תנ"ך - תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

תּ֮וֹרַ֤ת יְהוָ֣ה תְּ֭מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֥וּת יְהוָ֥ה נֶ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי: (תהלים פרק יט פסוק ח)

תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי: (תהלים פרק יט פסוק ח)

תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי: (תהלים פרק יט פסוק ח)

תורת יהוה תמימה משיבת נפש עדות יהוה נאמנה מחכימת פתי: (תהלים פרק יט פסוק ח)

תרגום תהלים:

אוֹרַיְתָא דַיְיָ שְׁלִימְתָּא מְתִיבָא נְפַשׁ סָהֲדוּתָא דַיְיָ מְהֵימְנָא מְחַכְּמָא שַׁבְרָא :

מסורה קטנה:

משיבת - ל'; מחכימת - ל'.

רש"י:

תורת יי' תמימה - גם היא מאירה כשמש , כמו שנאמר בסוף העניין "מאירת עינים" (להלן , ט) , ואומר "כי נר מצוה ותורה אור" (מש' ו , כג). דבר אחר: "ואין נסתר מחמתו" (לעיל , ז) - ליום הדין: "וליהט אותם היום הבא" (מל' ג , יט); אבל תורת יי' תמימה היא , משיבת נפש ומגינה על לומדיה מאותו להט (ראה שו"ט יט , יג) , כמו שנאמר "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא" וגו' (מל' ג , כ). עדות יי' נאמנה - נאמנת היא להעיד בלומדיה. משיבת נפש - משיבתו מדרכי מיתה לדרכי חיים. ברה - מצהרת. תורת , עדות , פקודי , מצות , יראת , משפטי - ששה , כנגד ששה סדרי משנה (ראה שו"ט יט , יד) , ובין כל שֵם ושֵם חמשה תיבות עם השם , כנגד חמשה חומשי תורה; וחותם בסופם: אמת צדקו יחדיו - כולם יחד מתוקנים בצדק ואמת. מחכימת פתי - נותנת חכמה לפתאים.

ראב"ע תהלים פירוש א:

תורת. אמר רב סעדיה הגאון (רס"ג תהלים) , כי תחסר מלת 'יאמר'; כי השמש יאמר: תורת יי' תמימה. ולפי דעתי , שהזכיר עד כה איך יוכל המשכיל למצוא עדות אל האלהות ולהכיר מעשיו; ואמר דוד: גם יש עד אחר נכבד ממנו ויותר נאמן , והיא תורת יי' ועדותיו ופיקודיו ומצותיו ויראתו ומשפטיו. ופירוש 'תורה' - שתוֹרֶה הדרך הישרה בסימנים נזכרים , כמו תורת הצרעת (ראה וי' יג - יד) והנזיר (ראה במ' ו). והזכיר: משיבת נפש , כי התורה תסיר הספק מן הנפש. וטעם לאמר תמימה - כנגד השמש , בעבור היות השמש תמימה באורה , ואיננה כמו הלבנה. וטעם משיבת נפש בשמש - כי מעת היות השמש בחצי גלגל העולה , תשוב נפש רבים מהחולים , הפך מה שיקרה בהיותו בחצי גלגל היורד; והרופאים ידעו זה. ועדות - הדברים העתיקים , מפי המעידים שראו בעיניהם; ובעבור שלא יוכל אדם לדעתם מדרך הראיות , אמר: מחכימת פתי. ואמר שנאמנים הם ואינם כזב , אע"פ שאינם יודעים אותם חכמי לב. ואמר על התורה: תמימה , כי אין צריך לעדות אחר עמה.

