תנ"ך - הלוך
ילך׀
ובכה
נשא
משך־הזרע
בא־יבא
ברנה
נשא
אלמתיו:
פ
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
הָ֮ל֤וֹךְ
יֵלֵ֨ךְ׀
וּבָכֹה֮
נֹשֵׂ֪א
מֶשֶׁךְ־הַ֫זָּ֥רַע
בֹּא־יָבֹ֥א
בְרִנָּ֑ה
נֹ֝שֵׂ֗א
אֲלֻמֹּתָֽיו:
פ
(תהלים פרק קכו פסוק ו)
הָלוֹךְ
יֵלֵךְ׀
וּבָכֹה
נֹשֵׂא
מֶשֶׁךְ־הַזָּרַע
בֹּא־יָבֹא
בְרִנָּה
נֹשֵׂא
אֲלֻמֹּתָיו:
פ
(תהלים פרק קכו פסוק ו)
הלוך
ילך׀
ובכה
נשא
משך־הזרע
בא־יבא
ברנה
נשא
אלמתיו:
פ
(תהלים פרק קכו פסוק ו)
הלוך
ילך׀
ובכה
נשא
משך־הזרע
בא־יבא
ברנה
נשא
אלמתיו:
פ
(תהלים פרק קכו פסוק ו)
תרגום תהלים:
מְהַלְּכָא
יְהַלַּךְ
בִּבְכִיתָא
תּוֹרָא
דִמְסוֹבַר
נוּגְדָּא
דְבַר
זַרְעָא
מֵיתָא
יֵיתֵי
בְתוּשְׁבַּחְתָּא
כַּד
יְסוֹבַר
אֱיסַרְתּוֹי
וְרָעֵי
חַזְיָן
מִן
תְּלָמָא
:
עין המסורה:
בא
-
ד'
חסר
בכתיבייא
(בלישנא):
תה'
קה
,
יט;
קכו
,
ו;
אס'
ה
,
יד;
דה"ב
כה
,
ח.
בא
-
ה'
חסר
בשמואל
ובכתובים
(בלישנא):
ראה
תה'
קה
,
יט.
רש"י:
כאפיקים
בנגב
-
כאפיקי
מים
בארץ
יבשה
,
שמלחלחים
אותה
,
כן
נהיה
מרטיבים
בשובך
את
שבותינו
(בנוסחנו
כתיב
,
וקרי:
שביתנו);
אשר
הזורעים
בה
,
בארץ
ציה
,
בדמעה
-
דואגים
,
שסבורים
שמא
לא
תצמח
,
ברנה
קוצרים
על
ידי
אפיקי
מים
כשהם
משולחים
בה.
הלך
(בנוסחנו:
הלוך)
ילך
וגו'
-
כך
ישראל
,
זורעים
לפניך
צדקה
בדמעה
בגלות
,
וברנה
יקצרו
כשתשלם
משכורתם
לעתיד.
ראב"ע תהלים פירוש א:
הלוך
-
הטעם:
היה
בוכה
,
שיפחד
שיאבד
הזרע.
וטעם
משך
-
הכלי
,
שיש
בו
הזרע.
ו"ו
אלומותיו
-
שב
אל
הזרע
,
וזה
משל
לשכר
שומרי
התורה
וסובלי
הגלות.
רד"ק:
הלוך
ילך.
משך
הזרע
-
פירוש:
יְקר
הזרע;
וכן
"ומשך
חכמה
מפנינים"
(איוב
כח
,
יח)
-
יקר
החכמה.
ונקרא
הדבר
היקר
'משך'
,
לפי
ששמו
נמשך
למרחוק.
והזרע
יקר
בארץ
הנגב
,
והעני
,
הנושא
אותו
והולך
אל
השדה
לזרעו
,
הולך
ובוכה
,
מפחדו
שמא
יאבד
ולא
יצמח
מפני
יַבְשוּת
הארץ;
והאל
רואה
דמעיו
ומרחם
עליו
וממטיר
על
הארץ;
ובעת
הקציר
יבא
אל
ביתו
ברנה
,
תחת
אשר
היה
הולך
ובוכה
בעת
הזרע
,
וישא
ברנה
אלומות
קצירו
אל
ביתו.
כן
ישראל
בגלות:
סובלי
עול
הגלות
ונושאי
משא
המסים
לקיים
התורה
והמצות
,
שהוא
הזרע
במשל;
ובעת
הגאולה
,
שהוא
עת
הקציר
,
יבאו
אל
ארץ
ישראל
ברנה
,
ישאו
אלומות
הטובות
שייטיב
עמהם
האל
,
ויצאו
מהגלות
בכסף
ובזהב.
ר' מנחם המאירי:
וכן
נושא
משך
הזרע
-
והוא
הכלי
שהזורע
נושא
בו
הזרע;
ונקרא
כן
,
על
שהזרע
נזרע
במשך
השדה.
ואמר:
הלוך
ילך
ובכה
-
רוצה
לומר:
מרוב
פחדו.
ובסוף
יבא
ברנה
-
במשא
אלומותיו.
והמשל:
כי
עשיית
הטוב
הוא
הנקרא
'זריעה'
,
כדרך
"זרעו
לכם
לצדקה"
(הו'
י
,
יב)
,
והגמול
הוא
ה'קצירה'
,
כדרך
"וקצרו
(בנוסחנו:
קצרו)
לפי
חסד"
(שם).
ואמר
,
שישראל
מקיימים
המצות
בגלות
בדמע
,
ליראתם
מפני
צרת
הגלות;
ומיחלים
לאל
ומתפללים
לפניו
,
שיתן
להם
יכולת
לסבול
,
ויתנם
מחיה
מעט
בעבדותם
(ע"פ
עז'
ט
,
ח).
ואז
,
בעת
הגאולה
,
יקחהו
חלקם
בגמול
ובאו
ציון
ברנה
(ע"פ
יש'
לה
,
י).
וראיתי
מי
שפירשו
לענין
חיי
העולם
הבא;
וקרא
הטובות
שאדם
עושה
בעולם
הזה
'זריעה'
,
והגמול
לעולם
הנצח
-
'קצירה
ברנה'
,
כענין
"יבא
דודי
לגנו
ויאכל
פרי
מגדיו"
(שה"ש
ד
,
טז).
ופירש
בנושא
אלומותיו
-
שהוא
חסר
למ"ד
,
כלומר:
בא
יבא
ברנה
לנושא
אלומותיו;
והוא
השכל
הפועל
,
אשר
ממנו
נאצלו
הצורות
הנדבקות
בחומר
,
ואליו
ישובו.
והדברים
טובים
בעצמם
,
אלא
שאין
פרטי
המקראות
נמשכים
יפה
עליהם.
ר' ישעיה מטראני:
הזורעים
בדמעה
-
על
"שובה"
(לעיל
,
ד)
עונה;
כלומר:
תוציאנו
מאפילה
לאורה
כמו
אותם
שזורעין
בדמעה
,
שאינן
סבורין
שיצמח
תבואתם
,
ולבסוף
קוצרים
ברינה;
וכמו
אותו
שהולך
ובוכה
כשנושא...
הזרע
לזרוע
,
ולבסוף
,
כשבא
מן
השדה
ונושא
אלומותיו
,
בוא
יבוא
ברינה.