תנ"ך - שמע בני מוסר אביך ואל־תטש תורת אמך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ: (משלי פרק א פסוק ח)

טקסט וניקוד:

שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל־תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ: (משלי פרק א פסוק ח)

טקסט בלבד:

שמע בני מוסר אביך ואל־תטש תורת אמך: (משלי פרק א פסוק ח)

תיקון קוראים:

שמע בני מוסר אביך ואל־תטש תורת אמך: (משלי פרק א פסוק ח)

עין המסורה:
מוסר - י"ב בפתח: ראה לעיל , ג.

מסורה קטנה:
מוסר - י"ב וכל דסמ' לאדכ'.

רש"י:
שמע בני מוסר אביך - מה שנתן הקדוש ברוך הוא למשה בכתב ועל פה. אמך - אומתך , כנסת ישראל; כמו "מה אמך לביאה" (יח' יט , ב); והם דברי סופרים , שחדשו והוסיפו ועשו סייגים לתורה.

רד"ק:
שמע בני מוסר אביך - שמע מוסרו של הקדוש ברוך הוא , כי הוא אביך קנך (ע"פ דב' לב , ו) , שבראך על מנת שתהיה שלם בחכמה שהיא יראת יי' (ראה לעיל , ז) , ולעבדו ולאהבה אותו בכל לב ובכל נפש (ע"פ דב' יא , יג) , ולהבין בנפלאותיו ותהללנו בהם. ואל תטוש תורת אמך. תורת אמך - לִמוד תורתך שהיא אמך , כי ממנה ילמד האדם שכל ודעת וחכמה , כמו שנאמר "מחכימת פתי" (תה' יט , ח); כי כמו שהילד יונק החלב משדי אמו , כן האדם החפץ בתורה היא מחייתו ומלבבתו ומחכימתו , והיא אמו , שנאמר "אם לבינה תקרא" (מש' ב , ג). גם הרב המלמד לחכמים נקרא 'אביו' , כמו שאמר "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (מ"ב ב , יב); והתלמידים נקראו 'בנים' כמו שנאמר "בני הנביאים" (שם , ג) , שפירושו: תלמידי נביאים.

רלב"ג:
שמע בני - הנה המוסר הראשון שיקח הוא מוסר האב והאם , כי הם ייסרו אותו וינהיגוהו בקטנותו , ואחר כן יתישר ללקיחת המוסר מדברי התורה. ולזה ענשה התורה העונש הנפלא לבן סורר ומורה , מפני שלא ישמע בקול אביו ובקול אמו (ראה דב' כא , יח - כא) , ולזה הזהיר זה החכם ואמר: שמע בני מוסר שינהיגך בו אביך , ואל תעזוב ההנהגה שתנהיגך אמך בה , כי אלו המוסרים שתקנה תחלה מהם , הם כמו תכשיטים לך להסיר ממך לכלוך המדות הפחותות. או קרא 'מוסר אב' ו'תורת אם' - התורה. והנה קרא השם יתברך 'אב' , כאמרו "הלא הוא אביך קנך" (דב' לב , ו) , והאם הוא השכל הפועל אשר באמצעיתו הגיעה הנבואה; והמשילו אל הנקבה ביחס אל השם יתברך , כי הוא שיקבל הכח ממנו , והשם יתברך הוא הפועל השלימות לו , כטעם אמרו: "בעטרה שעטרה לו אמו" (שה"ש ג , יא); ולזאת הסבה קראוהו ז"ל (סנה' לח , ב) 'מטטרון' , שהוא 'אם' בלשון רומי.

ר' יוסף קמחי:
שמע. מוסר אביך ותורת אמך - פירשו בו (ראה רש"י) כי הם דברי הקבלה , כמו שאמר: "שאל אביך ויגדך" (דב' לב , ז) וגו'. ואמרו חכמים (ראה פסחים פו , ב): 'יש אם למקרא ויש אם למסורת' , ולא אמרו 'יש אב' , בעבור כי האב - יש בו ספקה , אך האם בלא ספקה; על זה אמרו 'יש אם למקרא' ולא אמרו 'יש אב'. ויכול אדם לפרש מוסר אביך ותורת אמך - על דרך העולם; כי רוב בני אדם , אף על פי שרשעים , לא ירצו שילכו בניהם בדרכם , ומייסרים אותם שלא יעשו כהם.

