תנ"ך - וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְזָרְחָ֨ה לָכֶ֜ם יִרְאֵ֤י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ וִיצָאתֶ֥ם וּפִשְׁתֶּ֖ם כְּעֶגְלֵ֥י מַרְבֵּֽק: (מלאכי פרק ג פסוק כ)

טקסט וניקוד:

וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק: (מלאכי פרק ג פסוק כ)

טקסט בלבד:

וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק: (מלאכי פרק ג פסוק כ)

תיקון קוראים:

וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק: (מלאכי פרק ג פסוק כ)

תרגום יונתן:
וְתִדנַח לְכוֹן דָּחֲלֵי שְׁמִי שִׁמשָׁא דְזָכוּ וְאָסוּתָא בְּכַנפַהָא וְתִפְּקוּן וְתִטְלוּן כְּעֶגלֵי רִבקָא :

עין המסורה:
ומרפא - ג': יר' לג , ו; מל' ג , כ; מש' טז , כד. ויצאתם - ב': שו' כא , כא; מל' ג , כ. מרבק - ד': ש"א כח , כד; יר' מו , כא; עמ' ו , ד; מל' ג , כ.

מסורה גדולה:
ומרפא ג' הנני מעלה לה וזרחה לכם צוף דבש . ויצאתם ב' מן הכרמים ויצאתם ופשתם .

מסורה קטנה:
וזרחה - ל'; ומרפא - ג'; ויצאתם - ב'; ופשתם - ל'.

רש"י:
ופשתם - לשון שומן , כמו "כי תפושו כעגלה דשא" (בנוסחנו: דשה; יר' נ , יא). כעגלי מרבק - הנכנסים לרבקה לפטם; 'קופילא' בלעז.

ר' יוסף קרא:
שמש צדקה ומרפא בכנפיה - כשהוא אומר מרפא בכנפיה , אין אנו יודעים מי הוא המְרַפֵּא; אבל מיסודו של רבי אלעזר הקלירי למדנו ('תחת אלת עופר בורך מושיע בטל' , תפילת טל) , שיסד 'תרשישים ינהלום במרפא כנף טל' - הקדוש ברוך הוא שולח מלאכים שמטללים את ישראל בטל , להיות להם מרפא מלהט השמש.

ראב"ע:
וזרחה - עיקר היום הוא השמש: "כחם היום" (בר' יח , א) - השמש; "והיום רד מאד" (שו' יט , יא) - השמש; וככה "היום הבא" (לעיל , יט). וזאת השמש לא תזיק אנשי השם , רק תהיה מרפא. טעם בכנפיה - האור היוצא מהשמש , הפרוש על פני הארץ כמו כנפים. ויצאתם - לאור השמש. ופשתם - פרשתיו (נח' ג , יח).

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
וזרחה לכם יראי שמי - פירוש: לפי שנאמר ברשעים "ולהט אותם היום הבא" (לעיל , יט) , נאמר בצדיקים וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא - שלא יזיקם. ופשתם - דמיונו: "כי תפושו" (יר' נ , יא).

ר' אליעזר מבלגנצי:
וזרחה לכם - אתם , יראי שמי , שנדברתם בי (ראה לעיל , טז) לטוב ולצדק , שמש צדקה - שהצדקתם דיני ומדותיי. לכם תהא זורחת ולא מלהטת , וגם מרפא יהא לכם בכנף זריחתה ואורה , כדכתיב "ואורו על כנפות הארץ" (איוב לז , ג). גם יש לומר: מרפא - לשון 'רפיון' , שלא תהא לכם חזקה ללהט , אלא חמה ונוחה ומהנה. ופשתם - לשון ריקוד ושמחה , כמו "ופשו פרשיו" (חב' א , ח).

רד"ק:
וזרחה. הרשעים - יְכַלֶּה היום הבא (ראה לעיל , יט) , וליראי השם יזרח אותו היום שמש צדקה; כלומר , שינצלו מכל רע וישמחו בלב טוב. וטעם בכנפיה - כי השמש יפרוש אורו על הארץ , והוא כמו כנפים פרושות; וכן אמר "כשחר פרוש על ההרים" (יואל ב , ב). ויצאתם ופשתם - בכל אשר תצאו , תפרו ותרבו כעגלי מרבק שגדלים בבשר ובשומן. ופשתם - עניין רבוי; וכן "כי תפושו כעגלה דשה" (יר' נ , יא); "ופשו פרשיו" (חב' א , ח). והוא בשקל 'וקַמתם' , אלא שזה בחירק , והיה ראוי בתשלומו: 'ופְיִשתם' , בשקל "וירִשתם אותה" (דב' יא , לא) , בחרק; ובנפול עי"ן הפועל הוטלה תנועתה על פ"א הפועל. ומרבק - הוא מקום שמכניסים שם העגלים לפטמם. ורבותינו ז"ל פרשו הפסוק כמשמעו , על השמש; שאמרו (ראה נדרים ח , ב): אמר ריש לקיש: אין גיהנם לעתיד לבוא , אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה; הצדיקים מתרפאין בה , שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה , ורשעים נידונין בה , שנאמר "כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי (בנוסחנו: עשה) רשעה קש..." (לעיל , יט).

תלמיד של ר' ישעיה מיטראני:
וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה - כלומר , שאותו היום ילהט ויכלה הרשעים (ראה לעיל , יט) , ולכם יזרח באותו היום שמש שלצדקה - מתן שכרכם , ומרפא בכנפיה שלאותה השמש , לרפואתכם. ופשתם - לשון עידון.
ריכוז קישורים