צבאות
אשר
לא־יעזב
להם
שרש
וענף:
(מלאכי פרק ג פסוק יט)
תרגום יונתן:
אֲרֵי
הָא
יוֹמָא
אָתֵי
בָּעַר
כְּתַנוּרָא
וִיהוֹן
כָּל
רַשִׁיעַיָא
וְכָל
עָבְדֵי
חִטאָה
חַלָשִׁין
כְּקַשָׁא
וִילַחֵיך
יָתְהוֹן
יוֹמָא
דְאָתֵי
אֲמַר
יְיָ
צְבָאוֹת
דְּלָא
יִשׁבּוֹק
לְהוֹן
בַּר
וּבַר
בַּר
:
עין המסורה:
זדים
-
ד':
יש'
יג
,
יא;
מל'
ג
,
טו
,
יט;
תה'
פו
,
יד.
ובאלף
בית
רבא
(כלומר:
במזמור
הארוך
קי"ט
הערוך
לפי
אל"ף
בי"ת)
-
ו':
תה'
קיט
,
כא
,
נא
,
סט
,
עח
,
פה
,
קכב.
רש"י:
כי
הנה
היום
בא
-
'יום'
זה
-
לשון
שמש
הוא
,
שכך
אמרו
(ראה
נדרים
ח
,
ב):
אין
גיהינם
לעתיד
לבא
,
אלא
הקדוש
ברוך
הוא
מוציא
חמה
מנרתיקה
,
ורשעים
נידונים
בה
,
וצדיקים
מתרפאין
בה;
וזהו
שנאמר
"וזרחה
לכם
יראי
שמי"
(להלן
,
כ).
ר' יוסף קרא:
כי
הנה
יום
(לפנינו:
היום)
בא
בוער
כתנור
-
בדבר
זה
תוכל
לראות
ולבחון
אי
זה
צדיק
ואי
זה
רשע
,
כשאני
מוציא
חמה
מנרתיקה
והיא
בוערת
כתנור
שכולו
בוער
באש.
והיו
כל
זידים
וכל
עושה
רשעה
קש
-
והקדוש
ברוך
הוא
מושיב
שם
צדיקים.
אבל
רשעים
-
השמש
תלהט
אותם
כל
כך
,
שלא
יעזוב
להם
שורש
וענף
,
אבל
בצדיקים
לא
תלהט
החמה.
ואם
היו
רשעים
נידונים
במיתה
אחרת
,
בדֶבר
או
בדם
או
בחרב
וברעב
(ע"פ
יח'
ה
,
יז)
,
עדיין
תמצא
לומר:
מקרה
היה
לרשעים
שמתו
,
ואם
היו
שם
צדיקים
,
היו
כלים.
אבל
כאן
על
כרחך
אין
אתה
יכול
לומר:
מקרה
היה
לרשעים
שנתלהטו
,
שהרי
החמה
זרחה
על
הצדיקים
כמו
על
הרשעים;
אבל
לפי
שהיו
רשעים
-
נתלהטו
,
ואותם
שהיו
צדיקים
נוצלו.
ראב"ע:
זדים
ועושי
(בנוסחנו:
עשה)
רשעה
-
הטעם
כפול.
ולהט
-
כמו
"ואת
להט
החרב"
(בר'
ג
,
כד).
ר' אליעזר מבלגנצי:
ומה
הוא
"היום
אשר
אני
עושה"
(לעיל
,
יז)?
-
כי
הנה
יום
(לפנינו:
היום)
בא
שיהא
בוער
כתנור
בצאת
השמש
,
ויהא
השמש
מלהט
את
כל
זדים.
ואינו
אלא
משל
,
כלומר:
יום
דין
וכליה
יהא
להם;
כענין
"יומם
השמש
לא
יככה"
(תה'
קכא
,
ו)
-
כלומר:
לא
תבא
עליך
רעה.
רד"ק:
כי
הנה.
יום
המשפט
-
המשיל
אותו
לאש
בוערת
,
כמו
שאמר
למעלה
"כי
הוא
כאש
מצרף"
(פס'
ב).
קש
-
כמו
קש
באש
יהיו
,
שיִכלו
מהרה.
ולהט
-
כמו
"ותלהט
מוסדי
הרים"
(דב'
לב
,
כב).
שורש
וענף
-
כתרגומו:
"בר
ובר
בר";
כי
הבן
הראשון
כמו
שרש
,
והנולד
ממנו
הוא
כמו
ענף.
ר' יוסף כספי:
כי
הנה
יום
(לפנינו:
היום)
בא
בוער
כתנור
וכו'
-
וביאור
כל
אלו
העניינים
'אוצר
יי''
יבא.