רד"ק:

תורת יי' תמימה - מה שסמך ענין התורה לענין השמש , רצה לומר: כמו שהשמים והשמש מספרים ומעידים על כבוד האל וחכמתו , כן התורה והמצות אשר צוה לעמו ישראל מעידים על חכמתו ועל ישרו , כמו שאמר "אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת" (דב' ד , ח). ועוד אמר: כמו שהשמים והשמש מועילים לעולם ובהם העולם עומד , כן התורה , שהיא תמימה והיא משיבת נפש , וקיום הנפש בה כמו שקיום העולם בשמש; כי הנפש בגוף כמו הגר בארץ נכריה , שאין לו עוזרים וסומכים; כן הנפש בגוף , כי עוזרי הגוף רבים , רודפים אחר התאוה , והיא כיחידה ושבויה ביניהם. וכן אמר שלמה והמשיל אותה ל"איש מסכן חכם" (קה' ט , טו). והנה התורה משיבת נפש , שמורה האדם הדרך הישרה ומסירה אותו מתאות העולם וממכשולים. והנה היא משיבת הנפש משביה וממאסרה אל תולדתה ואל מקום כבודה. וספר ב'תורה' וב'מצות' וב'משפטים' על חמדתם ועל ישרם. והתורה היא תכונת המצוה היאך תעשה , והיא מענין "ולא שמעתי לקול (בנוסחנו: בקול) מורי" (מש' ה , יג); "ולהורות נתן בלבו" (שמ' לה , לד); שמוֹרָה על תכונת הדבר , כמו "תורת הבהמה והעוף" (וי' יא , מו) , ו"תורת הצרעת" (וי' יד , נז) ו"היולדת" (וי' יב , ז) וזב וזבה (ראה וי' טו) ו"תורת הנזיר" (במ' ו , כא). אע"פ כן הספר נקרא בשם 'התורה' מ"בראשית" (בר' א , א) עד "לעיני כל ישראל" (דב' לג , יב) , כמו שכתוב "ויכתב משה את התורה הזאת" (דב' לא , ט); "לָקֹחַ את ספר התורה הזה" (שם , כו). כי מעשה בראשית וספור ענין האבות , וכן ספור כל שאר הדברים , כלם מורים על האל , כי הוא יוצר העולם , ועל טובתו על ברואיו והשגחתו בטובים וברעים. והזכיר המצות (ראה להלן , ט) - והוא מה שצוה האל לעשות בדרכי עבודת האל ואהבתו , כאדון המצוה לעבד. והעדות - והם מה שהם עדות בין ישראל לאל , שקבלו הם אותו לאלוה והוא קבלם לעם סגולה; כמו "ארון העדות" (שמ' כה , כב); "אהל העדות" (במ' יז , כג); כי המצות אשר צֻוו ישראל בהם הם עדות , והלוחות שהיו בהם , שהם כלל התורה כלה. והדברים ההם היו עדות גדול לישראל בראותם כבודו על הר סיני בקולות ולפידים , והמראה הגדול ההוא הוא עדות להם ולבניהם עד עולם. וכן שמירת השבת והמועדים הם עדות ואות וזכרון , ושמטה ויובל - הכל הוא עדות; כמו שאמר "כי לי הארץ" (וי' כה , כג); "כי עבדי הם" (שם , מב). ואמר "פקודי יי'" (להלן , ט) - על מצות השכל , שהאל הפקידם ונתנם בלב , והשכל מורה עליהם. ואמר ה'יראה' (ראה להלן , י) - שהיא ראשית כל המצות ועקרם; כי העבד , אם לא יירא האדון , לא יעשה מצותו; והיראה הגמורה בסתר. ואמר ה'משפטים' (ראה שם) - שהם הדינים שבין אדם לחברו. והנה זכר כל לשונות המצוה , לבד 'חקים'; והטעם , כי אמר עליהם: תמימה ו"ברה" , "ישרים , משמחי לב" , "מאירת עינים" (להלן , ט) , "טהורה" , "אמת" , "צדקו יחדו" (להלן , י) , "הנחמדים... ומתוקים" (להלן , יא). וכל זה לא יתכן לומר אלא על מצות שטעמם גלוי ונראה; וה'חקים' , כמו אכילת חזיר ולבישת שעטנז והדומים להם , שאין טעמם גלוי , איך יאמר עליהם 'נחמדים' ו'מתוקים' ו'טהורים'? אע"פ שהם כן למי שטעמם נראה לו , הנה אין טעמם נראה לרוב בני אדם. ואמר: תמימה - שהיא שלימה כלה , לא יחסר דבר בה מכל הדברים שצריך האדם להם בעולם הזה ובעולם הבא; ואמר: משיבת נפש - כמו שפירשנו; ואמר: עדות יי' נאמנה מחכימת פתי - כי אין בה כזב , כי שָכַן הכבוד בישראל לעיני כל ישראל , אין מכחיש ומפקפק. ואמר: מחכימת פתי , כי כל דברי המשכן חכמה נפלאה , כי לא דבר רֵק הוא (ע"פ דב' לב , מז) המנורה והמזבחות והיריעות; וכן כל הדברים כלם מורים על חכמה , עד שקראו אותו החכמים 'עולם האמצעי' , שהוא דמות העולם העליון ודמות העולם הקטן. וכן שמירת השבת היא חכמה גדולה , שיחקר האדם בגללה על חדוש העולם וכל מעשה בראשית , והיא חכמת הטבע. ואמר על התורה "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" (דב' ד , ו) , "ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" (שם). ואע"פ שמחלק התארים האלה , ואומר: לתורה תמימה , משיבת נפש , ואומר על העדות: נאמנה , מחכימת פתי , וכן לאחרים - כלם שוים בתארים; אלא אמר התאר הזה על האחד , והוא הדין על חברו , אלא שסמך כל תאר אל המתואר הקרוב אליו , ושצריך ללמוד עליו כפי התאר , כמו שפרשנו וכמו שנפרש.

