תנ"ך - אשרי הגבר אשר מלא את־אשפתו מהם לא־יבשו כי־ידברו את־אויבים בשער: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אַשְׁרֵ֤י הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁ֤ר מִלֵּ֥א אֶת־אַשְׁפָּת֗וֹ מֵ֫הֶ֥ם לֹֽא־יֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־יְדַבְּר֖וּ אֶת־אוֹיְבִ֣ים בַּשָּֽׁעַר: פ (תהלים פרק קכז פסוק ה)

טקסט וניקוד:

אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת־אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם לֹא־יֵבֹשׁוּ כִּי־יְדַבְּרוּ אֶת־אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר: פ (תהלים פרק קכז פסוק ה)

טקסט בלבד:

אשרי הגבר אשר מלא את־אשפתו מהם לא־יבשו כי־ידברו את־אויבים בשער: פ (תהלים פרק קכז פסוק ה)

תיקון קוראים:

אשרי הגבר אשר מלא את־אשפתו מהם לא־יבשו כי־ידברו את־אויבים בשער: פ (תהלים פרק קכז פסוק ה)

תרגום תהלים:
טָב לֵיהּ לִגְבַר דִּימַלֵּי מִדְרְשֵׁיהּ מִנְּהוֹן לָא יִבַּהֲתוּן אֲרוּם יִנְצוֹן עִם בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן בִּתְרַע בֵּית דִּינָא :

עין המסורה:
אשרי הגבר - ד': תה' לד , ט; מ , ה; צד , יב; קכז , ה. אשפתו - ג': יר' ה , טז; תה' קכז , ה; איכה ג , יג. אויבים - ב' מלא (בלישנא): תה' קכז , ה; קלט , כב. אויבים - ד' (ב' מלא וב' חסר , בלישנא): תה' סח , כד; קכז , ה; קלט , כב; איכה א , ב.

מסורה קטנה:
אשרי הגבר - ד'; אויבים - ב' מל'.

רש"י:
אשרי... אשר מלא (בנוסחנו נוסף: את) אשפתו מהם - מאותם חצים; 'אשפה' - תיק החצים , שקורין 'קויברא' בלעז. לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער - תלמידי חכמים , שמנצחים זה את זה בהלכה , נראים כאויבים זה לזה (ראה קידושין ל , א).

ראב"ע תהלים פירוש א:
אשרי. אחר שדמה הבנים ל"חצים" (לעיל , ד) , להלחם עם האויב , אמר: אשר מלא את אשפתו מהם - דרך משל. לא יבושו - האב והבנים. וטעם בשער - לעיני הכל. והטעם: להזכיר , כי דאג דוד כאשר נאמר לו "והוא לא יבנה הבית" (ראה דה"א יז , ד) , בעבור שינקמו אויביו וישמחו. וכאשר הגיד לו נתן כי בנו היוצא מחלציו יבנה הבית (ראה ש"ב ז , יב - יג) , סרה כל דאגתו.

רד"ק:
אשרי - לפי שהמשיל אותם לחצים , המשיל ביתו לאשפה. לא יבשו האב והבנים כשידברו בשער - לפני הזקנים; כי הם רבים וטובים , ויוכלו לדבר בשער לפני אויביהם , לא יבשו ולא יחתו מהם. ועל המשיח יתפרש כך: אמר: "אם יי' לא יבנה בית" (לעיל , א) - אמר על בית המקדש , ו"עיר" (שם) - אמר על ירושלם; והנה , מיום שחרב בית המקדש וגלו ישראל וחרבה ירושלם , היתה ירושלם פעם בנויה פעם חרבה , כי היתה ביד אדום וביד ישמעאלים. וכל השנים התגרו מלחמה , אלה יבנוה ואלה יחריבוה; לפי שאין רצון האל בבניינם ובשמירתם , שוא עמלו הבונים ושוא שקדו השומרים. ואמר "שוא לכם משכימי קום" (לעיל , ב) - אלו אדום , שכבשו תחלה ירושלם; "מאחרי שבת" (שם) - אלו הישמעאלים , שבאו באחרונה והתגרו עם הנוצרים ולקחו אותה מידם , והם מידם; וכל הימים עד בא הגואל - עמלם וטרחם עליה , לפיכך קראם "אוכלי לחם העצבים" (שם). ואמר: "כן יתן לידידו שנא" (שם) - "לידידו" הוא מלך המשיח , ויתן לו האל ירושלם בלא עמל; ואלה שעמלו עליה לא ישארו בה. והפסוקים האחרים הם דברי דוד , כמו שפירשנו , ויתפרשו גם כן על כל אדם , ועתה , שנפרשהו על בני העולם , כך הוא: זכר תחלה בנין הבית , והוא קיום המלכות לאי זה מלך שיהיה , לו ולבניו אחריו; כמו "ובית יבנה לך" (דה"א יז , י) , שפירושו: המלכות. ואמר , כי אין ביכולת המלך להקים המלוכה לו ולבניו אחריו , אם לא ברצון האל. ואחר כן זכר שמירת העיר מפחד האויבים , כי לא יועילו שומרי החומות שלא יכבשוה האויבים אם יי' לא ישמרנה. ואחר כן דבר על העוסקים בעסק העולם ורודפים אחרי הממון , והם משכימים למלאכה או לסחורה , גם מאחרים עד בוא השמש במלאכתם או שִבתם בחנויות למכור סחורתם; וכל ההשתדלות הזה שוא להם אם לא יעזרם האל; כי למי שירצה בו האל ויאהבנו , יתן לו הממון בלא יגיעה ובלא עמל , כאלו הוא ישן. ואחר כן זכר ענין הבנים , שהוא גם כן מתנה טובה מאת האל , כשיהיו טובים.