ר' משה קמחי:
שמע בני - יתכן שדִבּר המשָלים בהולד לו רחבעם בנו; על כן אמר בני. או: המלך מזהיר כאב , והעם כבן; והוא הנכון. והעד: "אל תתהדר לפני מלך" (מש' כה , ו). תורת אמך - כי האשה החכמה מורה הדרך הישרה לבנה , כבת שבע שהיא יסרה למואל בנה , כאשר הוא מפורש בסוף הספר (ראה מש' לא , א - ט). ומלת אל - בלשון פיוס; ומהם "אל קום" (בנוסחנו: אלקום; מש' ל , לא); "אל מות" (מש' יב , כח).

ר' מנחם המאירי:
(בכתב היד מוצגים כאן הפסוקים ח - ט). ידוע שה'בן' וה'אב' יאמרו על שלשה צדדים: הראשון - מצד הלידה שיקרא המוליד 'אב' והנולד ממנו 'בן'; והשני - על הגידול , כי מצד שטבע המציאות חייב לגדל הנולד ממנו , כשאירע שלא יוכל הוא לגדלו , יקרא מי שיגדלנו 'אב' , והמגודל ממנו יקרא לו 'בן' ― כמו "ותקח נעמי את הילד ותשיתהו בחיקה ותהי לו לאומנת. ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי" (רות ד , טז - יז) , וכן "ואבנה גם אנכי ממנה" (בר' ל , ג); ומזה אמרו בתלמוד על אביי (ראה קידושין לא , ב): אמרה לי אֵם - קרא לאומנתו 'אמו'; וכן אמרו (ראה מגילה יג , א): כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו , מעלה עליו הכתוב כאלו ילדם ― והשלישי - הוא התלמיד שנקרא בפרט 'בן' למי שלמדו והשפיעו מחכמתו. כמו "ויצאו בני הנביאים" (מ"ב ב , ג); והמלמדו הוא האב האמתי , מוליד צורתו העצמית ומוציאה לפועל. ולזה יקרא החכם מחבר הספרים דרך כלל 'אב' , וכל הבאים אחריו יקראו לו 'בנים' , ומזה ענין "ועתה בנים שמעו לי" (מש' ח , לב); שמע בני וגו'. 'ומוסר אב' 'ותורת אם' הם החכמה והמוסר , כי על הרוב ישתדל האב להדרכת בנו בחכמה , וקראה הנה 'מוסר אב' , כלומר: תוכחת אב , שהוא על הרוב בלימוד החכמה; והאם תשתדל להדריכו במוסר והנהגה , וקרא אותה 'תורת אם' , רוצה לומר: הנהגת אם; מלשון "זאת תורת היולדת" (וי' יב , ז); "זאת תורת העולה" (שם ו , ב). כלומר: אתה המעיין והשומע משלי , שמע מוסר אביך - רוצה לומר: תוכחת האב והדרכתו דרך כלל; ורצה ב'שמיעה' על קבלת הדברים , שתקבל מוסר אביך מי שיהיה; והוא שדרך כל אדם , אפילו הרשע והגרוע שבהם , ליסר את בנו ולהזהירו בלימוד החכמה , ובכלל כל דבר מביא לשלימות. וכן אל תטוש - רוצה לומר: אל תעזוב תורת אמך; ואמר 'מוסר אב' מפני שהוא מיסרו בפרט על כל דבר שיביאהו לידי שלמות , והאם - להיות שִׂכְלָה בלתי משפיע כשֵכֶל האיש , אמר: תורת אמך - כלומר: מה שתישירך בהנהגה. ואמר ב'מוסר האב' שהיא יתירה על 'תורת האם'. ובדרש (ראה ממ"ש א , ח): מוסר אביך - זו תורה שבכתב , ותורת אמך - אלו דברי סופרים; ואמך - כמו 'אומנת' , כלומר: כנסת ישראל; כדכתיב "מה אמך לביא" (יח' יט , ב). ואמר שמוסר האב בעניני השלימות ותורת האם בהנהגות ישרות הם לוית חן - כלומר: חבור נחמד ובעל חן וזוג נאה , ענבי הגפן בענבי הגפן , עד שהאחד לא ישלם בלתי חבירו , כמו שפירשנו ב"חכמה" וב"מוסר" (לעיל , ז). ולראשך - להיות לך לעטרה. וענקים - הם תכשיטי הצואר הנקראים "רביד" (בר' מא , מב). וגרגרותיך - כמו צואר , מעין 'גרון'; והוא כפול הפ"א והעי"ן , כמו "לחרחר ריב" (מש' כו , כא) מענין 'חרון' , ובא בלשון רבים , על שם שהגרגרת עשויה טבעות טבעות; או נאמר כן על סביבות הגרון מפה ומפה , כמו שנאמר "על צוארי בנימין" (בר' מה , יד) - רוצה לומר: שנשקו על כל סביבות הצואר. וכן מקום משכב הראש נקרא "מראשותיו" (בר' כח , יא) - על סביבות הראש , ו"מרגלותיו" (רות ג , ה) - בעבור הרגלים שהם שנים. ויש מפרשים: מוסר אב ותורתו , ותורת אם ומוסרה; כי כן מנהג הלשון: בהזכירו שני נושאים , ייחס נושא אחד לכל אחד , ורוצה בו בשניהם לשניהם , כענין "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (תה' צז , יא) - שלא שלל השמחה מן הצדיק ולא האור מן הישרים , אלא שניהם לשניהם. ובדרך נסתר אפשר שאמר גם כן בני על הרעיון , כאמרם ז"ל (ראה ב"ר צא , יט)בדרש על חכם שלא היה מסכים עם חבריו: "לא ירד בני עמכם" (בר' מב , לח) - כלומר: לא יסכים דעתי לדעתכם בענין זה. והעיר עצמו לשמוע מוסר אב , והוא השכל , ושלא יטוש תורת האם , והוא החומר , מכל וכל , רק שישתמש בו כפי הצורך ההכרחי; ולא שימיתהו מכל וכל , כי הגוף כלי לנפש , לא תשלם בזולתו , וכשישתמש בו כפי הראוי , אז יהיה חיבורם לוית חן לראשו. והוא שאמר באחד לשון חיוב - לרמז שידבק בו דבוק תמידי; ובאחד לשון שלילה - כלומר , שלא יעזבנו מכל וכל; כענין "טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידיך" (קה' ז , יח). והנה נשלמה הפתיחה , והחל אחריה בעצמות הספר:

ר' יוסף כספי:
שמע. יקרא התלמיד 'בן המלמד' , מאשר ימציא לו דבר בפעל במעמיד עצמותו. והזהיר לשמוע מוסר ההורים במוחלט , כי ברב הם חכמים בפעל מהבנים , מצד ילדותם; והמה נִסו. כי הילדות והשחרות הבל (ע"פ קה' יא , י).

ר' יוסף כספי - פירוש נוסף:
שמע בני מוסר אביך - בזה יתחיל שלמה לצוות ולהזהיר לנו או לבנו.ודרך העברי על צד מליצת השיר לומר: אביך ואמך. ואמר באחד: מוסר , ובאחת: תורת , ואין בזה טעם , שלא יתכן חלופו , כי כל זה והדומה לו מטבע האפשרי , אין בו טבע הכרחי. ומי שישתדל לתת בזה והדומה לזה טעם , הוא כסיל.

ר' ישעיה מטראני:
שמע בני המוסר - שמלמדך אביך; וכמו כן אל תטוש תורת אמך - כי אביך ואמך אינם מלמדים אותך כי טוב ללמוד ולהתחנך ביראת השם ולקיים המצוות; כי המוסר והחכמה שהם מלמדים אותך יהיו לוית חן לראשך , וכמו ענקים יהיו לגרגרותך. לוית לשון חיבור הוא; כמו "ילוה אישי אלי" (בר' כט , לד); ענקים הם תכשיטים המתקשט בצואר.
ריכוז קישורים