ר' מנחם המאירי:

ואחר זה נעתק מאלו העניינים , לספר בשבח התורה , כלליה ופרטיה. והוא אמרו , דרך כלל: תורת יי' תמימה - רוצה לומר: שלימה. ואמר: משיבת נפש - שבה יתישרו האמונות ויתישבו הדעות , ורוצה לומר: משיבת נפש מדעות נפסדות לאמיתיות; או ענינו ענין מנוחה , כלומר , שתניחה מעמל המבוכות והספקות. ואולי סמך זה לענין המערכות , שלא יטעה אדם ליחס ממשלה למערכות העליונות , אם בכלל ואם בפרט , בהֵרָאות מהם פעולות בארץ; אבל שידע ויכיר , כי כל פעולותיהם במצות האל ושליחותו , כמו שנרמז בסודות התורה; והוא אמרו: תורת יי' וכו'. או אולי בא להודיע , שעם היות פִּנות גדולות באמונה נודעות מצד המערכות דרך מחקר , אין בכל זה עדין שלמות אמִתי באמונה; והוא , שיחס שלימות לתורה , שבהאמנת הנכלל בה יֵאָמן כל הצריך באמונה , אם הדברים הנודעים מצד המחקר , אם הנודעים דרך קבלה לבד. כי ענייני האמונה - צריך שתהיה אמונתם על פי אחד מארבעה עניינים , והם: המורגש והמפורסם והמקובל (ראה להלן). וכבר היו בזמנים הקדומים דעות רעות , לא האמינו , רק 'המורגש' , והוא המושג בחוש , ו'המפורסם' , והוא ענין הדברים המפורסמים במושכלות הראשונות , בדברים שיאמר עליהם 'אמת' ו'שקר'; או הדבר 'המוסכם' דרך כלל , בדברים שיאמר עליהם 'טוב' ו'רע' - ככבוד אב ואם , שיאמר עליהם שהוא 'טוב' , והגזילות והחמסים , שיאמר עליהם שהוא 'רע'. ומפני זה כפרו במציאות השם ובמציאות כל נפרד ובכל הגדרים הדתיים; עוד מהם בקצת היישוב בכמה מקומות. והפילוסוף מצד מחקרו הוסיף אומץ להאמין כל מה שימציאהו הקש ומופת , ויבא מזה להאמין קצת פנות התורה ויסודותיה החזקים , כענין שאר דברים מועילים תועלת אמתי באמונה , נודעים מצד המחקר. אבל מכל מקום לא תשלם אמונת האדם בהם , עד שבאה אמונת התורה; והמקבלה - קבל עליו עול מלכות שמים , להאמין אחר כל זה מה שיזקיקוהו דרכי הדת להאמין בו על צד שלם , שלא יחסר דבר. והוא שייחס שלימות לתורה , ואמר: תורת יי' תמימה. וכבר ביארנו אלו העניינים בהרחבה מספקת בחבורינו הגדול בתלמוד (בית הבחירה) , במה שכתבנו מענייני האמונות בפרק 'חלק' (סנה' צ , א - קיג , ב). ובפתיחת החבור ההוא הרחבנו גם כן בביאור אלו המקראות. ונשיב עניינם הנה בדרך קצרה , להשלים לדעתנו ביאור המזמור. והוא , שאחר שספר בשבח התורה דרך כלל ויחס לה תכלית השלימות , החל לדבר בפרטי התורה , וחלק