ר' מנחם המאירי:
ואחר שהמשילם לחצים (ראה לעיל , ד) , המשיל הבית המלא מהם - לאשפה , שהוא מקום גניזת החצים. אשר מלא (בנוסחנו: מלא את) אשפתו - רוצה לומר: ביתו. כי אז לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער - רוצה לומר: עם האויבים בשער , והוא מקום קבוץ העם; כי לא יוכל אחד מן האחרים להכלימם ולביישם. ולי נראה לפרש "הנה נחלת יי' בנים" (לעיל , ג) - על השתדלות החכמה; כלומר: אחר שההשתדלות לבדו הבל , עד שיצטרף בו עזר אלהי , העיקר באדם החשוב לשים כל השתדלותו בחכמה , כי היא ההצלחה האמיתית; ואחר העזר האלהי לא ימוש ממנה. וקרא הנה "בנים" - המחשבות בתורה ובחכמה , כמו שאמרו ז"ל (ראה ב"ר צא , ט): רב פלוני כד הוו אמרין חברייא מילתא דלא סבירא ליה , הוה אמר ליהו: "לא ירד בני" (בר' מב , לח); כלומר: לא יסכים רעיוני בכך. כי המחשבה תכונה בשם 'הריון' , והמעשה היוצא ממנה יקרא 'לידה'; ואמר "הרה עמל וילד און" (איוב טו , לה). ו"שכר פרי הבטן" (לעיל , ג) - רוצה לומר: סוף ההצלחות; ועליהם אמר "כחצים ביד גבור" (לעיל , ד) , כי למוד החכמה בימי "הנעורים" (שם) - כפתוח על האבן. ואשפתו - משל על בטנו. ובשער - הוא משל ישיבת החכמים; ואמר , שבהיותו עמהם לא יבושו רעיוניו מהם , אבל ינצח הכל. וקרא החולקים 'אויבים' - כי כל מחלוקת תקרא 'איבה' , מפני שגדר האהבה הוא שווי הרצון. והוא שדרשו בו (יל"ש תשסד): אפילו אב ובנו , רב ותלמידו , שנושאין ונותנין זה עם זה בהלכה , נעשו אויבים זה לזה , ולא זזו משם עד שנעשו אוהבים; כמו שביארנוה במקומה במסכת קידושין (בית הבחירה ל , ב) , ובילדותנו ב'חבור התשובה' (ע' 45 ). וזהו ענין "הוכח לחכם ויאהבך" (מש' ט , ח) - כלומר , שישוה דעתו ויסכימהו עמך. ואפשר גם כן לשיטה זו לפרש "בנים" (לעיל , ג) - תלמידים , כמו "בני הנביאים" (מ"ב ב , ג). וידוע , שתכלית מעלות החכמה היא השפעתו לזולתו. וכשבא להזכיר שבחי החכמה , לקח , דרך קיצור , האחרונה שבמדרגות , ואמר "הנה נחלת יי' בנים". וכן אפשר לפרש לשיטה זו , שהוא המעיט וחיסר מעלת ההשתדלות , והודיע כי לפעמים יד העונש תהיה בו , לבל יועיל לו השתדלותו , כמו שאירע לו , שהודיעוהו בסיבת מניעת הבנין ממנו: "כי דמים רבים שפכת" (דה"א כב , ח). ואחר שהכל מצד העונש והגמול , "כן יתן לידידו" (לעיל , ב) - בלא עמל , מדרך הגמול. ואם כן , טוב להשתדל במה שימנעהו מן העבירות , והוא התעסק בדברי תורה , והם יהיו לו "כחצים ביד גבור" (לעיל , ד) - למנוע כל הקם עליו מנגוע בו; וכל שכן כשזכה בו בזמן הבחרות , שהוא זמן רתיחת היצר , וצריך שמירה מעולה. ועם כל זה הזהירו , שלא יניח יצרו לעשות חפצו כלל , כי אם יתחיל בכך , אולי יפותה וימשך אחריו; וזהו לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער. ואויבים - רוצה בו: כחות היצר המחטיאות. ובשער - רוצה לומר: לא יבושו כשידברו עמו בשער - רוצה לומר , קודם שיכנס בבית , כי אולי , אם יניחהו ליכנס , לא יוכל להוציאו על נקל. ויש מפרשים המזמור על ענין הגלות , ואין הדברים מתישבים לפשוטי המקראות.

ר' ישעיה מטראני:
אשרי הגבר שזכה ומלא אשפתו מהם; מפני שדימה הבנים לחצים (לעיל , ד) , אמר אשפתו - שהוא התיק שמשימין שם החיצים. לא יבושו - האב והבנים.
ריכוז קישורים