תנ"ך - שובה ה' את־שבותנו שביתנו כאפיקים בנגב:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה אֶת־שְׁבִותֵ֑נוּ שְׁבִיתֵ֑נוּ כַּאֲפִיקִ֥ים בַּנֶּֽגֶב: (תהלים פרק קכו פסוק ד)

שׁוּבָה יְהוָה אֶת־שְׁבִותֵנוּ שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב: (תהלים פרק קכו פסוק ד)

שובה ה' את־שבותנו שביתנו כאפיקים בנגב: (תהלים פרק קכו פסוק ד)

שובה יהוה את־שבותנו שביתנו כאפיקים בנגב: (תהלים פרק קכו פסוק ד)

תרגום תהלים:

אֲתֵיב יְיָ יָת גָּלְוָותַנָא הֵיכְמָא דְמִיתְיַיתְּבָא אַרְעָא כַּד נָבְעִין בַּהּ מַפְּקָנֵי מַיָּא בְּבַצּוֹרְתָּא :

עין המסורה:

שובה - ה' מלרע: ראה תה' צ , יג.

מסורה קטנה:

שבותנו - שביתנו ק'.

רש"י:

כאפיקים בנגב - כאפיקי מים בארץ יבשה , שמלחלחים אותה , כן נהיה מרטיבים בשובך את שבותינו (בנוסחנו כתיב , וקרי: שביתנו); אשר הזורעים בה , בארץ ציה , בדמעה - דואגים , שסבורים שמא לא תצמח , ברנה קוצרים על ידי אפיקי מים כשהם משולחים בה. הלך (בנוסחנו: הלוך) ילך וגו' - כך ישראל , זורעים לפניך צדקה בדמעה בגלות , וברנה יקצרו כשתשלם משכורתם לעתיד.

ראב"ע תהלים פירוש א:

שובה - המשורר ידבר על לשון ישראל. כאפיקים - כמים חזקים. בנגב - לעולם חם , בעבור השמש. או לשון תרגום: "נגובו מיא" (ת"א בר' ח , יג).

רד"ק:

שובה - יאמרו ישראל בעודם בגלות: שובה , ופירושו כמו שפירשנו (לעיל , א): 'הניח'; או כמו 'השיבה'. שבותנו - גלותנו. וכתיב בו"ו וקרי ביו"ד , והענין אחד. כאפיקים בנגב - נגב היא ארץ יבשה , כמו "ארץ הנגב נתתני" (יהו' טו , יט) , והיא צמאה למים , ואם יעברו בה אפיקי מים , יהיה חדוש גדול וטובה גדולה; כן תהיה תשובת גלותינו. דמה הגלות לנגב והישועה לאפיקי מים.

ר' מנחם המאירי:

ושובה יי' את שביתנו - ביאור: כענין "בשוב יי'" (לעיל , א). ושבותנו כתוב , בוא"ו , וקרי ביו"ד. וכאפיקים בנגב - פירושו: חפירות מלאות מים כבירים הנגרים בחוזק; ובלעז 'גורקש'. ובנגב - פירושו: מקום נָגוב , כמו "ארץ הנגב נתתני" (שו' א , טו); ו"חרבו המים" (בר' ח , יג) תרגומו: "נגובו מיא" (ת"א). או 'דרום' ממש , כי הוא לעולם יבש מרוב החום. ופירושו: שובה שביתנו , כי צמאים אנחנו לתשועתך , לרוב עיפותנו בגלות והתעלפֵנו מרוב תוקף הצרות , עד שתשועתך תהיה כאפיקים בנגב.

ר' ישעיה מטראני:

שובה יי' את שביתינו - עכשיו כמו אז. שובה - הוא לשון הַשְקֵט ומנוחה. שביתינו - הוא לשון 'שבייה'. כאפיקים בנגב - כאפיקי מים בארץ יבישה , שעד עתה הייתה יבישה ועכשיו המים מרטיבין אותה - כך תשקיט לנו מצרת הגלות ותרטיב אותנו. אפיקים - הם נחלים שֶלְמִים , ונגב - הוא יובש; תרגום "יבשו המים" (ראה בר' ח , יג): "נגובו מיא" (ת"א).