פרטיה לשני מינים: האחד במצות השרשיות , והשני במצות אשר תחתיהן. וחלק עוד כל אחד משני אלו המינים לשני חלקים: החלק הראשון מן המין הראשון; הם המצות המיוחדות ביסודות האמונה , והם הנכללות בענין עדות יי'; והחלק השני מזה המין הוא גם כן במצות המיוחדות ביסודות האמונה , אבל שהם ממין אחר , והם הנכללות בענין "פקודי יי'" (להלן , ט). החלק הראשון מן המין השני הוא במצות אשר תחת היסודיות , והם הנכללות ב"מצות יי'" (שם); והחלק השני מזה המין הם גם כן במצות אשר תחת היסודיות , אבל שהם בדרך אחרת , ונכללות ב"יראת יי'" (להלן , י). ונשוב לבאר פרטי החלקים. ואמר על הראשון: עדות יי' נאמנה מחכימת פתי - ומלת עדות תפול בלשון בדבר שיִמָּצאו בו שני חלקי האפשר , ויצטרך האדם לידע איזה משני חלקי האפשר קרה בדבר ההוא , ולא יוָּדע בהיקש או במופת , רק בעדות המעידים; וגם אחר שהעידו , לא יֵאָמנו דבריהם מצד הכרעת שכל , רק מצד עדותם. וכן אפשר שיפול על עדותם צד מצדדי ההכחשה , ולא תהא עדותם נאמנה , כל שכן שלא יתחכם הפתי בדבר שהעידו לו עליו אחר קבלו העדות יותר ממה שהתחכם עליו קודם שהעידו לו. ועדות יי' הוא חלק המצות השרשיות שלא יתבארו במופת , ושאלמלא עדות המעיד היתה אמונת המכוון בהם אצלינו נופל תחת האפשר; אלא שעדות התורה הכריחתנו להאמין אחד מחלקיו , כחדוש העולם והפִּנות הנמשכות אחריו. ואמר שהיא נאמנה ומחכימת פתי - והוא , שאע"פ שלולא העדות כבר נפלה אמונת המכוון מהם אצלינו תחת האפשר , עם כל זה הגיעתנו החקירה באלו העניינים שמירת העדות - מנפול עליו צד מצדדי ההכחשה , על אף כל מתנגד וכל מתפלסף. וזהו ענין נאמנה , והוא הדבר שיתחכם הפתי על העדות , שזה אמנם צריך לחכמות גדולות ולהתמדת השכל בעיון.

ר' ישעיה מטראני:

תורת יי' תמימה משיבת נפש - עד עתה דבר על מעלות השמש , ועכשיו מדבר על מעלת התורה. ומה שהתחיל המשורר "השמים מספרים כבוד אל" (לעיל , ב) - כל זה היה סיבה לספר מעלת השמש; וסיפור מעלת השמש היא סיבה לספר מעלת התורה; וסיפור מעלת התורה היא סבה לומר "גם עבדך נזהר בהם" וגו' , "מנסתרות נקיני" וגו' (להלן , יב - יג) - הכל. תורת יי' תמימה - כלומר: מעלת התורה היא גדולה ממעלת השמש , שהשמש אינו תמים בכל עת , שהרי בלילה אינו מאיר , אבל התורה מאירה ביום ובלילה. משיבת נפש - לשון מנוחה והשקט , כמו "בשובה ונחת תושעון" (יש' ל , טו).